רש"ש על ראש השנה י״א

1 גמרא רי"א מנין שבניסן נברא העולם שנאמר ותוצא כו'. עי' רש"א בח"א שנדחק. ול"נ כמו דלשון ביאה אינה במקצת לכ"ע כמ"ש התוס' בשבועות יז ב ה"נ יציאה וכן לענין הוצאת שבת תנן בפ' המצניע עד שיוציא את כל הקופה ולכן שפיר מוכיח מלשון ותוצא דמשמעו שהוציאה את הדשא בכל כמות גידולו דהוה בניסן:

2 גמ' שם ואותו הפרק זמן בהמה כו' שמזדווגין זא"ז שנאמר לבשו כו'. עפרש"י. ואע"ג דמסקינן לעיל ח דלכ"ע לבשו כו' בזמן דעמקים כו' דהיינו באדר מ"מ כיון דאותן שלא לבשו באדר מתלבשות בניסן כדאמר שם ואיכא נמי כו' שפיר הוי זמן זיוג להנבראים עתה. אך קשה למש"כ התוי"ט על הא דלעיל דבהמה גסה זמן עיבורה קדים ד' חדשים א"כ לא א"ש הראיה ועט"א שם:

3 גמ' שם ואידך נמי הכתיב בירח כו' ואידך כו' בחדש זיו. נ"ל להפך הפירכות וכדלעיל בקראי דעץ פרי ועץ עושה פרי וכ"מ מסדור דבורי רש"י ושוב לא נצטרך להגהת הגרי"פ:

4 גמ' שם להתנאות בהן בני אדם. כצ"ל:

5 גמ' שם אלא דקאי בעצרת וקא"ל בתשרי אכתי בה' ירחי מי קא ילדה. ק"ל דהא ר"ה איקרי ג"כ מועד ערכין י ב ועי' ברא"ש בסוף מכילתין. וא"כ לא הוי אלא ד' ירחי :

6 גמ' שם אלא דקאי בחג וקאמר ליה בניסן. כצ"ל:

7 תד"ה לקומתן. צביונם לשון יופי כו'. ול"נ ע"ד פירושם דהוא מלשון צביתו ליה זוודתא דלקמן יז דענינו הכנה ור"ל שנבראו בכל הכנותיהם לא כמו עתה למשל כשנולד עגל אין לו ההכנות שיוכל ע"י לאכול עשב וקרנים לעמוד בהם נגד קמיו וכדומה. או הוא מלשון וצבו ביתי' דיומא פו ב דפרש"י צרכי ביתו והכוונה אחת:

8 רש"י ד"ה עדות. בתריה דההוא קרא דכי חוק לישראל כתיב. כצ"ל:

9 רש"י ד"ה ואזדו. ויש פותרין כו'. נראה משום דהוה ק"ל דבשלמא לר"י מוכח יפה מהא דקאמר דמבול באייר ירד דע"כ ס"ל דבניסן נה"ע דאי בתשרי א"כ כבר נתחדשה השנה מקודם. אבל לר"א א"ל דלעולם בניסן נברא ומ"מ לשנים מונים מתשרי כדס"ל לחכמי ישראל לקמן לכן פתרו מה שפתרו ובזה נדחית קושיית המהרש"א ע"ש:

10 תד"ה יום. ושוהה שתי שעות עם חלק א' משלשים בשוה. כ"ה גירסת הרש"א אבל פירושו דחוק. ול"נ לפרש דזה ידוע בחכמת התכונה דמזריחה עד זריחה שהוא כ"ד שעות סובב גלגל המזלות כולו ועוד חלק א' משלשים במזל מה שהחמה הולכת ביום א' במהלכה העצמית ממערב למזרח. וא"כ בשתי שעות עולה מזל אחד שלם וחלק י"ב מחלק למ"ד ממזל השני וזהו שאמרו טלה עולה כו' ושוהה ב' שעות ר"ל מזל טלה עם עוד חלק ר"ל חלק י"ב מאחד משלשים בשוה. ונ"ל דצ"ל בשור תחת בשוה כי הה"א והרי"ש קרובים מאד להתחלף בטעות:

11 בא"ד ואמר בפ' הרואה דכימה זנב טלה. עמש"כ במ"ר במדבר פ"י אות ל' במ"ק בס"ד: