רש"ש על ביצה כ׳

1 גמרא אלא אתיא מבינייא. רש"ל מחק מלת אלא ויש לקיימו ע"פ מש"כ התוס' בשבת נז סע"א ע"ש:

2 שם ת"ר מעשה בהלל הזקן כו'. בציון הגרי"פ צ"ל תוספתא דחגיגה פ"ב:

3 רש"י ד"ה ב"ש היא הלכך לא דחי סמיכה דידהו יו"ט. עי' גה"ש וכבר קדמו בזה השעה"מ בפ"ג מהל' מעה"ק וע"ש גם ישוב נכון והגה"ש הביא דבריו דשם בפסחים פט בעירובין נ ופה שכחו:

4 תד"ה נזיר. וכן בנזיר. נ"ל דמ"מ עולת הנזיר אינו רשאי להביא ממעות מע"ש כדמייתי התוס' ריש מנחות מן הספרי דממעט עולות משום דכתיב ואכלת:

5 תד"ה למד ותימה דאמר התם וכו'. הוא במנחות צב:

6 גמרא ואמר כל מי שרוצה לסמוך כו'. בתוספתא שם הגי' כל מי שצריך להביא עולות ושלמים יבא ויטול כו' והיא יותר נאותה לפי הענין. ועי' חגיגה ז ב תד"ה מביאין:

7 רש"י ד"ה שמא ישהה ושמא כו' ונמצא מאחר נדרו. לכאורה יל"פ כשישהה יוכל לבוא לתקלה דגיזה ועבודה כדאמרי' בעלמא ויהי' דומה לשמא ישהה דלעיל יח דפי' שם משום תקלה. אכן באמר ולא הפריש לא שייכא תקלה זו:

8 רד"ה הדם יזרק. עי' רש"א שכתב דבק"צ עלו נמי לשם חובה. ותימה דלפ"ז אמאי אם היתה שבת לא יזרק וגם אם זרק לא יקטיר אימוריו עד הערב כיון דעלו לשם חובה אבל הוא נמשך אחר הרע"ב בריש זבחים שכ' כן מפירוש הרמב"ם. אמנם בחבורו פט"ו מהל' פהמ"ק חזר בו ועמש"כ שם ד בס"ד: