רש"ש על מעילה י״א

1 ד"ה המפריש. ולא פי' אלו לחטאת כו'. וכן פי' הרע"ב. וכ"ע התוי"ט ל"ד דאפי' אמר אלו לחובתי מפורשין הן כו'. ואני אומר עליו ז"ל דל"ד דלפי מה שפירשו לקמן בהא דשהן ראויין להביא בכולן שלמים דר"ל דבכל מעה ומעה כו' וכפי שבאר דבריהם שם התוי"ט בעצמו. פשוט דאפי' אמר לחובתי ואף באמר אלו לחטאתי ולעולתי כו' נמי דינה הכי. ומה שהביא התוי"ט ממש"כ בנזיר. אינו כלום דשם קאי על דינא דלקמן במת דשם מחלק במתניתין בין סתומין למפורשין. אבל ברישא דלא מחלק משמע דאפי' במפורשין דבסיפא נמי. ועי' בתוס' דנזיר כו בסד"ה הא. אבל לפי' התוס' שהביא התוי"ט בד"ה מת בועי"ל הוה איפכא דברישא מיירי ביותר סתומין מבסיפא. ואין זה משמעות המשנה. אולם על מה שפי' הרע"ב ג"כ בסיפא גבי מת שלא פי' אלו לחטאתי כו'. שם יפול עליו שפיר דל"ד:

2 רש"י ד"ה מפני. דבכל מנה ומנה כו'. לשון הרע"ב דכל מעה ומעה:

3 במשנה ירדו לשיתין. כ' התוי"ט דהוא לשון ארמית כו'. והוא ג"כ לשון עברי והיו שתותיה מדוכאים ישעיהו י״ט:י׳. כי השתות יהרסון תהילים י״א:ג׳:

4 רש"י ד"ה ואימא. ונוקים דאידי ואידי כו'. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה אמר לך ריו"ח. כצ"ל:

6 תד"ה לול. לצד הקרן של מערב. כצ"ל. או כמו שהגיה הצ"ק של מזבח:

7 רש"י ד"ה אלא לר"ד. ביוה"כ אחר מא"ל. כאן צ"ל סה"ד:

8 רש"י ד"ה וכתיב התם ושמו. הני הוא דמועלין בהן. ל"ד דעגלה ערופה לא שמענו דיש בה מעילה ועי' לקמן יג תד"ה אתיא:

9 רש"י ד"ה א"ד לימא כו'. דאי רבנן כו' היאך יכול לקלטן. כצ"ל:

10 תד"ה מה. לא חשיב האי דיוקא דלישנא קמא לראב"צ ויש גורסין איכא דאמרי כו'. כצ"ל:

11 במשנה המקדיש דישון בתחלה כו'. פירושי המפרשים בזה דחוקים מאד. ולעד"נ דר"ל דקדושה שהיה בהן קודם כבר אזלא לה כדקתני רישא. אבל אם הקדישו אדם עתה מחדש וזהו שכוון במלת בתחלה מועלין בו. ועי' בפי' הרע"ב דלכאורה כוונתו נעלמה. ואולי יכוון דדוקא אם הקדיש דמיו בעוד היותו בפנים ר"ל בהיכל דאז לא היה ראוי לשערו ולשומו משום דכ"א אסור ליכנס שמה שלל"צ עבודה והוא באזהרת אל יבוא דר"פ אחרי. ותיכף כשהוציאוהו לעזרה דאז הי' ראוי לשומו נהנה ממנו מעל. משא"כ אם היה שהות לשומו קודם שנהנה ממנו. או שהקדישו לאחר שהוציאוהו לעזרה דהיה שהות לשומו קודם שהקדישו לא מעל. ובזה ינצל מכל גמגומי התוי"ט עליו:

12 תד"ה המקדיש. דהא ודאי דכל דבר יכול כו'. כצ"ל: