רש"י על כריתות ז׳

1 שנשאת לישראל. ואינה משלמת חומש - דלא זרה שהרי לא נתחללה שאם ימות בעלה ותנשא לכהן אוכלת או אם זרע אין לה הדרא לתרומה:

2 משלמת כו' - אשם ל"ג:

3 ומיתתה בחנק - ורבי מאיר לטעמיה דאע"ג דמעיקרא לאו זרה היא השתא מיהא זרה הויא:

4 וחכמים - היינו רבי יהודה בר פלוגתיה:

5 אחת זו כו' - דבעינן זר מתחלתו:

6 ובשנויי דשנינן - דטעמיה דר"מ משום דאיתקש לסיכה:

7 אבל נתינה דעלמא - כגון לא יתן עליה לבונה דמנחת חוטא בכזית דילפינן מונתן לכהן את הקדש ויקרא כ״ב:י״ד והכי מפרשא בפרק כל המנחות באות מצה מנחות נט::

8 לא ייסך כתיב - בשני יודין שדי חדא לתוך התיבה וקרי לא יסיך דמשמע מי שמצווה שלא יסיך לא לעצמו ולא לאחרים מצווה אחר עליו שלא לסוכו ועובד כוכבים לאו בר מצוה הוא:

9 כהן שסך בן בתו ישראל מתעגל בו כו' - ופי' כהן שסך את עצמו שמן יכול בן בתו ישראל לבא להתעגל בו ואפילו גדול ושף עצמו באבי אמו ואינו חושש אלמא כיון דבטלה בהתירא בטלה והכי תניא בהדיא בתוספתא דמסכת תרומות פ"י ה"י סך כהן את עצמו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גביו. ובן בתו ישראל דנקט משום דרגיל אצלו והוא הדין לאחריני:

10 שאינו מביא אשם תלוי - שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה כדמפרש בפ' בתרא לקמן כריתות כה.:

11 מתני' במבעט - ביוה"כ דאמר לא תכפר עליו משום הכי לא תני ליה:

12 ודין הוא - שלא יכפר:

13 אלא על השבין - דלרצונו בעינן:

14 אשם לאו דוקא נקט דהא אשכחן אשם אמזיד בפרק שני לקמן כריתות ח: ד' מביאין על הזדון:

15 אך - בעשור לחדש יוה"כ הוא:

16 חלק - יום כפור לשבין ולא לשאינן שבין:

17 מאי שבין - דקתני אין מכפרין אלא על השבין:

18 הא קתני לא אם אמרת כו' - וא"כ מאי קאמר היינו הך:

19 אלא כי הא כו' - והיינו דקאמר חטאת אינו מכפר אלא על השבין ששבין משעת הפרשה עד שעת הקרבה ולא שהמיר דתו בינתיים והתם בעי למילף יוה"כ דאם המיר דת קודם יוה"כ וחזר בו אחר יוה"כ תו לא מכפר עליה יום הכפורים אחר על עבירותיו שמקמי המרתו:

20 אמאי נהי - דבקרבן אמרינן הואיל ונדחה לאחר הפרשה ידחה מעל המזבח אבל גברא לגבי יוה"כ בר כפרה הוא כישראל מעליא:

21 ורמינהו - אהא דתני לעיל יוה"כ אינו מכפר אלא על השבין:

22 מקרא קדש - בתקון סדר התפלה:

23 ה"ג לא קשיא הא ר' יהודה הא רבי:

24 פורק עול - של כל המצות:

25 מגלה פנים - דורש באגדות של דופי כגון מנשה שהיה אומר מה היה לו למשה לומר ותמנע היתה פילגש:

26 ברייתא דקתני יוה"כ מ"מ רבי היא:

27 מודה רבי בעבירות דיוה"כ - דהא דקתני לא התענה בו מכפר אעבירות דכל השנה אבל ההיא עבירה דעינוי לא מכפר ואך חלק נמי דקתני לעיל בעבירות דיומיה קאמר:

28 יום הכפורים אינו מכפר אלא היום כדכתיב ויקרא ט״ז:ל׳ כי ביום הזה:

29 כרת - הולך ערירי בלא בנים ואם יש לו מתים:

30 אי נמי דעביד עבידתא סמוך לשקיעת החמה - דלא הוה שהות לכפורי:

31 א"נ בהדי דעביד עבידתא פסקיה מרא דרפיק בה לשקיה ומית - מיד דלא הוה שהות לכפורי:

32 ה"ג מאי אף המגדף:

33 שמעו לר' עקיבא - דמתני' ר"ע היא כדמפרש לקמן מגדף מביא קרבן דברי ר' עקיבא ואמרי אף מגדף נמי כידעוני. תימה לי ולר' יוחנן דאמר לעיל כריתות דף ג: הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו מאי אף דקתני במתניתין:

34 ואומר חטאו ישא - מפרש לקמן דכרת דמגדף איירי בקרבן עבודת כוכבים:

35 אתיא לרבנן - רבנן קאמרי ליה הגירסא הכתובה בספרים אינה כפי שיטת הש"ס וכך היא בעיני והכי קאמרי ליה רבנן לר"ע אמרת מגדף מביא קרבן הואיל ונאמר בו כרת במקום קרבן מי סברת מגדף דקרא היינו מברך את השם מגדף היינו עובד ע"ז והאי דקתני במתני' וחכ"א אף המגדף כו' הכי קאמרי אף המגדף דידך אף מברך את השם שאתה קורא אותו מגדף:

37 אלא כרת במברך את השם מנא להו - במברך את השם כתיב איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו ויקרא כ״ד:ט״ו ונאמר בפסח במדבר ט׳:י״ג חטאו ישא האיש ההוא מה להלן כרת אף כאן כרת והכי נמי איכא דדריש ליה בפסחים בפרק מי שהיה טמא פסחים דף צג: ודרשי הכי וחדל לעשות הפסח ראשון דהא קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא ולא נאמר כרת דמגדף במקום קרבן ולא גמרינן ליה אלא מכרת דפסח שאינה בת חטאת דמצות עשה היא. ור"ע אית ליה כרת בשני ומוקי לחטאו ישא בפסח שני וגמר לה ממגדף וסבר מגדף היינו מברך את השם ובפסחים שם נמי איכא דדריש ליה הכי:

38 גירפת - ר' מתחלפת בד'. הנחת את הקערה מן התבשיל וחסרת גם את העץ. קסבר מגדף היינו מברך את השם ומילתא רבה עבד דפשט ידו בעיקר:

39 ולא חסרת קסבר היינו עובד עבודת כוכבים - כגון משורר ומזמר לעבודת כוכבים דלאו מילתא רבה היא כולי האי:

40 מתני' כמין בהמה חיה ועוף - מפרש טעמא במסכת נדה בפרק המפלת נדה כב: הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם:

41 סנדל - ולד הוא אלא שנפחתה צורתו:

42 שיליא - נמי אמרינן במסכת נדה בהמפלת נדה דף כו. אין שיליא בלא ולד. ושפיר היינו עור הולד מרוקם שיש בתוך השפיר צורת איברים קטנים ובמס' נדה מפרש לה בהמפלת:

43 וכן שפחה - כנענית ובגמ' פריך למה לי למתניי':

44 ואין ידוע מה הפילה - אם צורת אדם וחייבת או דגים וחגבים ופטורה:

45 מביאה קרבן - שתי תורים א' לעולה וא' לחטאת ועל של עולה מתנה עלה אם מין חובה ילדה תהא לחובתה ואם לאו תהא עולת נדבה אבל חטאת לא מצי לאתנויי דאין חטאת נדבה ומחייב בספק ואינו נאכל דשמא לאו בת קרבן היא ומליקתה כנבילה בעלמא ומשום חולין על המזבח לא איכפת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה ובמסכת נזיר דף כט. ילפינן דחטאת העוף באה על הספק:

46 וכן שתי נשים שהפילו - במחבואה:

47 אחת מין פטור - דגים וחגבים:

48 ואחת מין חובה - סנדל או שיליא ואין ידוע אי זו הפילה פטור ואי זו הפילה חובה מביאות כל אחת שתי תורים כמו שפירשתי ואינו נאכל:

49 אימתי - אינו נאכל בזמן שהלכה כו' שאינן יכולות להתנות שהביאו קיניהן לכהן והלכו לדרכן:

50 אבל אם שתיהן עומדות כו' - בגמ' מפרש מאי עבדן:

51 גנינין - גוונים:

52 כמין דגים וחגבים:

53 המפלת יום ארבעים - במסכת נדה בפ' המפלת נדה דף ל. עד שיעברו מ' יום להריון הוי מיא בעלמא:

54 גמ' ושפחה מנלן דת"ר דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע:

55 מאי וכן שפחה - הא פשיטא לן דכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמרי לה לה כתיב באשה דברים כ״ד:א׳ וכתב לה ספר כריתות וכתיב בשפחה או חפשה לא נתן לה:

56 מאי עבדן - לרבי יוסי מתיין תרוייהו חד קרבן בין שתיהן יקנו חטאת העוף חדא ודאי עולת העוף תביא כל אחת ודאי ובתנאי שאם אינה חייבת תהא נדבה אבל חטאת העוף לא מצי למימר תהא נדבה דאין חטאת נדבה ולהכי מייתו חטאת העוף ויקנוהו בין שתיהן ומתנין אם אני חייבת יהא חלקך מחול לי ואם את חייבת יהא חלקי מחול לך וממ"נ הויא מליקתה כשרה:

57 ר"ש אומר כו' - בפרק דם שחיטה לקמן כריתות דף כג.:

58 מודה רבי יוסי - דמתני' בארבעה מחוסרי כפרה דלא מייתי קרבן לשום חטאת אלא לאשתרויי בקדשים:

59 התם - גבי חטאת חלב בפרק דם שחיטה גברא בעי ידיעה שידע שחטא ואי לא מייתי כל חד אשם תלוי ולא חטאת בשותפות:

60 דקתני סיפא דההיא - בפ' דם שחיטה שם כל חטאת שהיא באה על חטא אלמא באה על חטא דוקא נקט:

61 ואם נקבה תלד - הוה ליה למכתב ואם נקבה היא:

62 מתני' לאור פ"א - שילדה נקבה לאור פ"א שהיתה ראויה למחר להביא כפרתה הפילה:

63 ב"ש פוטרין מן הקרבן - מלידה ב' אע"ג דלאחר מלאת הוא הואיל ולילה הוא ולא יצאה שעה ראויה לקרבן דלילה מחוסר זמן קרבן הוא דכתיב ויקרא ז׳:ל״ח ביום צותו הילכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי:

64 מ"ש אור פ"א מיום פ"א - דודאי חייבת כדמפרש לקמן בפ' ארבעה מחוסרי כפרה כריתות דף ט.:

65 אם שיוה לו לטומאה - שהרי אתם מודים שמשקיעת החמה של יום פ' כלו ימי טוהר שלה ואם ראתה בליל פ"א טמאה:

66 והדמים - שאתה אומר אם שוה לו לטומאה כו' אינן מוכיחין לקרבן שהרי המפלת תוך מלאת דמיה טמאין מפני הלידה ואינה חייבת קרבן שני: