תוספות רי"ד על שבת קכ״א ב

1 מני אילימא ר' יהודא האמר מלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' אלא לאו ר"ש ק"ל טובא דהא אמרן לעיל בפ' האורג דר' יהודא סבר מקלקל בחבורה פטור ור"ש סבר מקלקל בחבורה חייב ובפ' אלו הנחנקין נמי אמרי' מאן שמעת לי' דאמר מקלקל בחבורה חייב ר"ש:

2 והא הכא דאיכא נטילת נשמה ואע"פ שא"צ לאותה נטילת נשמה כלל וחייב ר"ש כדיליף ממילה ומהבערת בת כהן ור' יהודא יפטור דלא מחייב בנטילת נשמה עד שתהא לצורכו ואיפכא איבעי' לי' למימר שבודאי בכופין קערה על עקרב שלא תישך שהיא צידה ר' יהודא מחייב דהו"ל צידה שהיא מלאכה ואע"פ שא"צ לה ור"ש פטור מפני שא"צ לגופה אבל בהריגה ר' יהודא פוטר דלא מקרי הריגה מלאכה עד שתהא לצורכו דיליף מאלים ור"ש מחייב ואע"פ שא"צ לה מפני שהיא גזרת מלך כדכתבית לעיל ונ"ל לומר דמאי דגרסי' לעיל דר' יהודא פוטר ור"ש מחייב ואמר המורה דלא איתפריש לן היכא דאיפכא בעינן למיגרס דר' יהודא מחייב ור"ש פוטר כטעמייהו דר"ש סבר מלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' והילכך כל נטילת נשמה שאין לו צורך בה פטור עלי' דלא ילפי' נטילת נשמה אלא מאלים דמשכן והתם הוית לצורך העורות הילכך כל היכא דצריך או לבשר או לעור או לדם הויא מלאכה שהיא צריכה לגופה. והפוצע חלזון נמי אי לאו דלא ניחא ליה במיתתו ומתכוין שלא ימיתנו דלא הוי פסיק רישיה ולא ימות הוה מחייב ר"ש כיון שהוא נוטל נשמתו מפני שהוא צריך לדמו דמה לי דמו מה לי בשרו ועורו. וכי מקשה בפ' כלל גדול בפוצע חלזון שיתחייב נמי משום נטילת נשמה גם לר"ש מקשה וכל שכתבתי שם במהדורא קמא דלא מקשה אלא לר' יהודא אבל לר"ש לא שא"צ לגוף ההריגה אלא לדם הכל הבל דמה לי כששוחט את הבהמה לצורך בשרה ואלים דמשכן לצורך עורן מה לי חלזון לצורך דמו. א"ו גם לר"ש מקשה ואי קשיא מ"ש כיבוי הנר כדי לחוס על הפתיל דפטר ר"ש וקרי לי' מלאכה שא"צ לגופה משחיטת הבהמה שקורא אותה מלאכה שהיא צריכה לגופה והלא במקום אחד הוא שוחט לצורך כל הבשר. וה"נ במקום אחד הוא מכבה לצורך כל הפתילה תשובה השוחט את הבהמה אע"פ שבמקום הצוואר שחט הנשמה הוא נוטל מכל הגוף והילכך אם צריך לבשר או לעור או לדם הויא מלאכה הצריכה לגופא שלאותו מקום שהוא נוטל הנשמה משם הוא צריך שהנשמה מתפשטת בכל הבשר והעור והדם אבל הלהבה שבראש הפתיל אינה מתפשטת בכל הפתילה אלא במקום שהיא דולקת הילכך אם הוא צריך למקום שכיבה דהיינו במקום שהיא דולקת שהי' צריך להבהבה כדאמרן התם בפ' במה מדליקין שהוא עושה פחם הויא לה מלאכה שהיא צריכה לגופה ודמי לכיבוי דפחמין אבל אם אינו צריך למקום שהיתה דולקת הלהבה אלא כדי לחוס על השאר הויא לה מלאכה שאצ"ל ור' יהודא דמחייב בכל מלאכה שא"צ לגופא ה"נ הוה מחייב בכל נטילת נשמה אע"פ שאין לו צורך באותה נטילת נשמה כלל שא"צ לא לעור ולא לבשר ולא לדם. ומשום דנטילת נשימה הואי קלקול ולא דמיא לכל המלאכות דהויין תיקון ואית לי' לר' יהודא דכל המקלקלין פטורין שאם עקר נטיעה בלי צורך שלא הי' צריך לא לעצי' ולא לפריו אע"ג דתלש מן המחובר פטור מפני שהוא מקלקל וה"נ בנטילת נשמה היכא דהויא שלא לצורך הוי' קלקול וליפטר להכי איצטריך למיתב טעמא לר' יהודא דיליף לה ממילה ומהבערה דבת כהן וגזירת מלך היא דאע"ג דכל המקלקלין פטורין מקלקל דחבורה ודהבערה חייב. וה"נ בהריגת המזיקין א"צ לא לעורן ולא לבשרן ולא לדמן. הילכך לר"ש הו"ל נטילת נשמה דידהו מלאכה שאצ"ל ופטור ולר' יהודא כיון דאיכא נטילת נשמה אע"ג דאינה צריכה לגופא חייב. ומאי דאמרן בפ' כלל גדול הזומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום נוטע ואחת משום קוצר האי דבעי' צריך לעצים לחיובי' משום קוצר נ"ל דלא אתיא אלא כר"ש אבל לר' יהודא אע"ג דא"צ לעצים חייב משום קוצר דהא תלש מן המחובר ואין זה קלקול אלא מלאכה ואע"פ שא"צ לה לתלישה זו הוא חייב משום קוצר בודאי אם היתה התלישה קלקול כגון שקטם נטיעה בלי שום צורך שלא הי' צריך לא לעצים ולא פירותיה הוה פטר ר' יהודא מפני שהוא מקלקל ור"י ס"ל כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר דיליף ממילה ומבת כהן ואלו הי' צריך לעצי' או לפירות' כגון שהיו פירות בראשה ולא הי' מגיע אליהן וקטמה כדי לטלטלן אע"פ שאין עצים ופירותי' שוין אלא פרוטה והנטיעה יפה כמה סלעים חייב בין לר' יהודא בין לר' שמעון שכיון שהוא צריך לאותה התלישה מלאכה הצריכה לגופה היא. ואלו תלש עצים ולא הי' צריך להן אין זה קלקול אלא תיקון או זומר דהוי נוטע או לייפות את הקרקע דהוי חורש הוי פלוגתא דר"ש ור"י דלר"ש פטור משום קוצר כיון שא"צ למה שתלש ולר"י חייב נמי משום קוצר אע"פ שא"צ לאותם עצים שתלש כיון שתלישה זו אינה קלקול אלא תיקון הרי מלאכת הקצירה עשויה עיין בפ' אלו הן הנחנקין במהדורא רביעאה:

3 פמוטות של בית ר' כו' י"ל של מתכת היו ולא היו מאוסות ואפילו לר' יהודא שרי דחזי למיתב עלייה' והוא שלא הדליק עליהן באותה שבת שלא יהו מוקצות מחמת אסור כדאמרן לעיל בפ' כירה: