תוספות רי"ד על נזיר כ״ב

1 ת״ש האשה שנדרה בנזיר וניטמא ואח״כ הפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף פי׳ אע״פ שלא הפרישה כיון שעברה וניטמא חייבת להביא חטאת העוף ואע״פ שהפר לה ואינה צריכה כפרה לא גמרי׳ הילכת׳ בחטאת העוף כ״א בחטאת בהמה ואינה מביאה עולת העוף דאין הכפרה תלוי׳ אלא בחטאת ולא בעולה ואשם לא מתיא דהילכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה ואינו קרב הילכך אינה מביאה אשם :

2 אי ס״ד בעל מיגז גייז היתי נמי עולת העוף פי׳ שהרי בשעת הטומאה נזירה הוות ונתחייבה בחטאת ועולה אבל אשם ודאי אינה יכולה להביא שאילו היתה מפרישתו לרעיי׳ הוה אזיל א״ו מיעקר עקר ומש״ה אינה מביאה עולת בהמה ומקשה ואלא מאי מיעקר עקר חטאת העוף נמי לא תיתי פי׳ דכיון דמיעקר עקר איגלאי מילתא דלא חטאה לכשניטמ׳ אלא ודאי מדמתיא מיגז גייז ומהדר לא לעולם מיעקר עקר והאי דמתיא חטאת העוף לא לכפר על עוון טומאה אלא על היין כר׳ אלעזר ומיהו לקמן מסקינן דמיגז גייז ומש״ה מתיא חטאת העוף דההיא שעתא דניטמאת נזירה הות וצריכה כפרה אבל עולה לא מתיא דכיון דהפר לה נפטרה מעולתה אך העיקר החטאת שעיקר הכפרה תלוי׳ בה מביאה ש״מ בעל מיגז גייז וכיון דאיפשוט דבעל מיגז גייז א״כ אם היתה שותה יין ואח״כ הפר לה בעלה לוקה ומש״ה אמרי׳ בנדרים בפ׳ נערה המאורסה בעל שאמר בלשון התרה כמו שאומר החכם לא אמר כלום דדוק׳ חכם מתיר את הקשר ע״י חרטה כאילו אינו ועוקרו מעיקרו מפני שהנודר מתחרט בו אבל בעל שמיפר בע״כ אע״פ שלא נתחרטה אינו מתיר קשר הנדר למפרע אלא מיכן ולהבא:

3 מר זוטרא בר׳ דרב מרי אמר היינו דבעי רמי בר חמא כו׳ קשיא לי טובא דמה דומה זה ללמי ההוא דרמי קאי בשעת היתירא דכבר נשחטו ונזרק דמן וקא מבעי׳ ליה אע״פ שעכשיו הותרו זה שהתפיס בשר חולין בהן י״ל בעיקרו קא מתפיס על מה שהי׳ תחלה או דלמא כיון שעכשיו הן מותרין נמצא דבהתירא קא מתפיס ולא נאסרו החולין אבל הכא שבעת שאמרה ואני האשה היתה נזירה ואע״פ שהפר לה בעלה כבר פשטינין דלא הפר לה למפרע א״כ נמצ׳ בבירור שבשעה שאמרה ואני נזירה הוות והיאך נוכל לומר דאסיפ׳ קאמרה דהותרה דהיא קיימא בשעת איסורא זה דומה לאומר הרי עלי כשלמים כל זמן שלא נשחטו שהן אסורין שאע״פ שעתידין להיות מותרין לכשישחטו השתא מיהת אסורין הן והתפסה מעלי׳ הויא כדתנן בפ״ק בפי׳ שהאומר כשלמים נדר גמור הוי:

4 הריני נזיר ואם ואמרה אמן מפר את שלה ושלו קיים הריני נזירה ואת ואמרה אמן אינן יכול להפר פי׳ כשאמר הבעל הריני נזיר ואת אין זה לשון קיום אלא לשון שאלה כדבעינן למימר לקמן שהוא אמר לה ואת אם תהי׳ נזירה כמוני והדבר תלוי ברצון האשה אם רוצה לקבל עלי׳ גם היא שניהן נזירין ואם אינה רוצה לקבל עלי׳ ישאר הוא בנזירותו והוא פטורה הילכך אם אמרה אמן וקיבלה עליה ונתרצת ואם רצה הבעל להפר לה יכול ושלו קיים ואם אמרה האשה לבעלה הריני נזיר׳ ואתה גם זה לשון שאלה היא שאמרה לו אם תרצה אתה לקבל תהיה נזיר כמותי אם אמר הבעל אמן שניהן נאסרו ואם רצה להפר לה שוב אינו יכול מפני שכשאמר אמן נתרצה בנדר אשתו וקיימו ושוב אינו יכול להפר:

5 ורמינהי הריני נזירה ואת אם אמרה אמן שניהן אסורין ואם לאו שניהן מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה קס״ד השתא דברייתא ומתני׳ חדא נינהו וקסבר תנא דבריית׳ מפני שאמר לה ואת משמע כאלו נתרצה בנדר אשתו ולשון קיום הוא ומפני זה שניהן אסורין ושוב אינו יכול להפר ואם לא אמרה אמן שניהן מותרין מפני שגם הוא אינו רוצה להיות נזיר אא״כ תהיה נזירה גם היא ובהא לא איירי תנא דמתני׳ אלא רישא קשי׳ למתני׳ ופרקה רב יהוד׳ תני בבריית׳ מיפר את שלה ושלו קיים פי׳ דהאי דתני שניהן אסורין טעותא היא משום דמשמע שאין לה הפרה ואביי פריק אפילו תימא כדקתני ברייתא כגון דאמר לה הריני נזיר אם תתרצי כמו כן להיות נזירה ותלה נדרו בנדרה שאם תתרצ׳ היא יהי׳ גם הוא נזיר ואם לאו לא יהי׳ נזיר כדקתני סיפ׳ שתלה נדרו בנדרה הלכך כיון שהבעל אינו נזיר כ״א תהי׳ גם היא נזירה והיא היא רוצה להיות נזיר חפץ הוא בנזירות אשתו וכאלו קיים לה בפירוש הוא הלכך שניהן אסורין ואינו מפר לה ואם לא נתרצית שניהן מותרין אבל מתני׳ האי דאמר לה ואת לא שתלה נדרו בנדרה אלא לשון שאלה הוא כדפרישית והילכתא אם רוצה להפר יכול ושלו קיים שלא תלה נדרו בנדרה ואם לא קיבלה עליה הוא נזיר נמי שלא תלה נדרו בנדרה: