רש"ש על ראש השנה ז׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על ראש השנה ו׳ ע״ב רש"ש על ראש השנה ח׳ ע״א »

1 ראש השנה פתח ↗

וְאֵימָא אִיָּיר? בָּעֵינָא אָבִיב, וְלֵיכָּא. וְאֵימָא אֲדָר? בָּעֵינָא רוֹב אָבִיב, וְלֵיכָּא. מִידֵּי ״רוֹב אָבִיב״ כְּתִיב?

2 ראש השנה פתח ↗

3 ראש השנה פתח ↗

וְכוּלְּהוּ, מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי מֵהַאי? דִּלְמָא מַאי ״רִאשׁוֹן״ — רִאשׁוֹן לְמִילְּתֵיהּ.

4 ראש השנה פתח ↗

וְלִתְרוּמַת שְׁקָלִים. מְנָלַן? אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה, אָמַר קְרָא: ״זֹאת עוֹלַת חֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה״ — אָמְרָה תּוֹרָה: חַדֵּשׁ וְהָבֵא קׇרְבָּן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְגָמְרִי ״שָׁנָה״ ״שָׁנָה״ מִנִּיסָן, דִּכְתִיב: ״רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה״.

4 שבועות פתח ↗

חַטַּאת הַכִּפּוּרִים״, וְאִיתַּקּוּשׁ חִיצוֹן לִפְנִימִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ כּוּ׳. מַאי שְׁנָא דְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים דְּלָא מְכַפְּרִי אַדִּרְגָלִים – דְּאָמַר קְרָא ״עֲוֹן״, עָוֹן אֶחָד הוּא נוֹשֵׂא וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא שְׁנֵי עֲוֹנוֹת; דִּרְגָלִים נָמֵי לָא נִיכַפְּרוּ אַדְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים – דְּאָמַר קְרָא ״אוֹתָהּ״, אוֹתָהּ הוּא נוֹשֵׂא עָוֹן וְאֵין אַחֵר נוֹשֵׂא עָוֹן! ״אוֹתָהּ״ לֹא מַשְׁמַע לֵיהּ. מַאי שְׁנָא דִּרְגָלִים דְּלָא מְכַפְּרִי אַדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – דְּאָמַר קְרָא ״אַחַת בַּשָּׁנָה״, כַּפָּרָה זוֹ לֹא תְּהֵא אֶלָּא אַחַת בַּשָּׁנָה; אִי הָכִי, דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נָמֵי לָא נִיכַפְּרוּ אַדִּרְגָלִים – ״אַחַת״ כְּתִיב, כַּפָּרָה אַחַת מְכַפֵּר וְאֵינוֹ מְכַפֵּר שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת! ״אַחַת״ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ. אַמַּאי? דְּכִי כְּתִיב ״אַחַת״ – בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים כְּתִיב. אִי הָכִי, דִּרְגָלִים נָמֵי נְכַפְּרוּ אַדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּכִי כְּתִיב ״אַחַת״ – בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים כְּתִיב! לְעוֹלָם ״אַחַת״ מַשְׁמַע לֵיהּ; וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא: ״וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה״ – קַרְנוֹתָיו דְּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי הוּא דְּכַפָּרָה אַחַת מְכַפֵּר וְאֵינוֹ מְכַפֵּר שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת, הָא דְּחִיצוֹן אֲפִילּוּ שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת. אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תְּמִידִין שֶׁלֹּא הוּצְרְכוּ לַצִּבּוּר, נִפְדִּין תְּמִימִים. יָתֵיב רַבָּה וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: מַאן צָיֵית לָךְ וּלְרַבִּי יוֹחָנָן רַבָּךְ? וְכִי קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה? אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ לָא תִּסְבְּרַהּ דְּלָא אָמְרִינַן ״קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה״?! וְהָתְנַן: מוֹתַר הַקְּטוֹרֶת, מָה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ? מַפְרִישִׁין מִמֶּנָּה שְׂכַר הָאוּמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל מְעוֹת הָאוּמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאַמַּאי? נֵימָא: ״קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה״! אֲמַר לֵיהּ: קְטוֹרֶת קָאָמְרַתְּ? שָׁאנֵי קְטוֹרֶת,

5 רש"י פתח ↗

הפסקת עיבורין - שכיון שקדשו את החדש לשם ניסן פסקה שנה שעברה מלהיות מעוברת עוד שאין רשאין לעשות ניסן אדר שכבר נכנסה שנה אחרת לענין עיבור:

6 רש"י על ראש השנה פתח ↗

אין מעברין - אין מעיינין בצורכי צבור להודיע לגולה שעיברו בית דין את השנה שלא ישתכח הדבר עד אדר הבא:

7 רש"י על ראש השנה פתח ↗

ואעפ"כ אין מעברין אלא אדר - אין מוסיפין חדש על השנה אלא אדר דכתיב שמור את חדש האביב חדש הסמוך לאביב עבר שיבוא אביב בזמנו:

8 תוספות על שבת פתח ↗

חלבי שבת קריבין ביוה"כ - אומר ר"י דכל היכא דקתני תרי שבי דהוו בהדי הדדי אתיא כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד והכי מפרש הש"ס בפ' בתרא דסוכה דף נד::

9 ראש השנה פתח ↗

וַהֲרֵי רְגָלִים, דְּלָא חָיְילִי מֵאוּרְתָּא, וְקָחָשֵׁיב! כֵּיוָן שֶׁצָּרִיךְ לְאֵיתוֹיֵי מֵעִיקָּרָא, מִיחַיַּיב וְקָאֵי.

10 ראש השנה פתח ↗

וַהֲרֵי יוֹבְלוֹת, דְּלָא חָיְילִי מֵאוּרְתָּא, וְקָחָשֵׁיב! רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא הִיא, דְּאָמַר: מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה חָיֵיל יוֹבֵל.

11 רש"י פתח ↗

ולרגלים מני ר"ש - דהא אליביה אוקימנא דאית ליה כסדרן לבל תאחר:

12 תוספות פתח ↗

והרי רגלים דלא חיילי מאורתא. אפילו ביום לא חיילי עד יום שני למאן דאמר נדרים ונדבות אין מקריבין ביו"ט ומשני לאתויי מעיקרא מחייב וקאי בקונטרס פירש להביא קרבן מחויב ועומד הוא משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לענין הקרבת הקרבן אלא לענין בל תאחר ומאורתא נמי חייל ולא פי' כן בשביל שיעבור בבל תאחר משנכנס רגל שלישי בתחלת הלילה דהא לר"מ דאמר לעיל ברגל אחד אינו עובר עד שיעבור כל הרגל וה"ה לרבנן עד שיעברו שלשה רגלים ובפרק ב' דביצה ד' יט: ושם אמר דאין מביאין תודה בחג המצות ובעצרת אלא בחג הסוכות משמע דאם הביא בחג הסוכות בחול המועד דלא עבר והא דפירש כאן בקונטרס דמאורתא חייל היינו לענין דאם מחויב ועומד לפני הרגל איכא כוליה רגל ואם נכנס רגל וקא נדר אפי' ליל ראשון ליכא כוליה רגל ואינו עולה למנין שלשה רגלים:

1 גמרא ואימא אייר בעינן אביב וליכא. לפרש"י לקמן יא דלהכי קרי ליה זיו משום דזמנין דניסן דתקופה נמשך בתוכו א"כ קשה דנימא דמה"ט ק"ל נמי אביב. ואולי דהאביב הוא בתחלת ניסן דתקופה. וגם י"ל דש"ה דכתיב גביה הוא החדש השני ולא אתי למיטעי:

2 גמ' שם בעינן רוב אביב וליכא כו'. כה"ג בפסחים כב וש"נ:

3 גמ' שם דלמא מאי ראשון ראשון למילתיה. נ"ל דר"ל דהכתוב מודיענו גודל רשעתו שמיד בחדש הראשון לגדולתו או לקנאתו במרדכי בקש לאבד את כל היהודים ובזה סר הצ"ע דהמהרש"א:

4 גמ' שם חדש והבא קרבן מת"ח. היינו אפי' תמידי ר"ח וכדאמרי' לקמן קרבנות צבור הבאין בא' בניסן כו'. ועי' שבועות י ב ואע"ג דלא כתיב האי קרא אלא במוספין נ"ל משום דכתיב בקרא דבתריה על עולת התמיד דרשינן דכל הכתוב למעלה יהיה נהוג ג"כ בעולת התמיד וכה"ג דרשינן ליה ביומא טו לר"ש איש המצפה:

5 רש"י ד"ה לעיבורין. קס"ד לישב ב"ד ולעיין כו'. וכ"כ לקמן. ובסנהדרין יב מסקינן חשובי מיחשבי גלויי לא מיגלי ועט"א:

6 רש"י ד"ה אין מעברין. בצורכי עבור כו'. כצ"ל:

7 רש"י ד"ה ואעפ"כ. דכתיב שמור כו'. וע"ש בתד"ה אין. טעם אחר נכון:

8 גמרא לרבא ליתני ששה. נראה דעל קושיא מן ו' סיון ה"מ לתרוצי דמתניתין אתיא כדתני ר"ש עצרת פעמים ה' כו' וכיון דלא קביע זימניה לא קחשיב ליה לפי פירושו לעיל ד ד"ה רגל שבו. אלא דפריק מילתא דשויא לתרוייהו. ועוד דמתניתין חלבי שבת קריבין ביוה"כ אוקימנא בסוכה נד ב כאחרים ועי' בשבת קיד תד"ה חלבי. ועמ"ש בס"ד בספי"א דמנחות:

9 גמ' שם והלא רגלים דלא חיילי מאורתא. ועי' בתוס' דאינו חל עד יום ב' למ"ד נו"נ אין קרבין ביו"ט לפי מאי דס"ד השתא. ולכאורה לפ"ז לא תקשה לרבא מדוע לא חשיב עומר דהרי אינו ר"ה מחודש. ולפי פירושי לעיל ד בד"ה רגל שבו א"ש הקושיא:

10 גמ' שם והרי יובלות דל"ח מאורתא וקחשיב. קשה דלמא באמת היינו טעמא דלא מני ליה אליבא דרבא לראש השנה וכמו דלר"א לקמן אין רגלים מן המנין ואפ"ה קא חשיב להו אגב גררא ועי' לקמן ח ב בתד"ה בעשרה ובמהרש"א שם ואכמ"ל:

11 רש"י ד"ה ולרגלים. מני ר"ש. כצ"ל:

12 תד"ה לא. אי הוה מצי לשנויי כו'. תימה דהתם ר"ל דהשנה אינה מתחדשת מאליה אלא דוקא בצירוף מעשה והמעשה אינה אלא הכשר להתחדשות השנה. אבל הכא השנה מתחדש מאליה לענין שצריך לעשות המעשה וזהו תכלית התחדשותה:

2 פסחים פתח ↗

אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב, וְאִי אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וְרַבִּי מֵאִיר? אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב, וְאִי אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה. וְאִידַּךְ? חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה לָאו דְּאוֹרָיְיתָא הִיא. מֵתִיב רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: וַהֲרֵי גִּיד הַנָּשֶׁה, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה״, וּתְנַן: שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לְגוֹי, וְגִיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִיכָּר! קָסָבַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּשֶׁהוּתְּרָה נְבֵילָה — הִיא וְחֶלְבָּהּ וְגִידָהּ הוּתְּרָה. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״יֵשׁ בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר ״אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם״ רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתַנְיָא: הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב שְׁתַּיִם, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן הָכִי נָמֵי דְּאָסַר בַּהֲנָאָה, דְּתַנְיָא: גִּיד הַנָּשֶׁה מוּתָּר בַּהֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. וַהֲרֵי דָּם, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״כׇּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם״, וּתְנַן: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה, וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזַבֵּל, וּמוֹעֲלִין בּוֹ! שָׁאנֵי דָּם דְּאִיתַּקַּשׁ לְמַיִם, דִּכְתִיב ״לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם״ — מָה מַיִם מוּתָּרִין, אַף דָּם מוּתָּר. וְאֵימָא, כַּמַּיִם הַמִּתְנַסְּכִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ ״כַּמַּיִם״ — רוֹב מַיִם. מִידֵּי ״רוֹב מַיִם״ כְּתִיב?! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: כַּמַּיִם הַנִּשְׁפָּכִין, וְלֹא כַּמַּיִם הַנִּיסָּכִין. וְאֵימָא: כַּמַּיִם הַנִּשְׁפָּכִין לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה! הָתָם נָמֵי נִיסּוּךְ אִיקְּרִי, דִּכְתִיב ״יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם״. וּלְחִזְקִיָּה, לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ דָּם לְמַיִם? לְכִדְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לְדַם קָדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁיר — שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם״, דָּם שֶׁנִּשְׁפָּךְ כַּמַּיִם — מַכְשִׁיר, שֶׁאֵינוֹ נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם — אֵינוֹ מַכְשִׁיר. וַהֲרֵי אֵבֶר מִן הַחַי, דִּכְתִיב ״לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר״, וְתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיט אָדָם כּוֹס יַיִן לְנָזִיר וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ — תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״, הָא לִכְלָבִים — שְׁרֵי! שָׁאנֵי אֵבֶר מִן הַחַי דְּאִיתַּקַּשׁ לְדָם, דִּכְתִיב: ״רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ״. וּלְחִזְקִיָּה, לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ אֵבֶר מִן הַחַי לְדָם? אָמַר לָךְ, דָּם הוּא דְּאִיתַּקַּשׁ לְאֵבֶר מִן הַחַי: מָה אֵבֶר מִן הַחַי אָסוּר — אַף דָּם מִן הַחַי אָסוּר. וְאִי זֶה — זֶה דַּם הַקָּזָה, שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ. וַהֲרֵי שׁוֹר הַנִּסְקָל, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ״, וְתַנְיָא: מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר״ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא נְבֵלָה, וּנְבֵלָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה?! וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא יֵאָכֵל״? מַגִּיד לְךָ הַכָּתוּב שֶׁאִם שְׁחָטוֹ לְאַחַר שֶׁנִּגְמַר אֶת דִּינוֹ — אָסוּר. אֵין לִי אֶלָּא בַּאֲכִילָה, בַּהֲנָאָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי״. מַאי מַשְׁמַע? שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״יָצָא פְּלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו״, וְאֵין לוֹ בָּהֶם הֲנָאָה שֶׁל כְּלוּם. טַעְמָא דִּכְתַב ״וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי״, דְּאִי מִ״לֹּא יֵאָכֵל״, אִיסּוּר אֲכִילָה — מַשְׁמַע, אִיסּוּר הֲנָאָה — לָא מַשְׁמַע! לְעוֹלָם ״לֹא יֵאָכֵל״ אִיסּוּר אֲכִילָה וְאִיסּוּר הֲנָאָה מַשְׁמַע, ״וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי״ לַהֲנָאַת עוֹרוֹ הוּא דַּאֲתָא. וְאִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ״ כְּתִיב: בְּשָׂרוֹ — אִין, עוֹרוֹ — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. וּלְהָנָךְ תַּנָּאֵי דְּמַפְּקִי לֵיהּ לְהַאי קְרָא לִדְרָשָׁה אַחֲרִינָא, לַחֲצִי כּוֹפֶר וְלִדְמֵי וְולָדוֹת, הֲנָאַת עוֹרוֹ מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ מֵ״אֶת בְּשָׂרוֹ״ — אֶת הַטָּפֵל לִבְשָׂרוֹ. וְאִידַּךְ? ״אֶת״ לָא דָּרֵישׁ. כִּדְתַנְיָא: שִׁמְעוֹן הָעַמְסוֹנִי, וְאָמְרִי לַהּ נְחֶמְיָה הָעַמְסוֹנִי, הָיָה דּוֹרֵשׁ כׇּל ׳אֶתִּים׳ שֶׁבַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ פֵּירַשׁ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כׇּל ׳אֶתִּים׳ שֶׁדָּרַשְׁתָּ מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶן? אָמַר לָהֶם: כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה, כָּךְ אֲנִי מְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ — לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וַהֲרֵי עׇרְלָה, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל״, וְתַנְיָא: ״עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל״, אֵין לִי אֶלָּא אִיסּוּר אֲכִילָה. מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא יִצְבַּע בּוֹ, וְלֹא יַדְלִיק בּוֹ אֶת הַנֵּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וַעֲרַלְתֶּם עׇרְלָתוֹ ... עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל״ — לְרַבּוֹת אֶת כּוּלָּם. טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״וַעֲרַלְתֶּם עׇרְלָתוֹ ... עֲרֵלִים״, הָא לָאו הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא: אִיסּוּר אֲכִילָה — מַשְׁמַע, אִיסּוּר הֲנָאָה — לָא מַשְׁמַע! לְעוֹלָם ״לֹא יֵאָכֵל״ מַשְׁמַע בֵּין אִיסּוּר אֲכִילָה בֵּין אִיסּוּר הֲנָאָה, וְשָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב ״לָכֶם״. וְאִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתַב ״לָכֶם״ — שֶׁלָּכֶם יְהֵא, קָמַשְׁמַע לַן. וְאֶלָּא הַשְׁתָּא דִּכְתִיבִי הָנָךְ קְרָאֵי, ״לָכֶם״ לְמָה לִי? לְכִדְתַנְיָא: ״לָכֶם״, לְרַבּוֹת אֶת הַנָּטוּעַ

4 יומא פתח ↗

וּמִמַּאי דִּבְעוֹלָה הוּא דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד בַּהּ מַעֲשֵׂה חַטָּאת, וְדִילְמָא: בְּחַטָּאת הוּא דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד בַּהּ מַעֲשֵׂה עוֹלָה! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ״, מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא: מִידֵּי דְּחַטָּאת שְׁדִי אַעוֹלָה.

5 רש"י על ראש השנה פתח ↗

לעיבורין - קא ס"ד לישב ב"ד ולעיין אם השנה הבאה צריכה להתעבר:

12 תוספות על ראש השנה פתח ↗

לא פסיקא ליה. צריך לדקדק אי הוה מצי לשנויי כדמשני לקמן כי קא חשיב מידי דלא תלי במעשה:

« רש"ש על ראש השנה ו׳ ע״ב רש"ש על ראש השנה ח׳ ע״א »