רש"ש על ראש השנה ל״ב

1 גמרא אילימא י"ט שני למימרא דעברוה לאלול כו'. מכאן ק"ל על פי' רש"י בביצה ס"ד ה שפי' דאף לאחר תקנת ריב"ז לקבל עה"ח כה"י להיות מונים למועדות מן הראשון כו' אבל מלעשות יו"ט שני לא נעקרה תקנה ראשונה ע"ש וא"כ לא פריך כאן מידי:

2 גמ' שם ת"ש דתניא אין פותחין כו'. עמש"כ בס"ד בק"א להט"א. ונשמט בסופו ועי' בירושלמי ותמצא כדברי ודלא כש"ק שם:

3 רש"י ד"ה בני אלים. לישנא דתקיפי כו'. אי' לעיל יא שנולדו בו איתני עולם מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפי הוא כו':

4 רש"י ד"ה הנך. הנך דהללו אל בקדשו. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה כנגד עשרת הדברות. דכתיב בהו נמי שופר. ל"י מדוע לא פירש כדי להזכיר זכות קבלתנו אותם כדפי' לעיל ל ב בד"ה קול ה':

6 במשנה אין מזכירין זכרון כו'. עי' הגרי"פ ותוי"ט. וכן בגמרא מפרש להו כסדרן:

7 גמרא וכתיב ה' צבאות יגן עליהם. עט"א. ומדבריו נראה דסובר שזהו סיפא דקרא דלעיל ובאמת הוא תחלת פסוק שאחריו. וק"ק מה שאנו אומרים אותו בסדר שופרות ופסקינן באמצע פסוק. ולענין קושיית הט"א י"ל משום דאין מפורש בקרא דההתקעה היא לרעה לכן מביא הקרא שאחריו דה' צבאות יגן עליהם מדנצרכו להגנה מכלל דהוא לרעה:

8 גמ' שם אלא מלכיות תלת הוא דהוויין כו' ויהי בישורון מלך. עמש"כ בהשמטה בסוף שמות רבה במ"ת דבר נכון בזה בס"ד:

9 רש"י ד"ה בשעת גזה"מ שנו. שש שעות לקץ תפלת שחרית. לכאורה כתב שלא כהלכה דהא פסקינן בברכות כז כר"י דעד ד' שעות ועי' בשו"ע ר"ס פ"ט: