תוספות רי"ד על נזיר ב׳

מהדורה: תוספות רי"ד, למברג תרכ"א

1 נזיר פתח ↗

כׇּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת — כִּנְזִירוּת.

2 נזיר פתח ↗

לֵימָא קָסָבַר שְׁמוּאֵל יָדַיִם שֶׁאֵינָן מוֹכִיחוֹת לָא הָוְויָין יָדַיִם? אָמְרִי: בִּזְמַן שֶׁנָּזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו לֵיכָּא לְסַפּוֹקֵא בְּמִילְּתָא אַחֲרִינָא. אֲבָל וַדַּאי אֵין הַנָּזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו, אָמְרִינַן: דִּלְמָא ״אֱהֵא בְּתַעֲנִית״ קָאָמַר.

3 נזיר פתח ↗

וְדִלְמָא לְפוֹטְרוֹ מִן קׇרְבְּנוֹתָיו קָאָמַר? דְּקָאָמַר בְּלִבּוֹ. אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא! מַהוּ דְּתֵימָא: בָּעִינַן פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, קָא מַשְׁמַע לַן.

1 כל כינוי נזירות כו׳ והיכא דפתח לא הדר מפרש ברישא והא תנן במה בהמה יוצאה כו׳ ובריש נדרים מקשה מיש נוחלין ומיש מותרות לבעליהן ומיש טעונות שמן ולבונה ומיש בכור לנחלה דבכולהו מפרש מאי דפתח בי׳ ברישא ומתרץ הלין משום דאוושן לי׳ מפרש ההוא דפתח ברישא והדר מקשה והא במה בהמה יוצאה והכא קיצר ולא הביא כ״א במה בהמה יוצאה וה״נ יהיבה טעמא בין במה מדליקין ובמה טומנין ובין במה בהמה יוצא׳ והתם לא יהיב טעמא לא אמר אלא לאו דוקא זימנין מפרש ההוא דפתח בי׳ ברישא וזימנין מפרש ההוא דסליק מניה ברישא והתם נמי מקשה על מאי דתני כינוין ברישא הניחא למ״ד כינוין לשון גוים הן אלא למאן דאמר כינוין לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בהן מאי איכא למימר ומתרץ ומי קתני ידות אלא חסורי מיחסרא וה״ק אקדים נמי ותני ידות ברישא כל ידות נדרים כנדרים וכל כינוי נדרים כנדרים והכא לא מקשה ולא מתרץ ויש לומר מה שקיצר כאן פירש שם ומה שקיצר שם פירש כאן ול״ג ליה הכא אלא לעולם תני הכא ותני הכי דהא טעמא קא יהיב התם דאיסורא דנפשיה כלל:

2 לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים רבי׳ ברוך זצוק״ל משום דקשיא לי׳ מאי דגרסי׳ בריש קידושין גריס הויין ידים ואינו מתיישב פתרונו כלל ועיין מה שכתבתי שם במהדורא בתרא:

3 דקאמר בלבי הי׳ פי׳ ואע״ג דאמר בלבי הי׳ דוקא אם הי׳ נזיר עובר לפניו דיש מעשה המוכיח אבל אם אין נזיר עובר לפניו דברים שבלב אינן דברים וכן כתבתי בפ׳ מי שמת בה׳ שכיב מרע במהדורא רביעאה דהיכא דאיכא מעשה המוכיח אמרי׳ דברים שבלב דברים ואם אין שם מעשה מוכיח אמרי׳ דאינן דברים:

1 נדרים פתח ↗

אֶלָּא לָאו דַּוְוקָא: זִימְנִין מְפָרֵשׁ הָהוּא דִּפְתַח בְּרֵישָׁא, זִימְנִין הָהוּא דְּסָלֵיק מְפָרֵשׁ בְּרֵישָׁא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: יָדוֹת אַיְּידֵי דְּאָתְיָין מִדְּרָשָׁא, מְפָרֵשׁ לְהוֹן בְּרֵישָׁא.

2 קידושין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לְמֵימְרָא דְּסָבַר שְׁמוּאֵל יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת, הָוְיָין יָדַיִם?

תוספות רי"ד על נזיר ג׳ ע״א »