מצודת דוד על ירמיהו כ׳

1 פקיד נגיד. ממונה ושר היה בבית ה׳:

2 את ירמיה. מוסב על וישמע:

3 המהפכת. הוא שם של בית הסוהר:

4 בשער בנימן. כן נקרא שם השער:

5 העליון. העומד בגובה ההר:

6 לא פשחור וכו׳. ר״ל לא נקרא שמך פשחור כי אם לאות שאסיפת גייסות יקיפו אותך מסביב כי פשחור הוא כמו פש סחור ופש הוא ענין רבוי כמו ופשו פרשיו חבקוק א וסחור הוא תרגומו של סביב:

7 למגור. לאסיפת הגייסות:

8 לך. אותך אתן ולכל אוהביך:

9 ועיניך רואות. כשיפלו בחרב:

10 והכם. מהם יכה בחרב:

11 ואת כל יקרה. כל הדברים היקרים הנמצאים בה:

12 אתן. על כי האריך והפסיק חזר ואמר אתן וכן דרך המקרא:

13 אשר נבאת. כי פשחור אמר שהוא נביא וניבא בשקר:

14 פתיתני. אתה ה׳ פתית אותי ללכת בשליחותך:

15 ואפת. קבלתי הפתוי:

16 חזקתני. חזקת אותי בדברים באמרך אל תירא מפניהם לעיל א והנה בזה יכולת לפתות אותי:

17 הייתי לשחוק. עתה הנה הייתי לשחוק וכולם מלעיגים עלי:

18 כי מדי אדבר. מתי שאדבר דברי נבואה אני צועק על הרעה הנעשה לי ואקרא בקול החמס והשוד הבא לי בעבורה:

19 לחרפה. המה מחרפים אותי כל הימים בעבור דבר הנבואה:

20 ואמרתי. פעמים רבות אמרתי בלבי לא אזכור בפניהם שם ה׳ על פי ולא אדבר עוד נבואה בשמו:

21 והיה בלבי. אבל הנבואה היה בלבי כאש בוערת וכנוס בעצמותי:

22 ונלאיתי. נעשיתי נלאה ועיף לסבול בי הנבואה ולא יכולתי להתאפק לבלי לאמרה:

23 כי שמעתי. אע״פ ששמעתי דברי רבים אסיפת אויבים מסביב שאומרים אלו לאלו הגידו עליו עדות שקר ונגיד הדבר ההוא לפני המלך:

24 כל אנוש. כל איש ואיש אשר חשבתים שהם אוהבי וחפצי שלומי המה מצפים על תקלתי להיות צולע ופוסח והוא ענין מליצה:

25 אולי יפותה. באמרם אולי יפותה לדברינו ונוכלה לו שידבר דבר שיהיה בעבורו חייב מיתה ואז נקחה את נקמתינו ממנו:

26 וה׳ אותי. הנה עכ״ז היה ה׳ עמי לעזרה כגבור חזק על כן כשלו רודפי ולא יוכלו לי לעשות עמי רעה:

27 בושו מאד. נתביישו מאד כי לא הצליחו בעצתם וכלימת עולם תהיה זאת להם ולא תשכח:

28 וה׳ צבאות. ואתה ה׳ צבאות הבוחן את הצדיק לדעת מעשיו ורואה מחשבות כליות ולב בטוח אני אשר בעיני אראה נקמתך מהם:

29 כי אליך. לבד אליך אני מגלה הריב שיש להם עמדי ולא גליתי למי לבקש ממנו עזר:

30 שירו לה׳. ומעתה אתם אנשי הצדק שירו לה׳ והללו אותו אשר הציל מיד המרעים את נפש האביון ועל נפש עצמו אמר:

31 ארור היום. ממרירות לב על כי רבים קמו עליו קלל ירמיה מולדתו כפי המורגל בפי קשי המזל:

32 יולדתי בו. הוא יום ההריון המיוחס גם לאב וכמ״ש לאביך זה ילדך משלי כ״ג:כ״ב:

33 אשר ילדתני אמי. זה יום הלידה המיוחס לבד לאם:

34 ארור האיש וכו׳. הואיל ולמפרע לא היתה הבשורה טובה בודאי לא היה המבשר איש טוב כי דרך איש טוב לבשר טובה כמ״ש איש טוב זה ועל בשורה טובה יבוא ש״א יח:

35 שמח שמחהו. אמר בתמיה וכי למפרע היתה שמחה:

36 והיה האיש ההוא. זה המבשר:

37 כערים וכו׳. הם סדום וחברותיה:

38 ולא נחם. משגזר עליהם הפיכה לא חשב מחשבה אחרת לבטל הגזירה:

39 ושמע. המבשר הזה ישמע מאוהביו זעקת צרה ותרועת יללה:

40 אשר לא מותתני מרחם. ר״ל לזה אני מקלל יום הלידה והמבשר כי למה מי שבידו להמית לא המית אותי עודי ברחם והיה לי אם כן אמי לקבר לפי שעה ורחמה היה לי הריון עד עולם עד המיתה:

41 למה זה מרחם יצאתי. ר״ל למה יצאתי מעצמי כדרך הנולד חי:

42 לראות עמל ויגון. התולדה הזאת היתה לרעתי לראות עמל ויגון והנה ימי כלים בבושת כי כל הימים מביישים אותי הקמים עלי: