רש"ש על מעילה י״ד

1 תד"ה שבאשרה. אלא נהנין פריך דכיון שאין הקן מאילן של הקדש כו'. כצ"ל:

2 בא"ד כלומר יטול הקן בידו. כצ"ל:

3 בא"ד דהא אותם קנים שנשברו דומים כו'. כצ"ל:

4 בסה"ד הרר"פ שי' לפרש כו'. כצ"ל:

5 רש"י ברה"ע. על שס"ח מנה. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה רב פפא. ונמצא מועל. הס"ד ומה"ד דדלמא. וקאי על הקושיא ומלת אמרי שבגמרא נראה למחוק. ועלייהו שבדר"פ מפרש אצלם כמו ועליו מטה מנשה:

7 רש"י ד"ה אלא. שדעתו לבנותן בו ביום. כצ"ל:

8 תד"ה מותר. וא"ת ולמה הוזקקו לעשות כן מיד שחיללו כו'. כצ"ל. ור"ל למה הוצרכו לתת אותה לאומנין שהרי מיד שחיללוה על מעות האומנין ויצאה לחולין היו יכולין לחלל מעות תרומה החדשה עליה. והנה תירוצם הראשון פשוט. ובתירוץ הב' ר"ל דחיישינן דלמא אתי לאחולי הקטורת תיכף על מעות תרומה החדשה טרם שיוציאה לחולין ע"י חילול על המעות שיפריש לשכר האומנין. ואין הקדש מתחלל על הקדש. אבל עתה שהוא מפריש ליד האומנין כהגהת הצ"ק לא אתי לאיתרשולי. והצ"ק לא ירד לכוונתם במחכ"ת:

9 בא"ד א"נ ה"פ דליכא בנין כשיעור מעות הקטורת לולי כו'. כצ"ל: