רשב״א על חולין קכ״ו

1 מאן תנא דפליג עליה דר"י ר"ש היא. פרש"י ז"ל מאן תנא דאמר לעיל נוגע בהחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור דלא מנטרף, אלמא תרי שמא נינהו, ואהל לאו היינו נגיעה, אינו מחוור דאילו לרבא דאמר למעלה מטפח נמי אהל נגיעה הוא, והיכי דמי אהל גרידה בהמשכה מתניתין דהנוגע בכחצי זית שפיר אתיא כר"י דכשנוגע בכחצי זית והוא עצמו מאהיל עליו היינו אהל נגיעה, אבל כשדבר אחר אהל מאהיל עליו ועל חצי זית היינו אהל המשכה, ולאביי נמי כל מעלה מטפח הוי אהל גרידה, אפילו לר"י, ומתניתין איכא לאוקמ' בלמעלה מטפח, אלא משום דקאמרינן לעיל מאן תנא דקאמרי דקרי למאהיל נוגע משמע דאיכא תנא דפליג עלה, ולפיכך קא בעי השתא מאן ניהו תנא דפליג עליה, והכין אורחא דתלמודא, פירוש מדקתני שלש טמאות פורשות מן המת שתים בכל אחת והשלישית אין בהן, ואי כר"י בתר דרקב שהרי יש בו מגע כשמאהיל עליו ממש דהויה אהל נגיעה וכדרבא, אי נמי בלמטה מטפח כאביי.

2 גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במש'. למ"ד לעיל בפ' בהמה המקשה חולין עב, ב דגולל ודופק הלכה, איכא למימר דהכי גמירי לה דמטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא, ולמ"ד מקרא דעל פני השדה י"ל משום דההוא קרא דאשר יגע על פני השדה מוקמינן ליה בנזיר נג, ב במאהיל, הילכך מטמא באהל ובמגע א"ל משום דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה אבל משא לא אשכחן כך פירשו בתסופות.