רש"י על כריתות ח׳

1 גמ' שבקיה - ר' אושעיא לבר קפרא:

2 בעא מיניה - רבי אושעיא לבר קפרא:

3 בליל ח' - לזיבה ראשונה ולמחר היה ראוי לקרבן:

4 מה ב"ה כו' - מי מייתי ב' קרבנות אי לא:

5 בבלי - רבי חייא עלה מבבל כדאמרי' התם סוכה דף כ. בתחלה נשתכחה תורה מישראל עלה הלל הבבלי ויסדה וחזרה ונשתכחה עלו בני הגולה ויסדוה ומאן נינהו יהודה וחזקיה בני רבי חייא:

6 עייא - ר' חייא ובלשון גנאי קאמר ליה:

7 הדר בעא מיניה ר' אושעיא מבר קפרא:

8 נחזור על הראשונות - כמו אמר מר. לעיל הרי הוא אומר כו' ומיבעיא לר' אושעיא טעמייהו דב"ה משום או לבת או משום דסברי לילה אינו מחוסר זמן:

9 והא דתניא אינו מביא קרבן קסבר לילה מחוסר זמן - וטעמייהו דב"ה משום או לבת:

10 זב בעל שתי ראיות - שזיבה ראשונה בת שתי ראיות היתה:

11 בת ג' - הלכך כיון דלא יצאת שעה הראויה לקרבן כולה חדא זיבה אריכתא היא:

12 ליתנייה - בפ' שני לקמן כריתות דף ט. גבי ה' מביאין קרבן אחד כו' כי היכי דקתני נזיר שנטמא טומאות הרבה:

13 לא פסיקא ליה - כיון דזמנין דאראיות דלילה נמי מיחייב כגון ראה אחת בליל ח' ושתים ביום המחרת:

14 שכבת זרע בעלמא הוא - דאין לה אלא טומאת ערב בעלמא כדתניא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע זב בראיה ראשונה הקישו לבעל קרי במס' נדה דף לה. ואמרו נמי במגילה דף ח. שתים לטומאה וג' אף לקרבן אבל חדא ראייה אין לה אלא טומאת ערב:

15 ומי א"ר יוחנן כו' - דקאמר ב' בלילה ואחת ביום כו':

16 נטמא - נזיר ביום ח' שראוי לקרבן מביא ב' קרבנות:

17 בליל - ח' אינו מביא דלענין קרבן טומאה אריכתא היא דלילה מחוסר זמן:

18 מתני' ספק זיבה כגון טועה שראתה ג' ימים ואינה יודעת אם בימי נדותה אם בימי זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל:

19 ספק לידה כגון שהפילה ואין ידוע מה:

20 האשה שיש עליה ה' ספקות של לידה או ה' של ספק זיבה מביאה קרבן אחד - חטאת העוף הבאה על הספק:

21 ואוכלת בזבחים - שהרי הקרבן הזה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולן אף קרבן זה כן:

22 ואין השאר עליה חובה - לא הצריכוה חכמים להביאן שאף האחת בקושי התירו להקריבה ספק מליקת חולין למזבח שאם לא כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים:

23 ה' לידות ודאות או ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים - כמו שפירשתי:

24 והשאר עליה חובה - כדאמרינן לקמן בפ' שני כריתות ד' ט: יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם ת"ל זאת:

25 קינין - שני קינין ד' תורין:

26 בדינרי זהב - בשני זהובין קן לדינר זהב:

27 המעון הזה - שבועה:

28 נכנס לב"ד ללמוד כו' - אע"פ שהיקל על דברי תורה עת לעשות לה' הוא שאלמלי לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף:

29 קינין ברבעתים - ב' קינין בשני רביעי דינר כסף. ל"א רבעתים לשון חצי הוא:

30 גמ' ה"ג בתוספתא ה' לידות ודאי וה' לידות ספק כו' ר' יוחנן בן נורי אומר על הודאי - חיישינן לפשיעה דאי אמרת תביא על אחת מהן שמא יש אשה שתלד לידה אחת ודאית ואינה רוצה להביא קרבן שתאמר והלא אשתקד היו עלי ה' לידות ודאות ולא הבאתי קרבן על ד' מהן ועכשיו אני מביאה ור"ע סבר כיון דלא אכלה אשתקד בלא שום קרבן לא פשעה:

31 תאמר על האחרונה - אני מביאה ותפטר על השאר. ר"ע אומר תאמר על אחת מהן ואינה צריכה לומר על האחרונה ותפטר על השאר:

32 ועל הודאי תאמר על האחרונה ותפטר - עכשיו מחיוב שאר קרבנות ואוכלת בזבחים היום ולמחר תקריב שאר קרבנות:

33 אם יש ודאי ביניהן - ממין הספק דאמר על הודאי כדי שתיעשה ודאי ותהא נאכלת ותפטר לגמרי כדפרישית במתני' דבקושי התירו להקריב ספק:

34 על אחת מהן - ואפילו על הראשונה:

35 בין ודאי כו' - אינה צריכה לומר על האחרונה אני מביאה: בדר"ע ל"ג ותפטר:

36 ועד דמייתי כולהון - לא מכפרת אם הביא חטאת ראשונה עדיין חטאים האחרים עומדין אף כאן אם הביאה על הראשונות עדיין טומאה האחרונה במקומה ולא טהרה לאכול בקדשים לפיכך תאמר על האחרונה וטהרה והראשונות תביא לאחר זמן:

37 מאן דמחייב ה' טבילות - אפי' אמר על הראשונה אני טובל טהר מכל טומאה:

38 ה' אשמות תלויין כו' חוששין לפשיעה - אם לא הצריכוה לומר על האחרונה אני מביאה תהא סוברת שנפטרה בקרבן זה ולא יהו השאר עליה חובה ותפשע ולא תביאם וכי מצרכת לה לומר על האחרונה אני מביאה ידעה דהשאר עליה חובה אבל על הספק שאין השאר עליה חובה לא מזקקינן לה לומר על האחרונה אני מביאה:

39 ורבי עקיבא לא חייש לפשיעה - ואני שמעתי חוששין לפשיעה שמא תפשע ולא תביא אפילו קרבן אחד ותאכל זבחים בטומאת הגוף וקשיא לי בגוה טובא חדא אפשר היא מתיא קרבנה ומשום דלא מצרכת לה לומר על האחרונה ליחוש שמא תחזור בה ועוד אי חיישת להכי כל שכן דעל הספק היא מקילה ואמאי לא מצרכת לה לומר על האחרונה ליחוש שמא תחזור בה ולא תביאנו ואכלה בקדשים בספק טומאת הגוף:

40 מתני' ארבעה מחוסרי כפרה - מביאין חטאת ולא על חטא אלא לאכול בקדשים:

41 עד שיזרוק עליו הדם - דבעי איתויי קרבן כדמפרש לקמיה:

42 ונזיר ליינו ולתגלחתו ולטומאתו - ונזיר מחוסר כפרה שכל זמן שלא כיפר אסור ביין ובתגלחת ולטמא למתים:

43 גמ' דמני להו בתרין - דחשיב זב וזבה בתרין מהנך מחוסרי כפרה:

44 מבשרו - מכח אברו ומתוקף יצרו:

45 זבה מטמאה באונס כדאמרינן בפרק בנות כותים נדה דף לו: וכי יזוב זוב דמה ויקרא ט״ו:כ״ה הרי אונס אמור:

46 ומטמא בראיות - אם ראה ג' ביום אחד:

47 כבימים - אם ראה ג' ימים רצופין כדמפרש בב"ק בפרק ב' דף כד. זבה לא מטמאה אלא בימים:

48 הרי כאן שנים - דצרוע משמע בין זכר בין נקבה מטמאין בנגעים:

49 ה"ג א"כ מה ת"ל איש לענין של מטה - דלטהרת טומאת נגעים א"א שהרי נאמר והצרוע:

50 איש - דכתיב במקרא העליון לענין מקרא התחתון שפריעה ופרימה כתובה באחרונה לומר לך איש פורע ופורם:

51 עיקר טומאתן חלוקה - זה בראיות ובימים וזו בימים ולא בראיות:

52 כגריס - דזהו שיעור נגע כחצי פול:

53 סוף סוף נזיר - מ"ט לא תני הא לאישתרויי הוא: ומשני ההוא לאו לאשתרויי בקדשים אלא ביין דחולין הוא וכי קחשיב כפרה דמעכבא שום אכילה דקדשים:

54 גר מעוכב לאכול בקדשים - דאפילו לרבנן סבירא להו כר"א בן יעקב דאמר לאישתרויי הוא דמייתי והא דלא תני ליה משום דלא מיקרי מחוסר כפרה:

55 הביא פרידה אחת - גוזל אחד שחרית:

56 אוכל בקדשים לערב - ובלבד שיביא השניה כדאמרינן לקמן להביא פרידה אחת א"א:

57 כאן שתיהן עולות - כדאמרן לקמן בגמ' כריתות ט. מדור המדבר:

58 הביא חובתו מן הבהמה - עולה אחת יצא:

59 עולה ושלמים - לאו דוקא אלא משום דבעי למיתני מנחה ושלמים לא יצא:

60 מה אתם עולה ושלמים - דכתיב שמות כ״ד:ה׳ וישלח את נערי בני ישראל וגומר:

61 לא תיסגי בגוה - עד דמייתי שלמים:

62 שכולו לה' - שאין כהן נהנה ממנו דבעולת בהמה איכא עורה לכהנים אבל עולת העוף ליכא מידי: