רשב״א על חולין ל״ח

מהדורה: מהדורת גרליץ, בהוצאת אורייתא

רשב״א על חולין ל״ז ע״ב » « רשב״א על חולין ל״ט ע״א

1 חולין פתח ↗

מֵיתִיבִי: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גּוֹעָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה – אֵין זֶה פִּירְכּוּס. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: אֲפִילּוּ הֵטִילָה רֶיעִי וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ – אֵין זֶה פִּירְכּוּס. קַשְׁיָא גּוֹעָה אַגּוֹעָה, קַשְׁיָא רֶיעִי אַרֶיעִי!

2 חולין פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה, וּלְמָחָר מָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם – כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּינְּקָה, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: כּוֹתְלֵי בֵּית שְׁחִיטָה שָׁנִינוּ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה – שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּסוֹף שְׁחִיטָה, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה זִינְּקָה.

3 חולין פתח ↗

רָבָא אָמַר: פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ – בְּסוֹף שְׁחִיטָה. אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״שׁוֹר

4 חולין פתח ↗

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? כּוּלְּהוּ תְּנַנְהִי! בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה – פְּסוּלָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ. יָד – אִין, רֶגֶל – לָא; דַּקָּה – אִין, גַּסָּה – לָא. עוֹף אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּלָא תְּנַן.

5 חולין פתח ↗

מִיהוּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר: אִי שַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב – אִין, אִי לָא – לָא, סְתָם מַחְשֶׁבֶת נׇכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא אָמְרִינַן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אַף עַל גַּב דְּלָא שַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב, סְתָם מַחְשֶׁבֶת נׇכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה אָמְרִינַן. וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: אַף עַל גַּב דְּשַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב, זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד לָא אָמְרִינַן.

6 חולין פתח ↗

אִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּדְשַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב פְּלִיגִי, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: כִּי אָמְרִינַן ״זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד״ – הָנֵי מִילֵּי בִּפְנִים, אֲבָל בְּחוּץ לֹא, חוּץ מִפְּנִים

1 רבי אליעזר ברבי יוסי אומר משמו אפילו הטילה רעי וכשכשה בזנבה אין זה פרכוס. והא דר' אליעזר ברבי יוסי פליגא אמתניתין דקתני עד שתכשכש בזבנו, ומתניתין ר' מאיר היא, וקיימא לן כסתם מתניתין דכשכוש זנב פירכוס הוא, ומתניתין דלקמן חולין לח ע"ב דסמיך רבא עלה הכין תניא ועוף אפילו לא רפרף אלא בעינו ולא כשכש אלא בזנבו הרי זה פירכוס, ועוף דנקט לאו דוקא, אלא לרבותא נקטינן דהייתי סבור דכשכוש זנב בעוף דבר קל הוא ולא הוי פרכוס, קא משמע לן, וכ"כ בבהמה, וכ"כ הרמב"ן ז"ל.

2 ואמר שמואל כותלי בית השחיטה שנינו. ואיכא למידק למאי איצטריך הכא להא דשמואל, דבלאו דשמואל מוכיח מינה שפיר דפרכוס שאמרו אפילו בתחלת שחיטה, דאי בסוף שחיטה לחוש דלמא כי זנקת בכותלי הבית בתחלת שחיטה זינקה. ויש לומר דאין הכי נמי, אלא דאגב אורחיה קא מפרש למתניתין ואזיל. ואי נמי יש לומר דאיצטריך דאי כותלי הבית איכא למיקם אמילתא וכגון דשחיט באמצע הבית ובסוף שחיטה מתקרב אצל הכותלים.

3 רבה אמר פירכוס שאמרו בסוף שחיטה. ואם תאמר אם כן תיקשי לן עד שתפרכס, דמשמע דפירכוס עדיף מזינוק, וזינוק הא אמרינן במתניתין דאפילו בתחלת שחיטה וכדדייקינן לעיל בסמוך. יש לומר דרבה לית ליה דשמואל אלא כותלי הבית שנינו, ובשוחט באמצע הבית ונתקרב אצל הכותלים בסוף שחיטה, דזינוק זה על כרחין בסוף שחיטה היה, וכמו שכתבנו למעלה.

4 מאי קא משמע לן כולהו תננהי. פירוש מאי קא משמע לן רבא דאמר הילכתא כי הא מתניתא, דפשיטא דכולהו תננהו במתני', ופריק משום עוף דתני בברייתא ולא תנן במתניתין איצטריך, אבל לא אקשינן מאי קא משמע לן תנא, דהא כולהו מתניתא תנו מאי דתנא במתני'.

5 אי שמעינן דחשיב אין אי לא לא סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה לא אמרינן. ושחיטתו כשרה דקתני, לאו למימרא דדוקא דיעבד אבל לכתחלה לא, דהא אמרינן סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה לא אמרינן, אלא מדקתני ר' אליעזר פוסל דלדידיה פסולה אפילו בדיעבד ואסורה בהנאה, תנא איהו כשירה. ואי נמי דאפילו לתנא קמא לכתחלה לא, דחיישינן שמא יחשב לעבודה זרה. וללישנא בתרא דאמרינן דאפילו שמעיניה דחשיב זה מחשב וזה עובד, לא אמרינן אפילו הכי לכתחלה לא, שמא יבא לאכול משוחט ממש לעבודה זרה.

6 איכא דאמרי דשמעיניה דחשיב וכו'. לאו למימרא דר' אליעזר דוקא כדשמעיניה דחשיב הוא דפוסל הא לא שמעיניה לא, דהא בהדיא קתני במתניתין ר' אליעזר פוסל שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, אלא משום תנא קמא נקט לה, כלומר דאפילו בדשמעיניה דחשיב פליג תנא קמא ומכשר.

רשב״א על חולין ל״ז ע״ב » « רשב״א על חולין ל״ט ע״א