מצודת דוד על ירמיהו כ״ט

1 אל יתר וכו׳. על אותן שבירושלים:

2 אחרי צאת וכו׳. שהגלה אחר שיצא יכניהו וכו׳ להיות נמסרים ביד נ״נ כמ״ש במלכים:

3 והגבירה. המלכה והיא אם המלך כי היא יצאה עמו כמ״ש שם:

4 והסריסים. וחזר ופירש שרי יהודה וירושלים:

5 והחרש והמסגר. הם האומנים ושומרי השערים אשר סגרו אותם בעתם כן ת״י:

6 ביד אלעשה. ר״ל הספר ההוא שלח ביד אלעשה וכו׳:

7 בבלה. לבבל:

8 לאמר. דברי הספר היו לאמר את האמור למטה:

9 ושבו. ותשבו בהם כי לא תצאו מבבל בזמן קרוב:

10 והולידו. עד לא תצאו משם:

11 ורבו שם. ר״ל קחו נשים למען תרבו שם וכפל הדבר במ״ש:

12 ואל תמעטו. ר״ל אל תמנעו לקחת נשים לבל תמעטו כי כשימותו הם ולא ישארו בנים במקומם ימעטו א״כ במספר:

13 ודרשו. בקשו את שלום העיר וכו׳:

14 כי בשלומה. כשיהיה בה שלום יהיה גם לכם שלום כמאמ׳ חכמינו ז״ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות:

15 אל ישיאו וכו׳. נביאי השקר והקוסמים אשר בקרבכם אל יפתו אתכם במה שאומרים שמהר תשובו לירושלים בהפך מדברי וקצר בדבר המובן מעצמו:

16 חלומותיכם. האומרים לכם מה שראו בחלום:

17 אשר אתם מחלמים. רצה לומר שאתם שואלים מהם שהם ישאלו שאלת חלום:

18 כי בשקר. מה שאומרים בשמי הוא שקר כי לא שלחתים:

19 כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה. כאשר יושלם לבבל שבעים שנה מהתחלת התפשטותה על ישראל מעת שכבש נ״נ את יהויקים בראשונה והיא היתה בשניה למלכות נ״נ והוא מלך מ״ה שנים א״כ נשארו עוד משנותיו מ״ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ״ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי אם כן ס״ו שנים וימי בלשאצר בנו ג׳ שנים הרי שבעים שנה חסר אחת א״כ בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה ומיד כשמת דריוש ומלך כורש בשנה הראשונה היתה הפקידה ושבו לארצם וכמ״ש בדניאל:

20 אפקוד אתכם. אז אזכור בכם ואז אקיים עליכם את דברי הטוב וכו׳ אבל לא קודם הזמן הזה כדברי הנביאים המשקרים:

21 כי אנכי ידעתי. אשר אנכי ידעתי את המחשבות וכו׳ שהמה לשלום ולא לרעה ר״ל מה שתתעכבו בגולה שבעים שנה לכם לטובה כי אז יכנע לבבכם הערל וזהו יהיה סבה לתת לכם אחרית טוב ותקוה טובה אחר שתשובו הנה:

22 וקראתם אותי. ר״ל אחר שיכנע לבבכם תשובו ותהיו במקום המקודש מקום המוכן ביותר לעבוד את ה׳ אז כאשר תקראו אלי ותלכו בדרכי ותתפללו אלי להשיב את כל בני הגולה מכל המקומות:

23 ושמעתי אליכם. אז אשמע אליכם:

24 ובקשתם אותי. וכאשר תבקשו אותי אז תמצאו אם תדרשו אותי בכל לבבכם:

25 ונמצאתי לכם. אז אהיה נמצא לכם למלאות משאלותיכם ואשיב את שבותכם ר״ל את הדבר הראוי להשיב לכם והוא הממשלה הראשונה:

26 וקבצתי אתכם. ר״ל את כל הגולה אקבץ מכל הגוים וכו׳ ואת כולם אשיב אל המקום הזה וכאומר מה שתשובו מבבל אין עצם הכוונה על הגאולה ההיא לשיהא נחשב מהירת ההשבה לטובה כי עצם הכוונה היא למען תהיו במקום המקודש מקום מוכן ביותר לעבוד את ה׳ להתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם א״כ לטובה תחשב מה שתתעכבו שמה למען יכנע לבבכם לשוב לה׳ ויקובל תפלתכם אבל הם לא כן עשו והוסיפו עוד לחטוא לכן גלו שוב ממנה:

27 כי אמרתם. אם תאמרו הנה ה׳ העמיד לנו נביאים בבבל והמה מתנבאים שמהר נשוב וקצר בדבר המובן מעצמו:

28 כי כה אמר ה׳. רצה לומר לא אמת ידברו כי כה אמר ה׳ על המלך היושב על כסא המלוכה ועל כל העם וכו׳:

29 כה אמר ה׳. בעבור שארכו הדברים באמרו אחיכם וכו׳ אמר שנית כה אמר ה׳:

30 הנני משלח בם. אגרה בם חרב האויב והרעב והדבר וכאומר ואיך אם כן תשובו אתם מהרה אם אמסור ביד האויב גם את היושבים פה:

31 כתאנים השוערים. כתאנים המגונים אשר אין לאכל בעבור רעתן השנואים ומרוחקים מבני אדם וכמ״ש וכתאנים הרעות וכו׳ כן אתן את צדקיהו וכו׳ לעיל כד:

32 ורדפתי. אפרע מהם בחרב האויב וברעב ובדבר:

33 ונתתים לזעוה. ר״ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה כי כולם יחרידום:

34 לאלה. ישבעו לומר בשבועתם אהיה כהיהודים האומללים:

35 ולשמה. כולם יתמהו על גודל חורבנה:

36 ולשרקה. ישרקו על גודל האבדון:

37 ולחרפה. יחרפו אותם:

38 הדחתים. כמו אדיחם עבר במקום עתיד:

39 תחת. בעבור אשר לא שמעו את דברי:

40 השכם ושלוח. עם כי הייתי משכים ומשלח בזריזות רב עכ״ז לא שמעתם וכאלו ידבר אל מול יושבי ירושלים:

41 אל אחאב וכו׳. על אחאב ועל צדקיה:

42 שקר. דבר אשר לא צויתי:

43 והכם. ר״ל ימיתם:

44 לכל גלות. לכל בני הגולה:

45 לאמר. שיאמרו בקללתם ישימך ה׳ כצדקיה וכו׳:

46 יען. בעבור שעשו נבלה וזנו עם נשי רעיהם ועוד שנית שדברו בשמי שקר:

47 הידוע. אשר דברו שקר כי לא צויתים:

48 ועד. כי ראיתי את אשר נאפו:

49 ואל שמעיהו. גם זה מדברי הספר ששלח לבבל ואמר שה׳ אמר לו שיאמר כזאת על שמעיהו הנחלמי:

50 יען. בעבור ששלחת הנה אגרות משמך לבד לא בשם כל בני הגולה וכאלו הכל תלוי בך לבד:

51 לאמר. וכה דברת בהאגרות:

52 ה׳ נתנך. כן כתב לצפניה הנה ה׳ העמיד אותך להיות כהן רצה לומר להיות שר הכהנים במקום יהוידע הכהן:

53 להיות פקידים. להשגיח להיות ממונים בבית ה׳ על כל איש משוגע ומתנבא דברי שגעון מלבו:

54 ונתתה אותו. ר״ל על פי דבריך יתנהו הממונים אל המהפכת וכו׳ להיות כלוא שם:

55 ועתה. הואיל וכן למה אפילו לא גערת נזיפה בירמיה המנבא לכם דברי שגעון מלבו וקצר בדבר המובן:

56 כי על כן. ר״ל כי נראה בו שמדבר שגעון מלבו על אשר שלח וכו׳:

57 ארוכה היא. הגלות הזה שאתם בה תהיה לזמן ארוך לכן בנו שם בתים ותשבו בהם כי לא תצאו משם בזמן קרוב וכאומר הלא הדברים האלה לשגעון יחשבו כי לא כן דבר ה׳ עמדי ויתכן שעד לא שלח ירמיה הספר ביד אלעשה שלח ירמיה מקודם הדברים האלה בע״פ או במכתב:

58 ויקרא צפניה וכו׳. גם זה מדברי הספר שכתב אליהם שצפניה קרא הספר לפניו וראה כי כן כתב ואף שירמיה עצמו כתב הדבר לא אמר באזני כמדבר בעדו כי אם כאחר המדבר וכן דרך המקרא כמ״ש וישלח ה׳ וכו׳ ואת שמואל ש״א יב ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו היה המדבר:

59 ויהי דבר ה׳. בעבור שארכו הדברים באמרו הסבה ושצפניה קרא הספר באזניו לכן אמר שוב ויהי דבר ה׳ וכו׳:

60 על כל הגולה. אל כל הגולה:

61 אל שמעיה. על שמעיה:

62 על שקר. על הבטחת שקר:

63 הנני פוקד. העון הזה אזכור להשיב גמול על שמעיה ועל זרעו:

64 לא יהיה לו. ר״ל לא יהיה מזרעו איש יושב במושב השרים והזקנים:

65 ולא יראה בטוב וכו׳. הוא ההשבה מן הגולה:

66 על ה׳. בעבור ה׳ דבר דבר המוסר ממנו מה שלא אמרה: