תוספות רי"ד על שבת קמ״ג ב

מהדורה: תוספות רי״ד

מפרשים:
1 ר' יהודא אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר פי' והאי דאמרי' בריש מסכת יו"ט דביצה שנולדה ביו"ט אסורה גזריה משום משקין שזבו לא אתיא כר' יהודא דהא ר' יהודא כל לאוכלין לא גזר והכי נמי אמרי' התם דההיא טעמא לא אתי כר' יהדא והנהו משקין לא חשיבי נולד לר' יהודא דאוכלא דאיפרת נינהו:
2 ור' יוחנן אמר הלכה כר' יהודא בשאר פירות אי קשיא היכי פסיק הכי ר' יוחנן הלכה כר' יהודא והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ות"ק תני בסתמא חשובה באיזה סתם פוסק ר' יחונן הלכה כמותה שאין שם חלוקה כלל אבל היכא דיש שם חלוקה ואפי' יחיד לא פסיק הילכתא כוותי' וה"נ אמרי' בפ' החולץ דתנן התם וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ואל יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד אלמנות ואחד גרושות אחד ארוסות ואחד נשיאות ר' יהודא אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו ואמרי' בגמרא אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודא ואמרי' א"ל ר' ירמיה לר' זריקא כי עיילית להתם לקמי' דר' אבהו רמי לי' ומי אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודא והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן אחד בתולות אחד בעולות כו' א"ל דרמו לך הא לא חש לקחמי' סתם ואח"כ מחלוקת היא כו' אלמא אע"ג דרישא מיתניא בסתמא כיון דתני פלוגתא דר' יהודא בהדה לא פסיק הילכתא כוותי' אלא חשיב הל סתם ואח"כ מחלוקת ובשלהי מסכתין נמי תנן מחתכין אם הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ר' יהודא אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן ואמרי' בגמרא אמר ר' יוחנן הלכה כר' שמעון ומקשה ומי אמר ר' יוחנ ן הכי והאר"י הלכ' כסת' משנה ותנן אין משקין ושוחטי את המדבריות כו' ומהדר ר' יוחנן סתמא אחרינא ולא מייתי הא דמחתכין את הנבלה א"נ לימא משום דהכא תרתי והכא חדא א"ו כיון דתני פלוגתא דר' יהודאי בסיפא לא חשיבא ליה סתמא ואע"ג דבריש מסכת יו"ט אמרי' גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים מוקים להו לב"ה כר"ש דאלמא אע"ג דפליג ר' יהודא בסיפא קרי לי' סתמא אנו צריכין לומר דההיא דר"נ הוא דאמר הכי ור' יוחנן לא ס"ל כוותי' דלא חשיבא לי' ססתמא אאלא בדליכא פלוגתא בהדה ואע"ג דאמרי' בפ' כיסוי הדם אמר ר' חייא בר ארבא אמר ר' יוחנן ראה ר' דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאן בלשון חכמים ודבריו של ר"ש בכיסוי הדם ושנאן בבלשון חכמים דאלמא אע"ג דתני פלוגתא בהדה הילכתא כחכמים י"ל שני לי' לר' יוחנן בין סתם לחכמים די תנא וחכ"א משמע דהוי יחיד ורבים הלכה כרבים אבל כי תנא סתם לא מוכחא כ"כ דהויא רבים שהרבה סתמות נשנו שהן כיחידים אי נמי יש לומר היכא דתני סתמא ברישא והדר פלוגתא אין הלכה כאותה הסתם דהו"ל מחלוקת ואח"כ סתם אבל היכא דתני דברי היחיד תחלה ואח"כ וחכ"א הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם ועיין מה שכתבתי בפ' החולץ במהדורא תנינא: