רש"ש על מעילה ו׳

1 גמרא ת"ש רש"א כו' כיצד לן לפני זריקה כו'. נראה פירושו לן הבשר כו' לאחר זריקה דהיינו שזרק כתיקונו בעוד יום. אבל בלן הדם בדלא היה שהות למזרקיה לכ"ע מועלין. ובהי' שהות אתאן לפלוגתא דהיתר זריקה או היתר אכילה. ולפ"ז ל"פ ר"ש אסתמא דברייתא דלעיל ד' ד ע"ב. וכ"נ שפי' התוס' כאן ורש"י במנחות קא ב. ופירושו כאן תמוה:

2 רש"י ד"ה לאחר זריקה א"מ בו. והכא ליכא למידק כו' דהא ס"ל לר"ש כו'. מוכח מדבריו דאפי' בפיגול אמרי' לר"ש כה"ע לזרוק כזרוק דמו וכן הבינוהו הבה"ז והצ"ק. ותימה לקרותו עומד לזרוק כיון דאסור לזרקו. וגדולה מזו אמרינן במנחות קא ב אלא הני מנחות מצוה לפדותן ע"ש:

3 רש"י ד"ה כל לאפוקי כו' . והיינו דאמרינן במס' מנחות הוא בד' מז ב הא איתותב ר"ג כו'. תימה דהלא למ"ד היתר אכילה שנינו אתיא דוקא כר"ג. וע"ש בתד"ה ולאו איתותב: ודע דאגב עיוני ראיתי דבר מתמיה בכ"מ בפ"ג מהלכות מעילה ה"א שכ' דסוגיא דפי"ב דמנחות כריו"ח רהטא. ותימה דנהפוך הוא דהתם אזלא דוקא כמ"ד דהיתר זריקה שנינו ע"ש קב. ואח"ז מצאתי לשעה"מ בפ"ד מהלכות גירושין שעמד עליו בזה. וכן יתר דבריו שם תמוהים וכבר השיגם הבה"ז:

4 תד"ה ת"ש רש"א. ל"מ ליישב מתניתין אם לא כדר"ג. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה בשר קק"ד. ואח"כ נכנס. תימה דמאי מעליותא בחזר ונכנס כיון דכבר נפסל ביוצא. דע"כ לא אמרינן בזבחים צ מאי לאו דהדר עיילינהו. וכן ר"פ שם דאמר בדהדר עיילינהו כ"ע ל"פ כו' אלא בסיפא דוקא באימורי קק"ל די"ל דלא מיפסלי ביוצא קודם זריקה. וכן במנחות מז ב לענין שתי הלחם דאר"פ דבהדר עיילינהו פליגי היינו דנאמר דר"ע ס"ל דשחיטה לא מקדשא ולא איפסלו כלל. וכ"כ קשה בזבחים שם דקס"ד דטעמא דר"ע באימורי קק"ל דס"ל דלא מיפסלי ביוצא. דא"כ מ"ט בבשר קק"ד. ועי' בתוס' שם כו ד"ה דלמא. והתוי"ט שהקשה על מה שפרש"י לקמן בסיפא ג"כ דמיירי בחזרו מהא דר"פ שם בזבחים דאמר בדהדר עיילינהו כ"ע ל"פ. זה לק"מ דר"פ ל"ק שם אלא למידחי הכתנאי. אבל באמת לפי דקאמר רבינא ב"ש שם דמיפסלי ביוצא. אפי' בדהדר פליג ר"א. ודלא כהרמב"ם בפ"א מהלכות פהמ"ק הל' ל"ג דמשמע שדחה דברי רבינא ב"ש מהלכה ועצ"ק שנגע במקצת דברי אלה:

6 רש"י ד"ה וא"ח עליו משום פיגול כו'. אלא זריקה כשרה. והתוס' כתבו ביתר ביאור לענין פיגול דאמרינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול וכ"כ במנחות מז ב. והתוי"ט ל"ד במש"כ בשמם דפיגול יליף בגז"ש כו'. דל"כ הגז"ש אלא לענין נותר. ואף דמוקמינן לקמן ביצא מקצת בשר. דאפי' ר' יהושע מודה דאם נשתייר כזית בשר זורק אה"ד פסחים עט וכש"כ לר"א דס"ל שם עז דם אע"פ שאין בשר וא"כ זריקה כשרה היא. מ"מ לענין בשר היוצא דלא מהני הזריקה ליה לאשתרויי באכילה כדלקמן בסה"פ ה"ל לדידי' כזריקה פסולה ועי' לשון רש"י במנחות שם:

7 רש"י ד"ה וזריקה כתיקנה. צ"ל דזריקה:

8 תד"ה בשר. משום דאית ליה לר' אליעזר דאין זריקה כו'. כצ"ל ביו"ד:

9 בא"ד רע"א אין מועלין דקסבר זריקה כו'. כצ"ל:

10 תד"ה שלא כתיקונה. כשנעשית הזריקה עצמה בפסול שפיגל בשחיטה כו'. כצ"ל:

11 תד"ה א"ל. וקשיא כו' דהא פי' במתניתין שאין לדמות. לכאורה תמוה דהא כתבו שם דשארי פסולים חמירי מיוצא. א"כ איכא למימר דמקשה ליה מק"ו. וי"ל דכוונתם דכיון דבשאר פסולי אף ר"ע מודה וא"כ ע"כ צריך לחלק בין הא דמחשבין על האבוד להא דר"ע וא"כ מאי מקשה ליה ודו"ק:

12 בא"ד והא דקאמר והא אבוד ושרוף דליתנהו בעולם כו'. כצ"ל: