מצודת דוד על ירמיהו מ״ג

מהדורה: ובלכתך בדרך

« מצודת דוד על ירמיהו מ״ב:כ״ב מצודת דוד על ירמיהו מ״ד:א׳ »

1 וַיְהִי֩ כְּכַלּ֨וֹת יִרְמְיָ֜הוּ לְדַבֵּ֣ר אֶל־כׇּל־הָעָ֗ם אֶת־כׇּל־דִּבְרֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר שְׁלָח֛וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם אֲלֵיהֶ֑ם אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ ס

2 וַיֹּ֨אמֶר עֲזַרְיָ֤ה בֶן־הוֹשַֽׁעְיָה֙ וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֔חַ וְכׇל־הָאֲנָשִׁ֖ים הַזֵּדִ֑ים אֹמְרִ֣ים אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ שֶׁ֚קֶר אַתָּ֣ה מְדַבֵּ֔ר לֹ֣א שְׁלָחֲךָ֞ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־תָבֹ֥אוּ מִצְרַ֖יִם לָג֥וּר שָֽׁם׃

3 כִּ֗י בָּרוּךְ֙ בֶּן־נֵ֣רִיָּ֔ה מַסִּ֥ית אֹתְךָ֖ בָּ֑נוּ לְמַ֩עַן֩ תֵּ֨ת אֹתָ֤נוּ בְיַֽד־הַכַּשְׂדִּים֙ לְהָמִ֣ית אֹתָ֔נוּ וּלְהַגְל֥וֹת אֹתָ֖נוּ בָּבֶֽל׃

4 וְלֹא־שָׁמַע֩ יוֹחָנָ֨ן בֶּן־קָרֵ֜חַ וְכׇל־שָׂרֵ֧י הַחֲיָלִ֛ים וְכׇל־הָעָ֖ם בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה לָשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃

5 וַיִּקַּ֞ח יוֹחָנָ֤ן בֶּן־קָרֵ֙חַ֙ וְכׇל־שָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים אֵ֖ת כׇּל־שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־שָׁ֗בוּ מִכׇּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר נִדְּחוּ־שָׁ֔ם לָג֖וּר בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃

6 אֶֽת־הַ֠גְּבָרִ֠ים וְאֶת־הַנָּשִׁ֣ים וְאֶת־הַטַּף֮ וְאֶת־בְּנ֣וֹת הַמֶּ֒לֶךְ֒ וְאֵ֣ת כׇּל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר הִנִּ֙יחַ֙ נְבוּזַרְאֲדָ֣ן רַב־טַבָּחִ֔ים אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֑ן וְאֵת֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא וְאֶת־בָּר֖וּךְ בֶּן־נֵרִיָּֽהוּ׃

7 וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה וַיָּבֹ֖אוּ עַד־תַּחְפַּנְחֵֽס׃ ס

8 וַיְהִ֤י דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ בְּתַחְפַּנְחֵ֖ס לֵאמֹֽר׃

9 קַ֣ח בְּיָדְךָ֞ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֗וֹת וּטְמַנְתָּ֤ם בַּמֶּ֙לֶט֙ בַּמַּלְבֵּ֔ן אֲשֶׁ֛ר בְּפֶ֥תַח בֵּית־פַּרְעֹ֖ה בְּתַחְפַּנְחֵ֑ס לְעֵינֵ֖י אֲנָשִׁ֥ים יְהוּדִֽים׃

10 וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם כֹּה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֤י שֹׁלֵ֙חַ֙ וְ֠לָקַחְתִּ֠י אֶת־נְבוּכַדְרֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עַבְדִּ֔י וְשַׂמְתִּ֣י כִסְא֔וֹ מִמַּ֛עַל לָאֲבָנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֲשֶׁ֣ר טָמָ֑נְתִּי וְנָטָ֥ה אֶת־שַׁפְרִיר֖וֹ שפרורו עֲלֵיהֶֽם׃

11 ובאה וּבָ֕א וְהִכָּ֖ה אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֧ר לַמָּ֣וֶת לַמָּ֗וֶת וַאֲשֶׁ֤ר לַשְּׁבִי֙ לַשֶּׁ֔בִי וַאֲשֶׁ֥ר לַחֶ֖רֶב לֶחָֽרֶב׃

12 וְהִצַּ֣תִּי אֵ֗שׁ בְּבָתֵּי֙ אֱלֹהֵ֣י מִצְרַ֔יִם וּשְׂרָפָ֖ם וְשָׁבָ֑ם וְעָטָה֩ אֶת־אֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם כַּֽאֲשֶׁר־יַעְטֶ֤ה הָרֹעֶה֙ אֶת־בִּגְד֔וֹ וְיָצָ֥א מִשָּׁ֖ם בְּשָׁלֽוֹם׃

13 וְשִׁבַּ֗ר אֶֽת־מַצְּבוֹת֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאֶת־בָּתֵּ֥י אֱלֹהֵֽי־מִצְרַ֖יִם יִשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ פ

פירוש מצודת דוד על ירמיהו מ״ג

1 את כל הדברים האלה. האמורים למעלה:

2 אומרים. היו אומרים ולפי שארכו הדברים אמר שוב אומרים:

3 כי ברוך וכו׳. יתכן שהיה להם תגר ומריבה עם ברוך ולכן חשדוהו בזה שהוא מסית בהם את ירמיה לנבאות להם להשאר שם למען יהיו נמסרים ביד הכשדים:

4 להמית וכו׳. ר״ל הקצת ימית והקצת יגלה לבבל:

5 אשר שבו. אשר חזרו וכו׳ לגור בארץ יהודה:

6 ואת כל הנפש. העבדים ושפחות:

7 ואת ירמיה וכו׳. גם אותם לקחו שלא בטובתם:

8 כי לא שמעו וכו׳. אשר צוה להם שלא ללכת:

9 עד תחפנחס. היא מארץ מצרים:

10 במלט במלבן. טמנם בחומר במקום עשיית הלבנים:

11 בפתח. סמוך לפתח:

12 ואמרת אליהם. אל היהודים ההם:

13 הנני שולח. ר״ל אעיר לבי לבוא פה:

14 עבדי. ר״ל עושה שליחותי:

15 ונטה. יטה אהלו ממעל להאבנים:

16 אשר למות. הראוי למות ברעב ימות ברעב וכו׳:

17 ושרפם ושבם. ר״ל אלהיהם מעץ ואלהיהם מכסף וזהב יקח בשבי:

18 ועטה. שלל ארץ מצרים יכרוך לקחת הכל כמו הרועה כשנוסע ממקום למקום שכורך עם בגדו כל כליו להביאם עמו ולא ישאיר מה מהם:

19 ויצא. נ״נ יצא משם בשלום ולא יוכלו אנשי מצרים לקחת שלהם מידו:

20 מצבות בית שמש. המצבות שעמדו בבית אשר עבדו שם לשמש עבודת אלהות:

« מצודת דוד על ירמיהו מ״ב:כ״ב מצודת דוד על ירמיהו מ״ד:א׳ »