רש"ש על מעילה ז׳

1 רש"י ד"ה אמר רבא. אימא מחשבין על העומד כו'. כצ"ל:

2 רש"י ד"ה אלא ששחט שניהם בב"א. כגון ששחטום שני כהנים כאחת. עתו"ח. ומש"כ א"נ כאן מיירי מזריקת הדם. נראה דט"ס הוא וצ"ל בקבלת הדם ועי' בתוס':

3 תד"ה חישב. וגם לא קמבעי' כו' דהא נמי פשיטא דפיגל. כצ"ל:

4 תד"ה א"ל בסופו. מלאיתויי מדיני הטומאה. כצ"ל:

5 תד"ה אלא. והכא פשיט ליה דא"מ בנשפכין כו'. כצ"ל:

6 תד"ה לכפר. ויס"ג כו' והלא פסול הוא שהשיב לו כך הזקן. כצ"ל:

7 תד"ה תשובה. כאילו היו מאותו שזרק דמו. כצ"ל:

8 גמרא בסה"ע אר"ח ליוצאין כו'. נראה דר"ל דיצא חוץ לחומת ירושלים. דאילו חוץ לעזרה הא ס"ל לריו"ח בזבחים סוף דף פט דבשר קק"ל שיצא לפני זר"ד כשר. ועי' בהראב"ד ובכ"מ בפ"א מהלכות פהמו"ק הלכה ל"ב. ועי"ל דר"ח קאי ארישא אבשר קק"ד ואיידי דתני שם לישנא דאין מועלין תני ג"כ בסיפא גבי קק"ל כן וכה"ג כ' התוס' לקמן ח בד"ה נזרק דמן. וכנ"ק מלשון רש"י:

9 תד"ה אריו"ח. י"ל דל"ד דאי אמרינן דטעמא כו'. כצ"ל:

10 תד"ה ועל זה. ועל האימורים נמצא מע"ד בקק"ד להקל ולהחמיר. כצ"ל:

11 תד"ה הא ממונא. דאי למ"ד היתר זריקה א"כ כו' ר"ל לאחר שניתר לזריקה כו'. משמע דאף לענין הבאת אימורי קק"ל למעילה ולהתחייב משום פיגול כו' הוה ג"כ משנראה לזריקה וצ"ע בזה: