תוספות רי"ד על נזיר ט״ו

1 הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר מאת יום נולד לו עד שבעים לא הפסיד כלום לאחר שבעים סותר שבעים שאין תגלחת פחותה מל׳ יום פי׳ כיון שאמר ונזיר מאה יום מאותה שעה חייב להזירם אבל מפני שקדם נזר נזירות הבן אם יולד הבן קודם שישלימם חייב להפסיקם ולמנות נזירות ל׳ של בן ומגלח ומביא קרבנותיו ואח״כ חוזר לנזירותו ואם נשארו לו ל׳ שלא מנה מתחלה אלא שבעים לא הפסידם כיון שנשארו לו ימים כשיעור תגלחת אבל נשארו לו פחות מל׳ יום סתר הכל וחוזר ומונה כל המאה מתחלה:

2 תנן נולד עד ע׳ לא הפסיד כלום ואי ס״ד עולה לו לכאן ולכאן איתגורי מיתגר פירש הוא נשכר יום א׳ ומה לו לשנות לא הפסיד אדרבה הי׳ לו לשנות יום שנולד בנו עולה לו לכאן ולכאן ומדלא קתני הכי אלא תני לא הפסיד ש״מ לא הפסיד ולא הרויח ומתרץ משום דקתני סיפא אחר שבעים סותר שבעים תני רישא נמי לא הפסיד פירש דאחר שבעים תני דמפסיד וסותר ומש״ה תני ברישא לא הפסיד ולעולם נשכר הוא ומקשה מ״ש מסיפא נולד לאחר שבעים כו׳ ומתרץ מאי אחר אחר אחר ומקשה אבל אחר מאי ה״נ דלא סתר כו׳ אי הכי מאי אריא תני נולד עד ע׳ לא הפסיד כלום אפי׳ אחר שבעים נמי אלא לאו ש״מ אחר ממש פי׳ אע״ג דהוי מצי לדיוקא מרישא הכי אייתי ליה סיפא ברישא דקתני בפי׳ אחר שבעים סותר דאלו אינו עולה ובתר דדחי ליה מאי אחר אחר אחר הדר לדיוקי מרישא כדכתיב הרבה שיטה זו דחוקה וכך נ״ל ליישבה לפי הדחק:

3 מ״ט דר׳ יוסי לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו פירש אף על גב דאם תראה בו ביום תהי׳ טומאה למפרע דמצטרפות הראוין אפ״ה כיון דהתחילה לספור מקצת יום שני בטהרה כאלו אמרתי דמי ואותו היום עולה מקצתו לשיעור דאתמול ואע״ג דאיגלאי מילתא דהות טמא כדבעי׳ למימר לקמן דטומאה זיבה בתהום היתירו ומקצתו מצטרף לראיות דזבה דילמא דמתני׳ דיום שבעי׳ שהי׳ סופר לנזירותו כי ילדה בו ביום איגלאי מילתא דההיא יומא דנזירות היה דמשעתא דנולד לו בן חלה עליו נזירות בנו ואפ״ה כיון דסיפר תחילתו לשם נזירותו עולה לו מקצתו הראשון לנזירותו ומקצתו האחרון לנזירות בנו:

4 ודילמא משום דקסבר ר׳ יוסי מיכן ולהבא היא מטמא פי׳ ומש״ה נפטרה ידי פסח שטהורה היתה ואפי׳ טהרות שנגעה למפרע באותו היום טהורות ופליג בהא ארבנן דרבנן סברי אם ראתה בו ביום טמא למפרע:

5 ומי סבר ר׳ יוסי הכי והתניא ר׳ יוסי אומר זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקן עליו בשביעי שלו וכן שומרת יום כנגד יום ששחטו עליהן ואח״כ ראו אע״פ שהן משכב ומושב למפרע פטורין מלעשות פסח שני פי׳ רבי׳ ברוך זצוק״ל זב שראה שתי ראיות וספר אם לא ראה שוב בשביעית שלו טהור ובאותן שבעת ימים שספר אינו מטמא בהן משכב ומושב אבל אם ראה בשביעי טימא למפרע משכב ומושב בכל אותן שבעת ימים ונ״ל ששגגה גדולה היא לו דע״כ לא פליג ר׳ יוסי ארבנן אלא בטהרות דיום שביעי משום דעבד ליה שימור במקצתו וקסבר דמיכן ולהבא הוא מטמא אם ראה ביום שביעי ולא לטמא למפרע טהרות שנגע בו ביום דומיא דיום שני דשומרת יום דמקצתו הוי שימור אבל כל ששת הימים בין ראה ביום השביעי בין לא ראה טמאים הן שאפי׳ אם יעמוד שנה ולא יטבול מטמא משכב ומושב וטבילה לא חזיא אלא ביום שביעי דהוי מקצתו שימור אבל ששת הימים מי יטהרם והא לית להו שימור ולא חזיא לטבילה ולא פליגי אלא ביום שביעי דזב דדמי ליום שני דשומרת יבם:

6 אבל הרואה זב בשביעי שלו סותר את שלפניו בפ׳ כיצד צולין מייתי׳ לה ואמר המורה לא ידענא אהיכא קאי ובריש מס׳ זבין תנן הרואה קרי יום שלישי לספירת זובו בש״א סתר שני ימים שלפניו ובה״א לא סתר אלא יומו כו׳. עד ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו ברואה קרי אבל אם ראה זב אפילו יום שביעי סתר את שלפניו פי׳ דוקא קרי אינו סותר אלא יומו בלבד אבל אם ראה זב אפילו ביום שביעי סתר כל ח׳ וצריך למנות עוד שבעת נקיים ותניא בסיפרא זאת תורת הזב ואשר יצא ממנו שכבת זרע מה הזב סותר בזב אף ש״ז סותר בזב או מה זב סותר את הכל אף ש״ז סותר את הכל ת״ל לטמאה בה אין לה אלא יום אחד בלבד יכול אף במימי רגליו יהו סותרין בזה ת״ל זאת: