שו"ת הרשב"א חלק ד רכ״ג

עוד בפ' כיצד כ"ד ע"ב, לאתויי ממזר. מאי טעמא? דאמר כו'. פלא, דלעיל גבי מי שיש לו אח מ"מ, פריך: פשיטא? והכא גבי בן, קא בעי: מ"ט? שהרי מאותן טעם דהוה פשיט' לי' דאח זוקק ליבום, הו"ל למידע דבן פוטר ע"כ.

תשובה: גם זו מן השאלות שעמדתי אני עליהם, זה כמה. וכלשון הזה כתבתיה: פשיטא אחיו הוא, פי' לאו מנפשיה איפשטא להו, אלא מבן הוא דאיפשיטא להו. דכיון דבנו הוא, דכתיב: ובן אין לו; עיין עליו. א"כ פשיטא דאחיו הוא, וכדאסיקנא: מדמפטר פטר, מזקק נמי זקיק. והיינו דלגבי בנו, איבעי לן, מאי טעמא. והכא אמרי' פשיטא. והא דאמרי', ואימא ה"נ. כלומר: דנגמר אחוה אחוה מבני יעקב. ה"ק, ואימא תיתי גז"ש, ותיפוק דלאו אחיו הוא לענין יבום. ופרקינן: כיון דבנו הוא, אפי' לענין יבום אחיו הוא נמי, אף לענין יבום. כך נראה לי, לעניות דעתי.