ביאור שטיינזלץ על יומא כ״ז

1 ומקשים: והרי האי מיבעי ליה לגופיה פסוק זה נצרך לו לגופו ללמד שהבאת העצים צריכה כהן! אמר רב שימי בר אשי: אשכחתיה מצאתי את אביי דהוה מסבר ליה לבריה שהיה מסביר לו לבנו שיטה זו של חזקיה, על ידי הברייתא הבאה. נאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'" ויקרא א, ה — ללמד כי שחיטה בזר כשירה. וכי מאין באת לפקפק בדבר ולחשוב ששחיטה זו פסולה, שבשל כך הוצרכת ללומדו מן הכתוב? — מכלל שנאמר: "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם" במדבר יח, ז, שומע אני שאף אחת מן העבודות אינה נעשית בזר ואפילו שחיטה, לכך

2 תלמוד לומר: "ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם" ויקרא א, ה, ללמדנו מקבלה הקרבת הדם ואילך הוא מצות כהונה, אבל כל מה שלפני קבלה ובכלל זה אף השחיטה, אינו מכלל מצוות הכהונה. וכן נאמר: "וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו ושחט את בן הבקר לפני ה'" ויקרא א, ד-ה, ומתוך שסמך הכתוב את הסמיכה שמצוותה בבעלים שהוא זר, לשחיטה — בכך לימד אף על השחיטה שכשירה בזר. עד כאן לשון הברייתא.

3 ומדייק מכאן אביי: מכדי והרי מקבלה ואילך מצות כהונה, אם כן מה שנאמר לאחר מכן "ונתנו בני אהרן", למה לי? שהרי כיון שעבודה זו היא לאחר שחיטה מובן שהיא ממצוות הכהנים! על כן יש לומר כי לא הוצרך הדבר לגופו אלא למעוטי למעט הפשט וניתוח הקודמים לנתינת העצים, ולומר שנעשים אף על ידי זר.

4 ומקשים: ואכתי איצטריך ועדיין הוצרך הכתוב בנתינת עצים לגופו, סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר כיון דלאו שאין זו עבודה דמעכבא שמעכבת את הכפרה היא ולכך לא תיבעי תצטרך דווקא כהונה וגם זר יוכל לתת עצים על האש — קא משמע לן השמיע לנו שאף על פי כן בעי צריכה כהונה, ואין ללמוד מכאן למעט דבר אחר!

5 אלא עלינו לדחות מה שאמרנו תחילה, ולומר כי ההוכחה היא מהכא מכאן: נאמר: "וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר" ויקרא א, ח, מכדי הרי: מקבלה ואילך הן מצות כהונה, אם כן הדגשת הכתוב "וערכו בני אהרן", למה לי? מובן שבני אהרן עושים זאת! אלא בא כתוב זה למעוטי למעט הפשט וניתוח שאינם צריכים כהן.

6 ומקשים: ואימא למעוטי ואמור שבא הדבר למעט סידור שני גזירי עצים ולומר שמותר אף לזר לעשותו! ודוחים: מסתברא דיבחא דכותיה מסתבר שזבח שכמותו הוא ממעט. כלומר: כיון שהכתוב מדבר בענין עריכת הזבח בידי בני אהרן, בודאי התכווין למעט דבר הקרוב לו במהותו, וכגון הפשטתו וניתוחו הכשרים אפילו באחרים, ולא את סידור העצים שהוא נושא אחר.

7 ומקשים: אדרבה, יכולים אנו לומר סדור דכותיה שכמותו הריהו ממעט, שהרי עריכת הנתחים דומה לעריכת סידור העצים, ושמא בא הדבר ללמדנו שסידור נתחים נעשה על ידי כהנים בלבד, וסידור עצים יכול להיעשות אפילו בזר!

8 ודוחים: לא סלקא דעתך אינו יכול לעלות על דעתך, כיון שאמר מר החכם: נאמר לאחר מצות קבלת הדם: "והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה" ויקרא א, יג, ופירשו חכמים כי זו הולכת אברים לכבש. והדגשת לשון "והקריב הכהן" בפסוק זה בודאי באה למעט ולהדגיש: כי הולכת אברים לכבש הוא דבעיא שצריכה כהונה, אולם הולכת עצים לא בעיא אינה צריכה כהונה. הא הרי תלמד מכאן כי סידור שני גזירי עצים שלא נתמעט — בעיא צריכה כהונה!

9 אם כן יכולים אנו לחזור לשאלה הראשונה "וערכו" למה לי? — אלא הרי זה בא למעוטי למעט הפשט וניתוח ולומר שנעשים אף בזר, וכפי שכבר רצינו להוכיח. הוכחה זו דוחים: ואימא הכי נמי לגופיה ואמור פסוק זה כך גם כן לגופו בא, כדי ללמדנו שעריכת איברים על המזבח צריכה כהנים, שהרי אין עבודה זו מעכבת את הכפרה, וראוי היה להדגיש שאף על פי כן צריכה היא להיעשות בידי כהנים!

10 אלא עלינו לדחות מה שאמרנו, ונוכיח מכאן; נאמר: "והקטיר הכהן את הכל המזבחה" ויקרא א, ט, למאי אתא למה, לאיזה צורך הוא בא, שהרי לגופו אינו צריך, שהוא מעשה שלאחר קבלת הדם, אלא בא למעוטי הפשט וניתוח.

11 "והקריב הכהן את הכל המזבחה" ויקרא א, יג — זו הולכת אברים לכבש וגם כתוב זה בא למעט, וללמד: הולכת אברים לכבש הוא דבעיא שצריכה כהונה, הולכת עצים — לא בעיא אינה צריכה כהונה, הא הרי תלמד מכאן כי סדור שני גזירי עצים בעיא צריכה כהונה. "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" ויקרא א, ז נלמד לגופיה לגופו, שצריך שתיעשה עבודה זו על ידי כהנים.

12 "וערכו" ויקרא א, ח מלמד שנעשה דווקא בידי שנים, שהרי בלשון רבים נאמר, ומיעוט רבים שנים. "בני אהרן" הרי שנים נוספים, "הכהנים" הריהו מוסיף עוד שנים אחרים — למדנו לטלה הקרבן שטעון ששה כהנים שיעלוהו למזבח — הבשר בחמישה, והקרביים באחד.

13 אמר רב המנונא: קשיא ליה קשה לו לר' אלעזר: האי הרי זה הפסוק הלא בבן הבקר המוקרב לעולה כתיב הוא נאמר, והרי בן הבקר עשרים וארבעה כהנים בעי צריך! וניחא ליה ונוח לו שהוא עצמו מיישב את הקושיה הזו כך: בפסוק זה עצמו נאמר: "על העצים אשר על האש אשר על המזבח" ויקרא א, יב, שאינו מלמד לכאורה דבר לגופו של קרבן, אלא בא לרמז: איזהו דבר שנאמר בו שיש להכין עבורו במיוחד עצים אש ומזבח, ואין מסתפקים בנמצא מן המוכן —

14 הוי אומר זה טלה של קרבן תמיד של שחר, שהצריך הכתוב לסדר לצורכו בכל יום מערכה חדשה של עצים, ולהביא אש על המזבח בכל בוקר מחדש.

15 א אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: זר שסידר את המערכה חייב מיתה, משום שעשה עבודה המותרת רק לכהן. כיצד הוא עושה כדי להכשיר את המערכה — פורקה וחוזר וסודרה. ותוהים: מאי אהני ליה מה הועיל לו? הרי אותו זר שפירק הוא החוזר וסודרה, ואם כן הריהי שוב מסודרת בידי זר! אלא כך יש לומר: פורקה זר וחוזר וסודרה הכהן.

16 מתקיף לה מקשה עליה על עיקר ההלכה ר' זירא: וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר? וסידור המערכה יכול הרי להיעשות גם בלילה, הרי שאין זו עבודה מובהקת.

17 ותוהים על שאלתו: ולא וכי אין עבודה כזו נחשבת כעבודה גמורה שיהיה זר חייב עליה? והרי הקטרת אברים ופדרים על המזבח שנמשכת כל הלילה, ושנינו שלדעת הכל זר שעשאה חייב עליה? ודוחים: מזו אין להקשות, כי הקטרת איברים ופדרים אינה נחשבת כעבודת לילה, אלא סוף עבודה דיממא של היום היא.

18 ומקשים עוד: והרי תרומת הדשן שהיא עבודת לילה ופסולה בזר! ודוחים: גם מזו אין להקשות, כיון שתחלת עבודה דיממא של היום היא. שאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: כהן שקידש ידיו לתרומת הדשן, למחר, כלומר: לכשיאיר היום אינו צריך לקדש את ידיו בשנית לעבודה אחרת, כיון שכבר קידש מתחלת עבודה משמע שתרומת הדשן שייכת וראשונה היא לעבודות היום. כיון שלא נדחתה קושיית ר' זירא, אומרים: ואלא קשיא קשה לדברי ר' יוחנן, לענין זר שסידר את המערכה!

19 אלא עלינו לומר כי לא כך אמר ר' יוחנן, וכי איתמר הכי איתמר כאשר נאמר כך נאמר: אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים — חייב, הואיל ועבודת יום היא. מתקיף לה מקשה על כך רבא: אלא מעתה אם סידור שני גזירי העצים עבודת כהונה חשובה היא, אם כן תיבעי שתצטרך פייס והרי לא שנינו שעשו לה פייס מיוחד! ומעירים: אשתמיטתיה נשמט ממנו כלומר שכח רבא, הא דתניא הלכה זו ששנינו בברייתא: מי שזכה בפייס בתרומת הדשן — זכה אף בסדור המערכה ובסדור שני גזירי עצים. ואם כן הרי שהיה פייס לעבודה זו.

20 ושואלים מצד אחר על רבא: למימרא האם לומר מכל האמור שעבודת יום בעיא צריכה פייס ואילו עבודת לילה לא בעיא צריכה פייס? והרי הקטרת אברים ופדרים על המזבח שנעשית בלילה ובכל אופן צריכים לכך פייס! ומשיבים: זו אינה קושיה כי הקטרת איברים ופדרים סוף עבודה דיממא של היום היא. ומקשים: והרי תרומת הדשן שהיא עבודת לילה והצריכו לה פייס! ומשיבים: לא הצריכו בה פייס אלא משום מעשה שהיה, שבאו בה לידי סכנה.

21 ושואלים עוד: למימרא האם נאמר כי מסקנת הדברים היא שכל עבודה שהיא עבודת יום ושזר חייב עליה מיתה בעיא צריכה פייס, ואילו עבודה שאין זר חייב עליה מיתה לא בעיא צריכה פייס? והרי שחיטה שכשירה בזר וצריכה פייס! ודוחים: שאני שונה שחיטה שתחלת עבודה היא ולכן היא חשובה בעיני הכהנים וצריכה אף היא לפייס.

22 אמר מר זוטרא, ואיתימא ויש אומרים רב אשי: והא אנן לא תנן הכי והרי אנו לא כך שנינו שסידור הגזירים הוא עבודת יום דווקא, שהרי שנינו: אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. ואילו "אם הגיע זמן שני גזירי עצים" לא קתני שנה, והרי זו ראיה שעבודה זו אינה דווקא עבודת יום, ויכולה להיעשות גם בלילה.

23 ודוחים: מכאן אין להוכיח כי רק הך דלית לה תקנתא קתני זו, שחיטה בלילה, שאין לה תקנה — שנה כי אם נשחט הקרבן שלא בזמנו, בלילה, אין כל תיקון לדבר, והקרבן נפסל. אבל הך דאית לה תקנתא זו, סידור גזירי העצים, שיש לה תקנה שהרי אפשר להסירם ולחזור ולהניחם — לא קתני שנה אך לכתחילה זמנם ביום.

24 ואיכא דאמרי ויש אומרים סוגיה זו בלשון אחרת, מתקיף לה מקשה עליה, על דברי ר' יוחנן בענין זר שסידר את המערכה ר' זירא: וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה אחרת כמו סידור שני גיזרי עצים ופסולה בזר?