ספר מצוות קטן, רמזים ר״פ

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

280 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הל' שבת פרק כ"ט סמ"ג עשין סימן כ"ט טור אורח חיים סימן רסב ורעא לעשות קידוש בשבת ערבית דכתי' שמות כ׳:ח׳ זכור את יום השבת לקדשו ודרשינן זכרהו על היין ואין לי אלא בלילה ביום מניין ת"ל זכור את יום ואינו רוצה לומר שיעש' הקדוש הגדול אלא בורא פרי הגפן בלבד: ואין מקדשין אלא על היין: מסקינן בפרק ערבי פסחים מי שהיה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום והוא בתוך הסעודה פורס מפה ומקדש וגומר סעודתו ואחר כן מברך ברכת המזון ואם גמר סעודתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחלה על כוס אחד ואח"כ מקדש על כוס ב': וכשם שמפסיקין לקדוש כך מפסיקין להבדלה ופורס מפה ומבדיל: ומי שלא קידש בלילה ובין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו: ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד יום ד' מסקינן התם דאסור לטעום כלום קודם הבדלה: אבל לשתות מים מותר ואין חלוק בין הלילה למחרתו: ואף על פי שהבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס: ואין מבדילין על השכר אלא אם כן הוא חמר מדינה: ואם אין לו יין סומך על הבדלת תפלה והמבדיל על היין הויין לו בנים הראוין להוראה פסקינן התם טעם מקדש טעם מבדיל: ועוד תניא המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ולאו דוק' מלא לוגמיו אלא כל שאילו מסלקו לצד אחד ונראה מלא לוגמיו: ואמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ומקדש על הכוס מבעוד יום אע"פ שלא נכנס שבת לפי שמאותה שעה נאסר במלאכה: ופסקו הגאונים הלכה כשמואל דאמר אין קדוש אלא במקום סעודה וכן סוברין ר"ה ורבה הלכה למעשה הילכך לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר אבל אם קידש בזוית זו אוכל בזוית אחרת: ואמרינן התם א"כ למה אנו מקדשין בבה"כ ומשני לאפוקי אורחים ידי חובתם דאכלו ושתו וגנו בי כנישתא ופירשו התוספת דאף על גב דאמרינן התם דאין אוכלין בבתי כנסיות סעודת מצוה שאני ומותר' ואומר הר"ר נסים גאון דאם קידש אדם במקום אחד ע"מ לאכול במקום אחר דזה הוי קדוש במקום סעוד' ואם אדם מקדש בביתו ויש לו שכן ששומע קידושו ויש לו שולחן ערוך בביתו ושומע קידוש חבירו על שולחנו יצא: היכא דנתכוון שומע ומשמיע דהוי קידוש במקום סעוד': ואמר בפריק המוכר פירות דאין מקדשי' אלא על יין הראוי לנסך ע"ג המזבח ויש שהיו רוצים להוכיח מכאן דאין מקדשין על יין אם הוא מבושל וכן אם יש דבש מעורב בו וטעו' הוא דלאו כללא הוא שהרי אמרו חכמי' סוחט אדם אשכול של ענבי' ואומ' עליו קידוש היו' אע"פ שאינו ראוי לנסך אלמא לא ממעט אלא מי שאין מנסכי' אותו מחמת גריעותו או מחמת מיאוס כגון מגולה והכי אמרי' בירושלמי בד' כוסות של פסח דיוצאי' ביין מבושל אע"פ שבכוס א' אומר עליו קדוש היום אך אין מקדשין על השכר ואפי' הוא חמר מדינה ועל הפת פסק רש"בם דמקדשי' ונהגו כמותו ור"ת אוס' : יין שריחו חומץ וטעמו יין מקדשין עליו כר' יוחנן דרבא סובר כן פ' בתרא דעכו"ם: ואומר זמן בכל לילי יו"ט חוץ משביעי של פסח והלכה ברכה ואח"כ זמן: להתענג בשבת דכתיב וקראת לשבת עונג וכן רמז' משה רבינו בתורה דכתיב ועשית כל מלאכתך ואיך יוכל אדם לעשית כל מלאכתו בשבוע אחד אלא יראה לאדם בכל שבת שיהיו כל מלאכותיו עשויות: ואין לך עונג גדול מזה: ובכלל זה כתיב וכבדתו מעשות דרכיך: ועל זה אסרו ללכת בתוך שדהו לידע מה היא צריכה: וכן אל ידלג ואל ירוץ בשביל חפציו להרויח: אבל לדבר מצוה מותר ונראה לי כי בחורים המתענגים בריצתם: ובקפיצתם: מותר שאינם רוצים להרויח: וכן לראות כל דבר שמתענגים בו לראותו: ואל יאמר אדם לחבירו היה נכון לעמוד עמי לערב או למחר אבל או' לו הנרא' שתעמוד עמי לערב: ואל ירבה שיחה בטילה: והכל לדבר מצוה מותר: שלמו העשיין דאוריתא:

280 ספר מצוות גדול פתח ↗

זכור את יום השבת לקדשו זכרהו בקידוש היום:

280 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

זִכָּרוֹן

1 ותכל מלאכת יום ששי אחל יום שביעי במצות שבתות וימים טובים וגם כל מצות התלויות במילה כנגד לא תנאף שהיה דבור שביעי והא לך מצות עשה של שבת לעשות קידוש בשבת כדכתיב זכור את יום השבת לקדשו. שמות כ׳:ח׳. זכרהו על היין וכן להתענג בשבת בכלל זה

280 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לקדש שבת, שנאמר: "זכור את יום השבת, לקדשו" שמות כ,ז.

280 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת קִדּוּשׁ שַׁבָּת בִּדְבָרִים – לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּיוֹם שַׁבָּת בִּכְנִיסָתוֹ וְכֵן בִּיצִיאָתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם זֵכֶר גְּדֻלַּת הַיּוֹם וּמַעֲלָתוֹ וְהַבְדָּלָתוֹ לְשֶׁבַח מִשְּׁאָר הַיָּמִים שֶׁלְּפָנָיו וְאַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ ח זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, כְּלוֹמַר, זָכְרֵהוּ זֵכֶר קְדֻשָּׁה וּגְדֻלָּה. וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ פסחים קי, א שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ מְצֻוִּים אָנוּ לְאָמְרָן עַל הַיַּיִן, שֶׁכֵּן בָּא הַפֵּרוּשׁ זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן. וְהָעִנְיָן הוּא שֶׁנּוֹתְנִין בַּכּוֹס רְבִיעִית יַיִן חַי אוֹ מָזוּג אוֹ יוֹתֵר מֵרְבִיעִית אֲבָל שם קח, ב לֹא פָּחוֹת מִזֶּה, וְהַמְּזִיגָה יְדוּעָה שבת עז, א שֶׁהִיא עַל חֵלֶק אֶחָד שֶׁל יַיִן חַי וְטוֹב שְׁלֹשָׁה חֶלְקֵי מַיִם, וּמְבָרְכִין עָלָיו קִדּוּשׁ שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ הַנֹּסַח בֵּין הַיְּהוּדִים. וְכֵן בִּיצִיאַת שַׁבָּת גַּם כֵּן מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן לִכְבוֹד הַיּוֹם, וְאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת נִקְרֵאת ברכות נב, א הַבְדָּלָה. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ מַעֲשֶׂה זֶה לִזְכֹּר גְּדֻלַּת הַיּוֹם וְנִקְבַּע בִּלְבָבֵנוּ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שמות כ יא כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' וְגוֹ'. וְעַל כֵּן נִתְחַיַּבְנוּ לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה עִם הַיַּיִן, לְפִי שֶׁטֶּבַע הָאָדָם מִתְעוֹרֵר בּוֹ הַרְבֵּה ברכות לה, ב שֶׁהוּא סוֹעֵד וּמְשַׂמֵּחַ. וּכְבָר אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי לְפִי הִתְעוֹרְרוּת הָאָדָם וּמַעֲשֵׂהוּ, יִתְפַּעֵל אֶל הַדְּבָרִים לְעוֹלָם. וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ אָמְרוּ בַּגְּמָרָא ז"ל פסחים קו, ב שֶׁאִם הַפַּת חָבִיב עַל הָאָדָם יוֹתֵר, שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, כִּי אָז מִתְעוֹרֵר טִבְעוֹ יוֹתֵר לְמָה שֶׁהוּא תָּאֵב, וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּיצִיאַת הַיּוֹם לֹא אָמְרוּ כֵּן, אֶלָּא שֶׁחִיְּבוּ לְהַבְדִּיל בַּיַּיִן, עַל כָּל פָּנִים, גַּם בָּזֶה צָדְקוּ, כִּי הֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, גַּם הַתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה, יִבְחֲרוּ לְעוֹלָם בָּרֹב. וּבֶאֱמֶת, כִּי רֹב הָעוֹלָם יִתְאַוּוּ אֶל הַשְּׁתִיָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת יוֹתֵר מִן הָאֲכִילָה, לְפִי שֶׁכְּבָר קָבְעוּ סְעוּדָה גְּדוֹלָה בַּיּוֹם לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאֵין צֹרֶךְ לָתֵת טַעַם עַל חַיְּבָם אוֹתָנוּ שֶׁיִּהְיֶה בַּכּוֹס רְבִיעִית, דְּפָחוֹת מִזֶּה הַשִּׁעוּר אֵינוֹ רָאוּי וְלֹא תְּעוֹרֵר לֵב אָדָם עָלָיו. וַאֲשֶׁר חִיְּבוּנוּ ברכות נא, א בַּהֲדָחַת הַכּוֹס, וְשֶׁלֹּא לִטְעֹם כְּלוּם עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ פסחים קה, א וְשֶׁיְּקַדֵּשׁ שם קא, א בִּמְקוֹם סְעֻדָּה כָּל זֶה עַנְפֵי שֹׁרֶשׁ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁאָמַרְתִּי. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן נֹסַח הַקִּדּוּשׁ וְהַהַבְדָּלָה, אֵי זֶהוּ, וְאֵי זֶה יַיִן רָאוּי לְקַדֵּשׁ עָלָיו, ב"ב צז, א וְאֵי זֶה אֵינוֹ רָאוּי, וְאִם מְקַדְּשִׁין אוֹ מַבְדִּילִין פסחים קז, א בְּשֵׁכָר, וְהָאוֹכֵל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְקָדַשׁ עָלָיו שַׁבָּת שם ק, א אוֹ בְּשַׁבָּת וְיָצָא שַׁבָּת, וְכֵן נֹסַח קִדּוּשׁ יָמִים טוֹבִים וְהַבְדָּלָתָן. וְדִינֵי הַבְּרָכָה ברכות מג, א שֶׁאָנוּ חַיָּבִין לְבָרֵךְ עַל הַנֵּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְדִינֵי הַבְּרָכָה שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים, וְאֵי זוֹ שם נא, ב בְּשָׂמִים הֵן הָרְאוּיִן לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁאֵינָם רְאוּיִן. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּסוֹף פְּסָחִים וּבִמְקוֹמוֹת מִבְּרָכוֹת וְשַׁבָּת א"ח רס"ב, רע"א. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִן הַמִּצְוֹת שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, שֶׁכֵּן לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם כ, ב שֶׁהַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא קִדֵּשׁ הַשַּׁבָּת בִּדְבָרִים, בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְאִם קִדְּשׁוֹ בִּדְבָרִים בְּלֹא יַיִן אוֹ בְּלֹא פַּת, דִּיעֲבַד יָצָא יְדֵי תּוֹרָה.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »