רש"י על כריתות כ״ה

1 גבול שמעתי - מאימתי נאסרת:

2 ר' שמעון פוטר - מאותו ואת בנו:

3 שחיטה שאינה ראויה - באכילה כגון הא דאסירא באכילה דהא מחיים נאסרו כולן:

4 אמאי פטר ר"ש שחיטה הראויה - לאכילה היא:

5 וכי תימא קסבר ר"ש עגלה בשחיטה כשרה - לכפרתה והויא לה שחיטה שאינה ראויה לאכילה ומשמע דשחיטה במקום עריפה קיימא:

6 הכשר בפרה - בפרה אדומה:

7 אינה כן - באשם תלוי דבהא לא פליגי רבנן אם עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר:

8 הא איתסרא מחיים - כשירדה לנחל איתן:

9 עד שלא נראית לעריפה - דלא ירדה לנחל איתן:

10 משנערפה תקבר במקומה - נערפה אין לא נערפה לא:

11 תנאי היא - אי אסורה מחיים אי לא דתנא דבי רבי ישמעאל סבר מחיים אסורה:

12 מכשיר בפנים - אשם מצורע:

13 מכפר - חטאות ואשמות:

14 מכשיר בחוץ - צפרי מצורע:

15 מכפר בחוץ - שעיר המשתלח ועגלה ערופה:

16 מה מכשיר האמור בפנים עשה בו מכשיר - אשם מצורע כמכפר כשאר חטאות ואשמות:

17 אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר - צפרי מצורע דאסורין בהנייה מחיים כמכפר בשעיר המשתלח ועגלה ערופה. אלמא סבירא ליה דעגלה ערופה מחיים אסירא דכי היכי דגמר מכשיר ממכפר יליף מכפר ממכפר עגלה משעיר ושעיר ודאי אסור מחיים כשאר קדשים. והכי מפרש במסכת קדושין בשילהי האיש מקדש קידושין דף נז.:

18 מתני' עד שתכנס לבית הספק - ושאר ימות השנה הוא דאיכא למיחש בספק שמא חטא או שום עון או לאו אבל השתא ליכא למיחש דהא כיפר יום הכפורים:

19 גליון מאי טעמא דרבי אליעזר אי סלקא דעתך חובה כו' - מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר אשם תלוי בא בנדבה היינו טעמא דאי ס"ד חובה הוא בא אם כן כי מתיידע ליה ודאי אמאי מייתי חטאת והלא כבר יצא ידי חובתו אלא ודאי נדבה הוא כדורון עולה ושלמים. עכה"ג:

20 גמ' להגן עליו - מן היסורין עד שיוודע לו:

21 דלמא אשם תלוי - מדקיל כולי האי דאתי על הספק איכא למימר נמי דדינו כעולה ושלמים דאתו בחובה כגון עולת ראייה ושלמי חגיגה ואתו בנדבה אשם תלוי נמי אתי בחובה ובנדבה:

22 בא על הנבלה - כלומר על ספק איסור לאו:

23 לא מתנית - אינך שונה משנה וברייתא:

24 גליון לא מתנית - למה לא למדת קמיה דרבה והיית יודע כמוני. עכ"ה:

25 לבית הספק - דקצת איסור כל דהו בעינן:

26 מאי טעמא דאמרו לו - אשם תלוי בא על איסור כל דהו כגון לאו דנבלה:

27 דכתיב - באשם תלוי אשר לא תעשינה בשגגה ואשם דאפילו ליכא שגגה אלא במידי דלאו דהיינו שלא תעשינה חייב:

28 חמש אשמות - אשם גזילות ומעילות שפחה חרופה ונזיר ומצורע:

29 אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה - דלכי מתיידע ליה מייתי חטאת:

30 ודלא כר"א - דאי כר"א דאמר בא על ספק נבלה נמצא אשם תלוי דספק נבלה מתכפר כפרה גמורה דלכי מתיידע ליה לאו בר חטאת הוא:

31 אין אחר מכפר כפרתו - שאם מעל בשוגג ולא ידע ועבר עליו יום הכיפורי' ואחר כך נודע לו מביא אשם מעילות וכן כולן:

32 מנהני מילי - דאשמות ודאין לא מכפר יום הכיפורים עלייהו:

33 מה פשעים דלאו בני קרבן - דפשעים היינו מרדין שמורד ברבו וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי מלכים ב ג׳:ז׳:

34 אף חטאים דלאו בני קרבן - כגון נבלה מכפר עלייהו יום הכפורים אבל חטאים דבני קרבן כגון חטאות ואשמות ודאין לא מכפר. וטעמא דמכפר אתלויין מפרש לקמן:

35 דלא בא לכפר על עבירות מצוה ידועה - כדאמר בפרק קמא דשבועות דף ב. על טומאה שיש בה ידיעה בתחלה כשנטמא ידע ואין בה ידיעה בסוף כשנכנס לא ידע שהוא טמא וכשיצא לא נודע לו שנכנס בטומאה שיביא קרבן שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע שנכנס למקדש טמא ויביא בעולה ויורד אבל נודע לו שחטא ונכנס למקדש בטומאה אינו מכפר הילכך לא מכפר החטאים דבני קרבן משום דזוטרא כפרתיה אבל שעיר המשתלח דנפישא כפרה דיליה דמכפר על עבירה שנודע לו שחטא כדאמרינן בפרק קמא דשבועות שם: על כל עבירות שבתורה הזדונות והשגגות הודע ולא הודע כו' אימא דעל חטאים דבני קרבן נמי מכפר:

36 והתודה עליו - בשעיר המשתלח:

37 ומעטיה קרא בשעיר המשתלח - לאשמועי' דאף על גב דנפישא כפרתו אפילו הכי אבני קרבן לא מכפר:

38 על הזדון כשגגה - בפרק ארבעה מחוסרי כפרה לעיל כריתות דף ט.:

39 איתמר נמי - כאביי:

40 מן רישא דקרא - כלומר מדרישיה דקרא לגופיה וסיפיה מייתר להך דרשא:

41 עונה בה - והא מזיד הוא דכתיב ברישיה דקרא כי דבר ה' בזה וגו':

42 לאקשויי חטאת כו' - והשתא ליכא למיפרך דרב דימי דאם כן דלבני קרבן קאתי לא לכתוב קרא פשעיהם דהא כתיב עונות ולכתוב חטאתם דמשמע בני קרבן דסתם חטאת בני קרבן אלא מדכתיב פשעיהם מופנה לדרוש דברוב פשעיהם קמיירי:

43 שאין מכיר בו - שלא נודע לו שחטא:

44 קמייתא נמי - דחייבי חטאות ואשמות ודאין כו' דחייבין להביא אחר יום הכיפורים ליכא למיפשט לא מדרב דימי ולא מדאביי דשינויא דחיקא הוא דאכתי איכא למיפרך כדמעיקרא: