רש"י על כריתות י״א

1 ר' ישמעאל אומר שפחה - גמורה:

2 כל העריות מפורשות - שהן בנות חורין ושיור אין לנו וזו ודאי משונה היא חציה שפחה וחציה בת חורין:

3 גמ' תהא בקריאה - שהן קורין עליה והפלא ה' את מכותך שכן קורין על הלוקין במס' מכות דף כב::

4 בבקורת תהיה - שאם אינה יכולה לקבל ארבעים אומדין אותה בבקור ובמחשבה:

5 מכות הראויות להשתלש - כגון י"ח או כ"א או כ"ד שהיו מכין אותו שתי ידות מלפניו ואחת מאחריו ומקרא ילפינן לה במס' מכות דף כג.:

6 בזמן שהאשה לוקה - שגדולה היא ובת עונשין היא:

7 אימא הוא מיעטיה קרא - מהדר אמתני' דקתני לא השוה אשה לאיש לקרבן אימא הוא מיעטיה קרא ממלקות דכתיב תהיה אבל היא אימא תילקי ותייתי קרבן:

8 לישנא דשינוי הוא - שנשתנית מברייתה:

9 הריפות - דבר שנשתנה ע"י כתישה וכאן נמי ע"י אבר שמש דש:

10 ויתנו ידם להוציא - פסוק הוא בספר עזרא:

11 פדויה ואינה פדויה - והפדה לא נפדתה משמע פדויה ואינה פדויה:

12 לרבי ישמעאל מאורסת לעבד עברי מנא ליה - בשלמא לר"ע דמוקי לה בחציה בת חורין לא בעיא קרא דאיכא למימר מדחייב עלה רחמנא ודאי מאורסת היא מישראל דהא תפסו לה קדושין הילכך איכא למימר לעבד עברי נתקדשה שהרי רבו מוסרה לו בעל כרחו כדמפרש בקדושין דף יד: ולא לעבד כנעני שהרי אסורה לו אלא לרבי ישמעאל דאמר שפחה גמורה מאורסת לעבד עברי מנא ליה דאמר לעבד עברי שהרי אסורה לו דילמא לעבד כנעני דהא לדידיה שריא לגמרי טפי מעברי:

13 אם אינו ענין לדידה - דהא כתיב ויקרא יט והפדה לא נפדתה:

14 מתני' כל העריות - אם האחד גדול או האיש או האשה האחד חייב והאחד פטור ובשפחה אינו כן ובגמרא מפרש לה:

15 שוגג בחטאת ומזיד בהכרת - ובשפחה נהי דאם הוא מזיד והיא שוגגת דפטורין הואיל ואינה לוקה כדאמרינן לעיל בקורת תהיה והביא את אשמו ואי לא פטורין מיהו אם הוא שוגג והיא מזידה היא במלקות והוא באשם כדאמרי' בהאי פירקא דשוגג ומזיד שוין בבא על השפחה:

16 גמ' והכא חייב - בתמיה וכי קטן חייב בשפחה:

17 דהא איתקוש להדדי - כדאמרן לעיל אם אין האשה לוקה אין האיש מביא אשם:

18 וכי ישן חייב - בתמיה:

19 מערה לא מיחייב - דשכבת זרע כתיב בה:

20 וכי מכוין מיחייב ואי לא לא מיחייב - דשכבת זרע בעינן ושאינו מתכוין כגון נפל מן הגג ונתקע אין ראוי להזריע:

21 ואי בשאר עריות קתני איפכא מיבעי ליה - עשו מערה בעריות חייב כגומר שלא כדרכה חייב כבכדרכה דמשכבי אשה כתיב ויקרא יט:

22 נמצא מתכוין ומערה בשפחה - שהערה בה בכוונה פטור דהעראה בשפחה פטור כשאינו מתכוין דעריות. העראה פלוגתא היא בסנהדרין בארבע מיתות סנהדרין דף נה: איכא למ"ד העראה זו נשיקה ואיכא למאן דאמר זו הכנסת עטרה:

23 מתני' אמרו לו - מפרש בגמרא:

24 אם הביאוהו כו' - כגון אם העידו בו שהרג את הנפש:

25 אם ירצה לומר מזיד הייתי - אם היה רוצה לפטור עצמו בשקר היה יכול לומר מזיד היה ומזיד פטור:

26 גמ' ר"מ היא - דאמר אם הביאוהו שנים כו':

27 מאי קמשמע לן הא מסיפא שמעינן לה - דקתני שנים אומרים אכל כו':

28 הכי קאמר סיפא דבר זה - ששנינו למעלה אמרו לו אכלת כו' מביא חטאת לאו דברי הכל היא אלא מחלוקת ר"מ וחכמים שרבי מאיר אומר אם הביאוהו שנים כו' וחכמים אומרים כו' וסיפא מפרש לרישא:

29 איכא דאמרי - הכי פריך הש"ס אמרו משמע חד כו':

30 מותרת לחזור לו - לראשון ועל פי עדים שאמרו לה שנים מת בעליך ולפיכך מותרת לראשון שהרי אנוסה היא ששנים אמרו לה דאונס בישראל שרי:

31 מכלל דרישא - דקתני תצא מזה ומזה שנשאת ברשות ב"ד ועד אחד דהוה לה למידק יפה אם מת דהאי דשריוה רבנן לאנסובי על פי עד אחד משום דדייקא ומנסבא דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דתצא מזה ומזה הקלת עליה בתחלתה כדאמר במסכת יבמות דף פח. ואמטו להכי נשאת על פי עד אחד והיא גופה לא דייקא ואישתכח דלא מת תצא מזה ומזה כדאמרינן במסכת סוטה דף כז: ונטמאה ונטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל:

32 לעולם דלא מכחיש ליה - ומתניתין הכי קתני אמרו לו כו' בד"א בשותק אבל מכחישו כגון עד אמר אכל והוא אמר לא אכלתי פטור:

33 הודע אליו - משמע מעצמו ולא שיודיעוהו אחרים: