רש"ש על שבועות ח׳ א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על שבועות ז׳ ע״ב רש"ש על שבועות ח׳ ע״ב »

1 שבועות פתח ↗

לָא צְרִיכָא, דְּאִתְיְדַע לֵיהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: אַדְּמַיְיתֵי

2 תוספות פתח ↗

ואימא יולדת. פירש הקונטרס יולדת שעבר עליה יום הכפורים תאכל בקדשים ואין צריכה להביא קרבן ואף על גב דאם כן לא אתי לכלל חטאת אין לחוש כיון דבטומאת מקדש וקדשיו אתי לכלל חטאת כדפרישית לעיל ולא מקרי נמי פעמים בשנה הואיל ואין זמנה קבוע אלא פעם אחת בשנה אבל קשה דהא בר קרבן הוא ואיך יכפר על בר קרבן וי"ל דהואיל וקרבן יולדת לא אתי לכפרה אלא להכשיר בקדשים אין זה בר קרבן אפילו לר' שמעון דאמר יולדת חוטאת היא מכל מקום עקרו אינו אלא להכשיר בקדשים אבל קשה מאי פריך דאי פריך שלא תצטרך להביא קרבן כלל הוה ליה לשנויי כדמשני גבי שעיר המשתלח בפרק בתרא דכריתות דף כו. דיולדת כי קמייתי קרבן לאישתרויי בקדשים ואנזיר נמי משני דלא מייתי אלא כדי למיחל עליה נזירות טהרה לכך נראה לרבינו תם דהכא מספק יולדת פריך כגון ספק אם נפל הפילה אם רוח הפילה ולא הוחזקה עוברה דאי הוחזקה בתר רובא אזלינא כדמוכח בפרק המפלת נדה דף כט. או לא הרגישה שהפילה דלאו בת קרבן היא ואע"ג דמייתא חטאת העוף על הספק כדאמרינן בסוף נדה דף עב. לא חשיב בר קרבן מידי דהוה אחייבי אשמות תלויין דלא חשיבי בני קרבן בפרק בתרא דכריתות דף כה: כיון דאין באין אלא על הספק ועוד דהא איכא עולת העוף שאין מביאין על הספק והשתא פריך הכא דיתלה לה השעיר עד לאחר יוה"כ שתביא חטאת העוף וכן כל הני דבסמוך אבל בפרק בתרא דכריתות דף כו. פריך דלא תביא כלל דהשתא אתי שפיר דלא משני הכא כדמשני התם:

1 גמרא דאתיידע ליה סמוך לשקה"ח. משמע דכל היום יכול להביא ול"ח בחטאת להבאת קדשים לבה"פ דאמרי' בפסחים י"ג ב' לענין תודה בע"פ:

2 תד"ה ואימא יולדת. ועוד דהאיכא עולת העוף שאין מביאין עה"ס. בכריתות ז' ב' במשנה פרש"י דמייתא נמי עולת העוף ומתנה וכ"מ בכ"ד ועי' תוי"ט בפ"ח דנזיר מ"א ד"ה אלא ובמש"כ שם בס"ד:

« רש"ש על שבועות ז׳ ע״ב רש"ש על שבועות ח׳ ע״ב »