רד"ק על דברי הימים ב' ל״ב

1 אחרי הדברים והאמת האלה. אחרי שעשו הדברים והאמת האלה חזקיהו ויהודה, ולשוב לעבודת אלהי אמת, בא עליהם סנחריב. כי אע"פ שחזקיהו היה לבו שלם, ביהודה היו דברים רעים, ולא היה לבב כלם שלם עם יי', כמו שאמ' ישעיה הנביא בהרבה תוכחות שאמ' עליהם:

2 ויאמר לבקעם אליו. וכן עשה, כמו שאמ' במלכים "ויתפשם" מ"ב יח,יג. וכמהו "לשכב את בת יעקב" בר' לד,ז, "להרגו בערמה" שמ' כא,יד, והדומים להם:

3 ואת הנחל השוטף בתוך הארץ. זה גיחון; והיה אז מלא ושוטף, וסתמו אותו:

4 שלח לרב. חרב, והוא כלל לכל כלי זיין. וכן "ואיש שלחו בידו" דה"ב כג,י:

5 וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן. משפטו "ויתנשא", ופי' כמו "מתנשא לאמר" מ"א א,ה: מתגאה מפני הגדולה והכבוד שהיה לו. וזהו שאמ' "כי גבה לבו" להלן פס' כה:

6 וארות. אבוסים; ותר' "אבוס בעליו" יש' א,ג – "אוריא דמרוהי".

7 וכן ועדרים לאֲוֵרוֹת; והוא הפוך מן "אֻרָוֹת". ו"עדרים" פרושו: מערכות; וכן "עדרי מערכה בלב שלם" הש' דה"א יב,לט:

8 העליון. נראה כי שני פלגים היה נחל גיחון, והעליון סתם. ואני תמה ממה שאמרו רבותי' ז"ל ב' בר' י,ב: סתם מי גיחון ולא הודו לו; והנה כת' למעלה "ויועץ עם שריו וגבוריו לסתום את מימי העינות" לעיל פס' ג, ובכלל "שריו" חכמי ישראל, כמו שכת' "שרי אלפים" שמ' יח,כא, והם היו החכמים והשופטים שם יח,כא-כב! ובהגדה מצאתי אדר"נ ב נוסחא א: סתם מי גיחון, והסכימה דעתו לדעת המקום:

9 וַיַּישְּרֵם למטה מערבה. משפטו "וַיְיַשְּרֵם", ובנוח היו"ד – פ"א הפעל – הוטלה תנועתה על היו"ד הנוספת. "מערבה" מלעיל, ובה"א נוספת; רוצ' לומ': ישרם והעבירם למטה מן הארץ על ידי חלונות לצד מערב לעיר דוד:

10 במליצי שרי בבל. סמוך על סמוך; וכן "נהרי נחלי דבש וחמאה" איוב כ,יז, "מבחר וטוב לבנון" יח' לא,טז. ופי' "מליצי" מענין מליצה:

11 לדעת כל בלבבו. כל אשר בלבבו. והוא שמח עליהם, והראה אותם כל בית נכתה מ"ב כ,יג. וכל זה לכבוד עצמו, והתגאה בזה; והשם חשב לו זה לעון. ופי' "לדעת": שידעו בני אדם:

12 במעלה קברי בני דויד. במקום המעֻלה שבהם, כלומ': עם הטובים שבהם. וכן אמרו רבותי' ז"ל ב' ב"ק טז,ב: אצל המעולים שבמשפחה; ומאן נינהו? דוד ושלמה: