רש"ש על ראש השנה כ״ג

1 גמרא כל שיטה ושיטה כו'. שנאמר אתן במדבר ארז שיטה. נראה דהוא מפרש דארז דכתיב איננו בפ"ע אלא דסמיך לכל הנזכרים אחריו ושיעורו ארז שיטה וארז הדס וכו' ותדע דלא כתיב ושיטה בו' ונקיט הראשון. והרש"א בח"א נדחק בזה:

2 תד"ה והא. וא"ת כו' כי מיחל ר"ח מלא בשבת כו'. והא דלא מקשי מן כי מיקלע ר"ח מלא באחד בשבת משום די"ל דכמו דאם חל ר"ח חסר בע"ש עבדינן בליל שלאחריו במו"ש ה"ה אם יארע אונס שכרות בליל עיבורו יעבדו בליל שלאחריו אבל אחר אחר לא מצינו. אולם מה שנדחק רש"י בד"ה וליעביד לכאורה הוא שלא לצורך דאי איתא דמלא הוא ונקבע בשבת ובמוצ"ש איתניסי ה"ל למיעבד בליל שלאחריו כמו אם אירע ר"ח מלא בע"ש דהיה צריך לעשות במוצ"ש. והא דקאמר הש"ס אמרי האי מלא הוא והאי דל"ע איתנוסי כו' הוא משום דקיימינן שם דאי איקלע ר"ח בע"ש לא יעבדו כלל והיינו משום דל"ע אלא בזמנם ועט"א שכ' כעין זה:

3 תד"ה ארבעה בסופו. ובירושלמי חשיב כ"ד. הוא בספ"ז דכתובות. ומה שהוסיף בגה"ש ממ"ר שמות. אנכי אוסיף מהמוקדם מבראשית פט"ו:

4 במשנה לצפונה. מש"כ התוי"ט בסה"ד דהירח הולך בכ"ט י"ב תשצ"ג בגלגלה מנקודה עד שחוזרת לאותה נקודה ממש. במחכ"ת ל"ד כי בזמן הנזכר כבר היא שבה נגד השמש אשר הלכה במשך הזה יותר מכ"ט מעלות. ולאותה נקודה חוזרת בכ"ז ימים ואיזו שעות:

5 משנה שם ולאין היה נוטה. מש"כ התוי"ט שהחמה בעת ראיית הלבנה כו' כבר שקעה במערב. הן מוכח בכ"ד עי' כ"א ב' ברש"י ד"ה שלוחין דאפשר שתראה ביום. וכן בר"פ דלקמן ואמאי ל"ת שמיעה גדולה מראיה אר"ז כגון שראוהו בלילה. ואפשר דאין כוונתו שקיעה ממש תחת האופק אלא דר"ל שהיא במערב הלבנה. ומש"כ עוד ואם הלבנה בנטיה הצפונית כו' הקרנים כו' נליזה אל הדרום כו' ואם כו' הדרומית כו' נליזה לצד צפון כו' שהרי הנליזה היא כלפי החמה כו'. לכאורה כ"ז הוא להיפך ובדוחק יש ליישב לשונו:

6 רש"י ד"ה כיצד. שהרי אין נכון לבדוק ולשאול אם בצפונה או לדרומה כו'. כ"נ דצ"ל:

7 תד"ה שיהו מהלכין כו'. משום דבהך לא קשה לן מידי. עי' מהרש"א שנדחק. ול"נ להגיה לא קמשמע לן מידי: