רש"ש על ביצה ב׳ א

1 במשנה וחמץ בככותבת. עי' לקמן ז ב מש"כ על התוי"ט דכאן:

2 תד"ה ביצה דאמרינן לקמן אפרוח כו'. הוא ו א:

3 בא"ד מותר שמן שבנר כו'. הוא בשבת מד:

4 תד"ה ובה"א וי"ל דלפיר"ת ניחא דפי' במס' שבת כו'. הוא שם נא ד"ה או שטמן:

5 בא"ד א"נ כיון דהוו שם אוכלין כו'. נראה דר"ל כיון דבשעה שהניחם מדעתו היו שם ג"כ אוכלין ואח"כ כשנטלו האוכלין הפסולות נשארו שם ממילא: