מצודת דוד על ירמיהו מ״ה

1 בכתבו וכו׳. בעת שכתב מגילת איכה ומה שאמר את הדברים האלה ר״ל שהזכיר בה המאורעות הרעות אשר ייעד על יהודה וישראל אשר כן באו וזהו מ״ש למעלה קח לך מגילת ספר וכו׳ לעיל לו:

2 על ספר. אמר ספר ע״ש סופו כי אחר שיכתב נעשה ספר: ר״ל ירמיה אמר הדברים מפיו וברוך היה כותב על ספר:

3 כי יסף ה׳. ה׳ הוסיף לי יגון על המכאוב שמאז כי מאז ששמעתי ממך נבואת הפורעניות הוכאב לבי ועתה בכותבי המגלה כאלו כבר נעשתה נתוסף בי יגון:

4 יגעתי באנחתי. ואני עיף ויגע במה שאני מתאנח תמיד ודואג על ביאת הפורעניות:

5 ומנוחה לא מצאתי. כאומר הנה מה שאני כותב לך המגלה ולא אחר הוא על כי מה שאני משמש אותך תדיר ולומד ממך ומדוע אם כן לא שרתה עלי הנבואה ולמה נשתניתי משאר תלמידי הנביאים ורק את הרע קבלתי ולא את הטוב:

6 אשר בניתי. ר״ל ישראל שעשיתים כבנין יפה הנה עתה אהרסם ואאבדם:

7 ואת אשר נטעתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

8 ואת כל הארץ היא. ר״ל כל מקומות א״י תהיינה הרוסות ונתושות:

9 ואתה תבקש. ואיך אתה מבקש עתה דברי גדולות היא הנבואה שתשרה עליך מחדש:

10 אל תבקש. כי הואיל וישראל גולים אין מקום שתשרה הנבואה מחדש:

11 כי הנני. ר״ל אבל שכרך יהיה עם כי הנני מביא רעה וכו׳:

12 את נפשך. אתן לך לשלל כי תציל נפשך כאלו שללת אותה לעצמך:

13 על כל המקומות. בכל המקומות שתהיה הולך בגולה יהיה לך נפשך לשלל ולא תמות: