ביאור שטיינזלץ על עבודה זרה מ״ג

1 ונדייק: הני אלה — אין כן אסורים בעשייה, אבל צורת דרקון — לא!

2 אלא פשיטא פשוט שמדובר בהלכה זו במוצא, וכדתנן וכמו ששנינו במשנה: המוצא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה ודרקון — יוליכם לים המלח.

3 אם כן תמוה, וכי אפשר לפרש שרישא וסיפא בראש ובסוף של הלכות אלה מדובר במוצא כלים אלה, ומציעתא ובאמצעית מדובר בעושה אותם?

4 אמר אביי: אין כן, כך נפרש אותן: רישא וסיפא ראש וסוף במוצא, ומציעתא ואמצעית בעושה, ואין לתמוה על כך.

5 רבא אמר: כולה מדברת במוצא, ומציעתא ואמצעית ממנה עולה כי המוצא כלי ועליו פרצוף אדם אסור, שיטת ר' יהודה היא. דתניא ששנויה ברייתא, ר' יהודה מוסיף על הצלמים האסורים אף דמות אשה מניקה וסר אפיס, ומסביר: דמות מניקה — על שם חוה שמניקה כל העולם כולו, שכל בני האדם בניה הם. סר אפיס — על שם יוסף שהיה סר בודק ומפיס מרצה את כל העולם כולו. ומעירים: ומה שנאמר בסר אפיס שאסור הוא דווקא כשעושים אותו בצורה דנקיט גריוא וקא כייל שמחזיק בידו סאה ומודד בה, וכן לגבי מניקה — והיא דנקטא שמחזיקה עליה בן וקא מניקה ומניקה אותו.

6 א תנו רבנן שנו חכמים: איזהו צורת דרקון שנאסרה במשנה, שאינה צורת נחש סתם או חיה אחרת? פירש ר' שמעון בן אלעזר: כל שיש לו ציצין כעין סנפירים שמצויירים לו בין פרקיו. מחוי מראה היה ר' אסי בידו בפירוש הדברים בין פרקי צואר. אמר ר' חמא בר' חנינא: הלכה כר' שמעון בן אלעזר.

7 אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי: פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' אלעזר הקפר בריבי הגדול בדרך, ומצא שם טבעת ועליה צורת דרקון, ומצא גוי קטן ולא אמר לו כלום, מצא גוי גדול ואמר לו: בטלה, בטל את העבודה הזרה הזו, ולא בטלה, סטרו והכריחו לבטל, ואכן בטלה.

8 ואומרים: שמע מינה תלת למד מכאן שלושה דברים: שמע מינה למד מכאן שגוי מבטל עבודה זרה שלו ושל חבירו, בין שהיא שייכת לו בין שהיא שייכת לאחר, בין שהוא עובדה בין שאינו עובדה. ושמע מינה ולמד מכאן שמי שיודע בטיב של עבודה זרה ומשמשיה הוא מבטל, ושאינו יודע בטיב עבודה זרה ומשמשיה — אינו מבטל, ולכן רק גוי גדול יכול לבטל. ושמע מינה ולמד מכאן שגוי מבטל בעל כרחו.

9 מגדף היה מתקיף ומתקשה בה ר' חנינא, ולית ליה וכי אין לו לר' אלעזר הקפר בריבי הא דתנן זו ששנינו במשנה בהלכות מציאת אבידה: המציל כל דבר מן הארי ומן הדוב ומן הנמר, ומן הגייס, ומן הנהר, ומזוטו של ים, ומשלוליתו של נהר, והמוצא בסרטיא דרך ראשית ופלטיא רחבה גדולה, ובכל מקום שהרבים מצוין שם — הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן. ואם כן, כיון שאבדה בדרך — כבר נתייאש הגוי ממנה, ובטלה, ומדוע צריכה ביטול נוסף?

10 אמר אביי: נהי דמינה מייאש, מאיסורא מי מייאש אם אמנם שממנה מהטבעת עצמה מתייאש המאבד, מן האיסור שבה האם הוא מתייאש? שאין המאבד מבטלה מלהיות עבודה זרה, מימר אמר אומר הוא בליבו: אי אם גוי משכח לה ימצא אותה — מפלח פלח לה יעבוד אותה את הצורה, אי אם ישראל משכח לה ימצא אותה — איידי מתוך שדמיה יקרין מזבין לה הריהו מוכר אותה לגוי ופלח לה ואותו גוי עובד אותה, ומשום כך אין הגוי המאבד מתייאש מצד עבודה זרה שבה, ולכן צריך היה לבטלה באופן אחר.

11 ב תנן התם שנינו שם במשנה: דמות צורות לבנות היה לו לרבן גמליאל בעלייתו שהיו מצויירים בטבלא לוח בכותל, שבהן היה מראה את ההדיוטות שהיו באים להעיד על ראיית הלבנה לקידוש החודש, ואומר להן ושואל אותם: כזה ראיתם או כזה ראיתם? כדי לברר מה באמת ראו, משום שלא יכלו להסביר היטב כיצד ראו, והיו צריכים להראות להם.

12 ועל כך שואלים: ומי שרי והאם מותר לצייר צורות לבנה? והכתיב והרי נאמר: "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" שמות כ, כ, ולמדו מכאן: לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני "אתי"!

13 אמר אביי: לא אסרה תורה לעשות אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן ממש בעולם הזה, באותן מדות ובאותם חומרים,

14 כדתניא כמו ששנויה ברייתא לענין המקדש וכליו, שגם הם משמשים לפניו: לא יעשה אדם בית שיהיה בדיוק בתבנית ההיכל שבמקדש, ולא יעשה אכסדרה מרפסת מקורה בתבנית האולם שהיה במקדש, או חצר בתבנית עזרה שבמקדש, ושולחן שבביתו לא יעשה בתבנית שולחן של המקדש, מנורה לא יעשה אותה בתבנית מנורה של המקדש, אבל הוא עושה מנורה של חמש ושל שש ושל שמונה קנים. ושל שבע קנים, כמו במקדש, לא יעשה אפילו היא של שאר מיני מתכות, ולא מזהב כמנורת המקדש.

15 ר' יוסי בר יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה, שלא יעשה כדרך שעשו בית חשמונאי שעשו מתחילה מנורה של עץ.

16 אמרו לו: משם ראיה? מתחילה שפודין של ברזל היו, שהשתמשו בברזלים של חניתות, וחופין וחיפו אותם בבעץ בדיל, כיון שהעשירו לאחר זמן עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב. ומברייתא זאת למד אביי שהאיסור הוא לעשות שמשים בדיוק כפי שהם, וירח ממש הרי אי אפשר לעשות, ולכן מותר לעשות את צורתו.

17 ושואלים: ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן מי שרי האם מותר? והתניא והרי שנויה ברייתא: "לא תעשון אתי" שמות כ, כ, כוונתו: לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום!

18 אמר אביי:

19 לא אסרה תורה אלא בדמות ארבעה פנים בהדי הדדי יחד, שהוא עושה צורה כצורת חיות הקודש שיש להן כמבואר בתיאור מעשה המרכבה בספר יחזקאל א׳:ו׳ ארבעה פנים לאחת: פני שור, פני אריה, פני נשר ופני אדם, וחיות הקודש הן "אתי".

20 ושואלים: אלא מעתה, לפי זה, עשיית פרצוף אדם לחודיה לבדו בלא שאר שלושת הפנים תשתרי תהיה מותרת, אלמה תניא מדוע שנינו: כל הפרצופות מותרין, חוץ מפרצוף אדם?

21 אמר רב יהודה בריה בנו של רב יהושע: מפרקיה משיעורו, מלימודו של ר' יהושע שמיע לי שמעתי כי הכתוב "לא תעשון אתי" שמות כ, כ יש לפרשו: לא תעשון אותי, ולכן אין לעשות פרצוף אדם, שהוא כעין דוגמה של מעלה, שנאמר: "בצלם אלוקים עשה את האדם" בראשית ט, ו. אבל שאר שמשין שבמרום שרי מותר, ולכן עשה רבן גמליאל דמות צורות לבנה.

22 ומקשים: ושאר שמשין מי שרי האם מותר? והתניא והרי שנויה ברייתא: "לא תעשון אתי" — לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון הדרך שבה מתוארים כדברי הנביאים אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת!

23 אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון כגון המלאכים, אבל לא החמה והלבנה.

24 ושואלים: ושבמדור התחתון מי שרי האם מותר? והתניא והרי שנויה ברייתא: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים" שמות כ, ד — לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, "ממעל" שמות כ, ד — לרבות מלאכי השרת!

25 ומשיבים: דבר זה לא נאמר לענין איסור עשיה, אלא כי תניא ההיא כאשר שנויה אותה ברייתא באיסור לעובדם.

26 ומקשים: אי אם לעובדם, מדוע דווקא אלה? אפילו שילשול תולעת קטן נמי גם כן אסור לעובדו! ומשיבים: אין, הכי נמי כן, כך הוא גם כן, ואולם דבר זה מסיפיה דקרא נפקא מסופו של אותו מקרא, פסוק, יוצא, דתניא ששנויה ברייתא: "אשר בארץ" שמות כ, ד — הרי זה בא לרבות שאסור לעבוד ימים ונהרות הרים וגבעות, "מתחת" שמות כ, ד — לרבות שילשול קטן.

27 וחוזרים ושואלים על מעשהו של רבן גמליאל: ועשייה גרידתא לבדה של צורת חמה ולבנה, בלי לעובדם, מי שרי האם מותרת? והתניא והרי שנויה ברייתא: "לא תעשון אתי" — לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות!

28 ומשיבים: שאני שונה רבן גמליאל, שאחרים גוים עשו לו את הצורות הללו.

29 ושואלים: ובמקום שאחרים עושים, מותר לו לאדם להניחו ברשותו? והא והרי רב יהודה, שאחרים עשו לו צורה על חותם שהיה בטבעתו, ואמר ליה לו שמואל לרב יהודה: שיננא גדול שיניים, סמי עיניה דדין עוור את עינו של זה כלומר, טשטש את צורת הפרצוף שלו!

30 ומשיבים: התם שם מדובר היה בחותמו בולט, ומשום חשדא החשד שיש בכך. דתניא ששנויה ברייתא: טבעת שחותמה בולט ויש בה צורה — אסור להניחה על אצבעו, משום שהיא נראית כעבודה זרה, ומותר לחתום בה משום שהחתימה יוצאת שקועה, ואינה נראית כעבודה זרה. טבעת שחותמה שוקע — מותר להניחה על אצבעו, מפני שאינה דמות, ואסור לחתום בה משום שהיא יוצרת צורה בולטת.

31 ושואלים: ומי חיישינן לחשדא והאם חוששים אנו לחשד? והא בי כנישתא דשף ויתיב והרי אותו בית כנסת מפורסם שנפל והוקם בנהרדעא, דאוקמי ביה אנדרטא שהעמידו בו פסל של המלך, והוו עיילי ביה והיו נכנסים בו אבוה אביו של שמואל ולוי ומצלו בגויה ומתפללים בו, ולא חיישי לחשדא חששו לחשד! ומשיבים: מקום של רבים שאני שונה, ואין חושדים בציבור.

32 ומקשים: והא והרי רבן גמליאל שיחיד הוה היה והיה מקום לחשוד בו! ומשיבים: כיון שנשיא הוא, שכיחי מצויים רבים גביה אצלו. ואיבעית אימא ואם תרצה אמור תירוץ אחר: זו של רבן גמליאל לא היתה צורה שלימה, אלא של פרקים הואי היתה, שהיו מרכיבים ומפרקים אותה, וכיון שכן לא היה מקום לחשד.

33 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור תירוץ אחר: להתלמד שאני שונה הדבר, שאם צריך הדבר לשם לימוד כדרך שעשה רבן גמליאל — מותר, דתניא ששנויה ברייתא לענין איסור עשיה של עבודה זרה: "לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם" דברים יח, ט, דוקא לעשות, אבל אתה למד כדי להבין ולהורות הלכה.

34 א שנינו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אמר שיש להבדיל אם הצורות שעל הכלים הן על המבוזים או על המכובדים. ושואלים: איזו הן מכובדין, ואיזו הן מבוזין?

35 אמר רב: מכובדין — הם כלים שהצורות מצויות למעלה מן המים או האוכל שבתוכם, מבוזין — שנמצאים למטה מן המים. ושמואל אמר: אלו ואלו מבוזין הן, אלא אלו הן מכובדין — הצורות שעל השירין אצדעות ועל הנזמים ועל הטבעות.

36 ומעירים: תניא כוותיה שנויה ברייתא כשיטתו של שמואל: מכובדין — שעושים אותם על השירין ועל הנזמים ועל הטבעות, מבוזין — אלה שעושים אותם על היורות סירים גדולים ועל הקומקמסין כלי חימום קטנים ועל מחמי מים חמים, ושעל הסדינין ועל המטפחות, שכיון שמשתמשים בהם לכל מיני תשמיש, לא עשו אותם לעבודה זרה אלא כקישוט בלבד.

37 ב משנה במשנה הקודמת שנינו כי המוצא צורה שיש לחשוד בה כעבודה זרה יוליכה לים המלח. ואילו ר' יוסי אומר: שוחק אותה וזורה את השחקים לרוח, או מטיל אותה לים. אמרו לו: מה ששוחק וזורה אף הוא נעשה זבל ומביא תועלת לאנשים, וגם הנאה זו אסורה, שנאמר: "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" דברים יג, יח.

38 ג גמרא תניא שנויה ברייתא כהמשך של הדיון במשנה זו: אמר להם ר' יוסי, והלא כבר נאמר: "ואת חטאתכם