רש"ש על ביצה י״ח

1 גמרא ביו"ט מא"ל. ממתניתין לא מוכח דאסור ביו"ט דהא דאמרי מלפני השבת דמשמע דביו"ט לא. י"ל כמש"כ שם אלא שסמך על הברייתות דלקמן וכה"ג לקמן דפריך יוה"כ מא"ל ע"כ סמיך על הברייתא דכל חייבי טבילות דמייתי שם בתר הכי וכפרש"י:

2 רש"י ד"ה בולד הטומאה בסופו העריב שמשו אוכל בתרומה. כצ"ל:

3 רד"ה זריזין. א"נ כו' והויא מילתא דל"ש. ומ"מ באה"ט כיון דשכיחא בישראל גזרו אף בכהנים משום לא פלוג משא"כ בולד דאינו אצל ישראל:

4 תד"ה גזרה ולא כו' דיו"ט ושבת אחת היא. ק"ק מלקמן ע"ב בפלוגתת רבי ורבנן דמחלקי שם בין יו"ט לשבת וי"ל דהתם הוא בדין פרטי והכא באיסור טבילה בכלל וצ"ל לדבריהם דכל הני דפריך מהם אביי הויין ג"כ כמו אחת:

5 תד"ה כלי ובאה"ט מ"מ כו'. כצ"ל בל"ו:

6 גמרא הדר ביה רבא מההיא. כתובות יא ב ב"ב כד מנחות ז ב :

7 שם מני מתניתין לא רבי כו'. לפי מאי דס"ד דברייתא כולה מיירי בחד יומא קשה מ"ק רבי אין מטבילין אה"כ עג"מ כיון דמים גופייהו אפי' בכלי אבן אין משיקין וי"ל דמ"ל במים שנטמאו ביו"ט דלא גרע מכלי שנטמא ביו"ט והא דחכ"א ומשיקין אה"מ בכלי אבן אע"ג דקאמרי דמטבילין כלי ע"ג מימיו וא"כ כ"ע נמי י"ל דמ"מ לכתחלה אסור לגרום טומאה כמש"כ התוס':

8 תד"ה הדר ההיא שנויא דהתם כאן קודם טיבול כו'. כצ"ל:

9 בא"ד כיון דמתרץ ליה עלה דמתניתין כו' ואהא נמי מייתא כו'. כצ"ל. ולכאורה אינו מובן דהא שנויא דהתם ג"כ אמתניתין ואולי ר"ל דהכא מתניתין גופה מינה ובה טעמא בעיא ותירוצי קמאי ע"כ לא ישרו בעיניו אבל התם רומיא מברייתא הוא ולכן אפי' תימא דלא ישר בעיניו תירוצא דאביי איכא למימר דפליגי אהדדי עמש"כ שם בס"ד:

10 תד"ה כל. דדוקא הם שהיו עוסקין כו'. כצ"ל: