שו"ת הרשב"א חלק ד ק״מ

מאי דקשיא לך בדרב זביד, דאוקי מתני' דפ' שור שנגח ד' וה' בבא קמא מ"א ע"א, דאלמא ס"ל: מועד לבהמה הוי מועד לאדם. וקשה לך: כי לית לי' הא דאמרי' בפ"ק דבבא קמא ב' ע"ב: דמועד לבהמ' לא הוי מועד לאדם. ותרצת: דרב זביד אפירוקא דלעיל פרק שור שנגח ד' וה' קאי. וה"ק: כגון שאמדוהו לג' בני אדם, והרג ג' בהמות. דכיון דאמדוהו לג' בני אדם, והרג ג' בהמות, הוי מועד, כיון דאיכא תרתי.

תשובה: תירוץ שאמרו ודאי דא"כ, אמאי קשיא עליה: ומועד לבהמה הוי מועד לאדם? לימא ליה: שאני הכא דאיכא תרתי. אלא לרב זביד וכולהו אחריני לא אסיקו אדעתייהו כולהו. ולא בעי' לכל חד וחד, במאי תלו טעותייהו.