רש"י על כריתות י״ג ב

1 רוקו בכל שהוא - דכתיב ויקרא ט״ו:ח׳ וכי ירוק הזב בטהור וגו' וזובו ומי רגליו ילפינן מרוקו במסכת נדה בפרק דם הנדה נדה דף נה.:

2 ושהה כדי אכילת פרס - יב: משמע במקדש שהה והיינו דקפריך בגמרא מה לי לישהויי דקתני ושהה:

3 עד מ' יום - מתוק הוא ולא משכר:

4 מוזהרין עליו בכל שהוא ומגתו - אבל אינו במיתה עד שישתה רביעית בן מ' יום:

5 במאי פליגי - תנא קמא ור' יהודה:

6 שכר שכר מנזיר:

7 דבילה קעילית - מקום:

8 נדרא עלה דביתהו - שלא ליהנות הימנה:

9 אתא לקמיה דרב אשי - לאחר אכילה ושתיה:

10 לא מוקים אמורא עליה - למידרש בפירקא:

11 מיומא טבא לחבריה - מאחר שעשה שמחת יום טוב שאכל ושתה עד למחר משום שכרות:

12 ביותר מרביעית - אף על גב דרמא ביה מיא משכר ואנא יותר מרביעית שתאי:

13 ולהבדיל - יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד וגו' ולהבדיל וגו' ובבואכם להבדיל בין הקדש והחול נמי אל תשת יין ושכר:

14 הדמין והערכין והקדשות - שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר:

15 ההוראה - של איסור והיתר שתויי יין אסורין בה:

16 מדרשות - שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה:

17 הלכה - למשה מסיני:

18 תלמוד לומר ולהורות - לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות:

19 ר' יוסי אומר יכול אפילו התלמוד - יהא אסור ללמוד תלמוד לומר ולהורות לא אסרתי אלא הוראת הלכה למעשה:

20 שתויי יין מורים - ששרץ טמא וצפרדע טהור ואין חוששין שהרי לכל גלוי:

21 נימא רבי יוסי בר יהודה היא - דאמר שתויי יין מותר בגמרא ואי אפשר שלא יבין ויורנו משם ולא רבנן דאסרו אפילו לשנות בגמרא וכל שכן שום הוראה:

22 והא רב לא מוקים כו' - ואמאי לא דריש בפירקא כיון דגמרא שרי כל שכן מדרשות:

23 לא סגי בלא הוראה - דכ"ע בעו מיניה:

24 מתני' ד' חטאות - חד משום דאכל קדש בטומאה וחד משום חלב וחד משום נותר וחד משום יוה"כ:

25 ואשם - מעילה:

26 אינו מן השם - דאין חיוב זה משום אכילה: