רש"ש על ביצה ל״ד

1 רש"י ד"ה ואין גוזזין הירק דמאן דחזי סבר כו'. כצ"ל:

2 תד"ה ועוד בסופו היינו היכא כו'. וחדא לקולא. עי' מה שתמה עליהם התוי"ט וכן המהרש"א בעירובין שם כ' דדבריהם דהכא מגומגמין ול"נ ליישבם דהא מוכח בדבריהם שם ד"ה אילימא דהא דסוכה דאר"א מי שלא אכל כו' הויא קולא דיש לו תשלומין ולכן הוקשה להם הכא לתירוץ ר"ת דבקולא משום כח דהתירא כ"כ שם שייך למתני ועוד אף דאפסקינהו במילי אחריני א"כ מאי מקשה שם מסוכה ואהא תירצו דהתם הוי חדא לחומרא ונכון בעז"ה:

3 רש"י במשנה ד"ה ע"ש ואין רגילין לעשר קודם ג"מ. איסורא נמי איכא ספ"א דתרומות:

4 רד"ה ותנן המעביר. השוטח תאנים בחצרו. אולי הכריחו הא דלקמן כפי מה שפי' ר' נתן דברי ר"א דיצא חוץ לחצר ויגמור דמשמע דאין החצר קובע אם הכניס לתוכו לשעה ואח"כ הוציא משם אכן מהירושלמי שהביא הר"ש שם בטעמא דהוא עצמו אסור עי' תד"ה בניו משום דאין אוכלין על המוקצה אלא על מקומו מוכח דלא כפירושו:

5 תד"ה ואומר. מקשה בירושלמי כו'. לכאורה לפום גמרא דילן שם דמוקי לה בבריכה ראשונה וטעמא משום אמלוכי לק"מ. ולכן נדחה גם הלא נהירא שבדבריהם לקמן בס"ד א"ה די"ל דכונת רש"י בבריכה שניה. רק לי קשה על פרש"י שם דהא בגוזלות איכא טעמא דרבא שם דמטלטל ושביק ואפשר דגם ר"א יודה:

6 תד"ה בניו בגליון. צ"ל יש מוחקין תיבת שם. עי' מהר"ם: