תוספות רי"ד על נזיר כ׳

1 איבעיא להו כשניטמאה ואליבא דב״ש או דלמא כשלא נטמאת ואליבא דב״ה פי׳ האי דאמר ר׳ יהודא לא היתה נזירה אלא י״ד שנה כמאן קאמר כשלא ניטמאה קאמר ואליבא דב״ה או דלמא כשניטמא׳ ואליבא דב״ש שאילולי שניטמאת לא היתה עושה שבע שנים אחרות:

2 ת״ש ר׳ יהודא אומר משום אליעזר זאת תורת הנזיר ביום מלאת התורה אמרה כי ניטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ואי ס״ד כשניטמא לב״ש שבע ושלשים מבעיא ליה פי׳ כיון דס״ל לר׳ יהודא שאם ניטמא ביום מלאת אינו סותר אלא ל׳ אם כן אם בעבור טומאה לא יחייבו אותה ב״ש אלא ל׳ יום ולא שבע שנים שהרי אחרי שהשלימה שבע שנים לנזירותה עלתה לארץ ואם ניטמא אח״כ אינה סותרת אלא ל׳ יום ולא שבע שנים אלא ודאי הנך שבע שנים אחרי אחרנייתא משום דלא עלו לה אותן של חוצה לארץ כב״ה ובשלא ניטמאת כך נראה בעיני גירסא זו ופתרונה וגירסת הספרים לא יכולתי לישבה:

3 אמר רב הכל מודים במונה פי׳ היכא פליגי ב״ש בבת אחת דוקא כשזה אומר שתים נזר וזה אומר חמש נזר שיש שם הכחשה שזה מכחיש את זה אבל במונה שאמר הנזיר אני נודר אחת שתים שלש ארבע וחמש והעד אחד מעיד על השתים והאחד מעיד על כולן מודים ב״ש בזה שיש בכלל חמש שתים דדוקא בשזה אומר שתים וזה אומר חמש אמר שכל נדרו הוציא הנזיר בדיבור אחד התם הויא הכחשה אבל השתא דמסהדי שבדרך מנין נדר מודים ב״ש דלא הויא הכחשה שיש לומר האחד שמע עד השתים ולא יותר והשני שמע הכל וא״ל רמי בר חמי לרב חסדא מאי קאמר אילימא באחד אומר אחת ושתים ולא חמש וא׳ אומר עד חמש הא קמכחשי אהדד׳ פי׳ אע״ג דבדרך מנין נדר הא אית בה הכחשה דחד אמר עד השתים נדר ולא עד חמש וחד אמר עד חמש נמצאו מכחישין זא״ז ואמאי מודו בהא ב״ש ואלא באחד אומר אחת ושתים וא׳ אומר עד חמש הא למה לי השתא יש לומר חמירתא אמרי קילתא לא אמרי פי׳ ואלא מונה דרב בלא הכחשה קאמר פשיטא ודאי דמודו ב״ש בהא בשתי כתי עדים דאיכא הכחשה והיא חמירתא אמר ר׳ ישמעאל דמודו ב״ש שיש בכלל חמש שתים בקילתא כגון הא דליכא הכחשה כלל שיש לומר כיון שהנודר לא הוציא נדרו בדיבור אחד אלא בדרך מנין זה שמע עד השתים ולא יותר וזה שמע הכל לא כ״ש שיודו ב״ש ומה בא לחדש רב על דברי ר׳ ישמעאל דברייתא:

4 במערבא אמרי אין הכחשה במונה פי׳ אע״פ שאמר האחד עד השתים נזר ולא יותר אין זו הכחשה כיון שבדרך מנין הי׳ נודר שיש לומר מפני שזה לא שמע אלא עד השתים מפני זה אמר ולא יותר ולעולם זה שאומר שעד החמש נדר אינו מוכחש בדבר זה שאין אומרים למי שלא שמע יבא ויעיד אלא למי ששמע כך בעיני פתרון שיטה זו:

5 יתיב ריש לקיש קמיה דר׳ יהודא נשיאה ויתיב וקאמר והיא שהתפיסה כולן בתכ״ד וכמה כדי דיבור כדי שאילת תלמיד לרב פי׳ האי תכ״ד דקאמר ריש לקיש הכי משמע בתוך כדי דיבורו של ראשון מדלא קאמר והוא שהתפיסו בתכ״ד של חבירו ודייק האי סברא ריש לקיש ממתני׳ דקסבר דוקא קאמר ואני ואני תרי ותו לא א״כ בעי׳ בתכ״ד של ראשון וגם ס״ל לריש לקיש נמי דתכ״ד לא הוי אלא תרי מילי ותו לא והאי דקאמר כדי שאילת תלמיד לרב משום דתניא בברייתא הכי וכיון דמתני׳ לא תנא אלא תרי ואני ס״ל לריש לקיש דליכא שינוי בין שאילת תלמיד לרב לשאילת רב לתלמיד ותרווייהו תרי מילי נינהו:

6 וא״ל ר׳ יהודא תוב לא שבקת רווחא לתלמידא פי׳ לפי דבריך שאתה סבור דמתני׳ דוקא קאתי תרי ואני א״כ אין ריוח לתלמיד בשאילת שלום לרבו לכך שואל התלמיד בשלום רבו כמו שהרב שואל בשלום תלמידו וזה לא יתכן שהרב אומר לו שלום עליך והתלמיד אומר לרבו שלום עליך ר׳ ושאלת תלמיד לרב דתניא בברייתא תלת מילי הוו ואי תנא הו״ל למיתני תלתא ואני אלא מדלא תני תלתא ש״מ לאו בכדי דיבורו של ראשון ס״ל אלא כל אחד בכדי דיבורו של חבירו ואפילו הן אלף יכולין להתפיס זה לזה: