מצודת דוד על ירמיהו ל״ב

1 שמונה עשרה. כי נבוכדנצר מלך בד׳ ליהויקים והוא מלך י״א שנים הרי ח׳ שנים ויכניה בנו מלך ג׳ חדשים וי׳ ימים ואחריו מלך צדקיה אם כן עשירית לצדקיה היא י״ח לנבוכדנצר:

2 צרים. היו צרים על ירושלים כי בט׳ לצדקיה צרו עליה וכבשוה בי״א לצדקיה כמ״ש במ״ב:

3 היה כלוא. היה אסור בחצר בית האסורים:

4 אשר בית מלך. אשר בבית המלך:

5 לאמר. כי אמר לו מדוע אתה נבא לאמר וכו׳ ובעבור זה כלאו:

6 ודבר פיו. זה היה כשדבר אתו משפטים כמ״ש וידבר אתו משפטים לקמן ל״ט:

7 עד פקדי אותו. זהו המיתה שהיא פקודת כל חי:

8 כי תלחמו. אם תלחמו לא תצליחו וכאלו אמר לכן קבלו עליכם שעבוד עול בבל ואל תלחמו:

9 היה דבר ה׳. הוא חוזר למעלה לומר שזהו הדבר אשר היה אל ירמיהו בשנה העשירית ובעבור שארכו הדברים בספור המצור וסבת כליאת ירמיה חזר לומר שוב היה דבר ה׳ אלי:

10 דודך. חוזר הוא על שלום:

11 בא אליך. הולך לבא אליך:

12 כי לך משפט הגאולה לקנות. על כי אתה קרוב אלי המשפט הוא שתגאל שדי שלא תבוא ביד אחרים ולקנות אתה אותה כי כן היה משפטם כמ״ש בבועז ויאמר לגואל חלקת השדה וכו׳ אם תגאל גאל רות ד׳:ג׳:

13 כי דבר ה׳. כאשר אמר לי ה׳:

14 משפט הירושה. רצה לומר הואיל ואין לי קרוב ממך ואתה ראוי לרשת אותה לכן גאל אותה לבל תבוא ליד אחרים וקנה אותה:

15 ואדע. רצה לומר השכלתי בדעתי אשר דבר ה׳ הוא לקנותה באמת ולכן הודיע לי הדבר:

16 ואשקלה. מסרתי לו במשקל את הכסף ומחיר השדה והיו במספר שבעה שקלים ר״ל שבעה מנים כן ארז״ל:

17 ועשרה הכסף. עשרה סלעים כן ת״י:

18 ואכתוב בספר. צויתי לכתוב בספר דברי קניית השדה וקראו ספר ע״ש סופו וכן וטחני קמח ישעיה מו:

19 ואחתום. צויתי לבעל השדה לחתום שמו על ספר המקנה:

20 ואעד עדים. זמנתי עדים שיראו בדבר ולפניהם שקלתי הכסף במאזני משקל:

21 ספר המקנה. שטר הקנין:

22 את החתום. עם החתום ר״ל כשהוא חתום מיד בעל השדה:

23 המצוה והחוקים. ר״ל הנעשה כפי המצוה והחוקים שהיו נהוגים בימים האלה:

24 ואת הגלוי. הוא שטר שכתוב בו שהמכירה נעשה בגלוי ובפרסום ולא היה מי מערער על המכירה ההיא וכאשר נוהגין לכתוב גם עתה:

25 את הספר המקנה. וה״ה ספר הגלוי ולקצר זכר העיקר לבד:

26 חנמאל דודי. יתכן שלא זהו בעל השדה כי הוא היה בן דודו:

27 הכותבים. הם כותבי דבר המכירה בספר בדבר ירמיה:

28 לעיני כל היהודים. כמו ולעיני והחסר הוי״ו:

29 ואת החתום. ועם החתימה שבו:

30 ונתתם. את הספרים האלה:

31 למען יעמדו ימים רבים. כי כלי חרס משמר דבר הנתון בו מן הרקבון:

32 כי כה. כאומר אל תחשוב שקניית השדה ונתינת הספרים בכלי חרס המה הבל הואיל והכשדים יירשו את הארץ כי כה אמר ה׳ רצה לומר דעתי נוטה במה שאמר לי ה׳ הנה חנמאל וכו׳ והוא למען אקנה השדה באמת הכוונה היא להיות לאות ולרמז שעוד יבוא זמן שבני ישראל יקנו בתים וכו׳ ולא תהיה הארץ נחלטת ביד הכשדים כי יחזרו וישובו הנה:

33 את ספר המקנה. וה״ה ספר הגלוי ולקצר זכר העיקר לבד:

34 אהה. הוא ענין צעקת יללה שהיה מיצר ודואג על שהיה נבוך מלדעת אמיתת פתרון קניית השדה:

35 לא יפלא. ר״ל הואיל והכל מעשה ידיך המה אם כן בודאי אין נסתר ממך שום דבר:

36 עושה חסד לאלפים. בעבור צדקת הצדיק עושה חסד לזרעו עד אלפים דורות:

37 אל חיק בניהם. משלם גמול העון אל קרב בניהם:

38 אחריהם. רצה לומר כשהולכים אחריהם לאחוז במעשיהם:

39 גדול העצה. עצתו גדולה וחשובה:

40 ורב העלילה. מעשיו מרובים כי כל אשר יחפוץ יעשה:

41 על כל דרכי. להשגיח על כל דרכי בני אדם למען תת לכל איש כפי דרכיו:

42 וכפרי מעלליו. ר״ל הדבר הנמשך ממעשיו מה שלא היתה כוונתו עליו כי גם על זה יבוא במשפט:

43 עד היום הזה. ר״ל הנזכרים עד היום הזה:

44 ובישראל ובאדם. מוסב על אשר שמת אותות ומופתים לומר שמת אותות בישראל ובשאר בני אדם הם המצרים ר״ל בפעם אחת עשית מופת טוב לזה ורע לזה כענין שנאמר ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה שמות י״ד:כ׳ שהיה החושך למצרים ואורה לישראל:

45 ותעשה לך שם. פרסום לשבח:

46 כיום הזה. שהנך נודע ומפורסם לשבח:

47 ובאזרוע נטויה. אחז במשל מגבור הנוטה בידו על מי שנלחם בו:

48 ובמורא גדול. שהיית מאיים על מצרים:

49 ארץ זבת. והיא ארץ אשר החלב נוטף מדדי הבהמות כי ירעו מרעה שמן וחלבם רב והתמרים נוטפים הדבש:

50 ובתורתך. בדברי תורתך לא הלכו:

51 ותקרא. ולכן הבאת עליהם מקרה הרעה הזאת המפורש במקרא שלאחריו:

52 הנה הסוללות. כי הנה אנשי המלחמה העומדים על הסוללות ללחום ממנה הנה כבר באו על העיר ללכדה וכאלו כבר נתנה בידם כי אין כח ביד אנשי העיר לעכב על ידם כי ספו תמו מפני החרב והרעב והדבר:

53 ואשר דברת. מאז שתלכד העיר הנה כן היה והנך רואה שכן הוא:

54 ואתה אמרת. ר״ל ומה זה אשר הודעתני מביאת חנמאל וכאלו אמרת לי בזה שאקנה ממנו השדה ולהזמין עדים כדרך הקונים:

55 והעיר. והלא העיר נתנה ביד הכשדים ומה אם כן תועלת בקניית השדה הלא הכשדים יקחוה ועם כי הוא אמר בעצמו לברוך בן נריה שהדבר בא לרמז ואות הנה זה אמר ממחשבות לבו ולא באתהו הנבואה ע״ז כמ״ש:

56 כל בשר. כל הבריות:

57 הממני. ר״ל ואם אמנם אני אלהי העולם וכי יהיה שום דבר שיהיה מכוסה ממני לבל אוכל עשוהו וכאומר אף שהארץ ניתנה ביד הכשדים מ״מ בידי להחזירה לישראל ולזה צויתי לך לקנות השדה שיהיה לאות ולרמז שכן אעשה וכאשר יאמר בענין:

58 לכן. הואיל והכל שלי:

59 הנני נותן. אני הוא הנותן את העיר הזאת ביד הכשדים ולא יקחוה בכח זרועם:

60 ובאו. אל תוך העיר:

61 ואת הבתים וכו׳. אף אותם יציתו באש:

62 והסיכו. שם על הגגות:

63 למען הכעיסני. ר״ל יודעים היו שאין בהם ממש אבל עשו למען הכעיסני:

64 אך עושים הרע וכו׳. ר״ל מעת שלקחתיו לי לעם לא עשו הטוב בעיני כי עשו אך את הרע:

65 אך מכעיסים. לא יתרצו אלו במעשה ידיהם אך מכעיסים אותי בהם:

66 כי על אפי וכו׳. כאומר הנה בעבור מעשיהם היו ראויים מזמן רב להסיר את העיר מעל פני השגחתי אלא היה על אפי ועל חמתי להסירה על כי העיר הזאת היתה לי למן היום אשר בנו וכו׳ והוא מקרא מסורס:

67 על כל רעת. מוסב למקרא של מעלה לומר שהיה על אפי להסירה בעבור כל רעת בני ישראל וכו׳ ולכן לא הסרתיה מזמן רב כי ההסרה היה על אפי:

68 ונביאיהם. הם נביאי השקר:

69 ואיש יהודה. כל גדול וחשוב ביהודה:

70 ויפנו אלי עורף. אחז במשל מבן אדם לרעהו כשאינו רוצה לשמוע דברו מהפך ערפו למולו:

71 ולמד אותם. ועם כי אני מלמד אותם ע״י הנביאים ואני משכים ומלמד אותם בזריזות רב ועכ״ז אינם שומעים לקבל מוסר ליישר דרכם:

72 וישימו. שמו הפסילים בבית אשר נקרא שמי עליו להקרא בית ה׳:

73 לטמאו. למען טמא את הבית:

74 במות הבעל. במות עשויות לעבודת הבעל אשר עמדו בגיא בן הנום:

75 להעביר. ר״ל להעביר שם באש:

76 למולך. כן שם העבודות כוכבים:

77 אשר לא צויתים. אפילו לפני לא צויתים להקריב בנים ובנות:

78 ולא עלתה על לבי. לשאול דבר כזאת:

79 לעשות וכו׳. מוסב על להעביר לומר להעביר את בניהם לעשות התועבה הזאת למען החטיאם להכעיס אותי ולא בעבור שחשבו שיש תועלת בזה:

80 ועתה לכן כה אמר ה׳. ר״ל אף כי על שגברה חטאתם למעלה יגלו מן העיר ואסירם מעל פני אולם הואיל והעיר היא שלי מעולם לכן כה אמר ה׳ על העיר הזאת אשר תחשבו שבעבור החרב והרעב והדבר נתנה ביד מלך בבל להיות שלו לחלוטין עד עולם:

81 הנני מקבצם. רצה לומר לא כן יהיה כי הנני מקבץ את ישראל מכל הארצות וכו׳ ואשיב אותם אל המקום הזה וישבו בה לבטח כמאז:

82 והיו לי לעם. המה יאמינו בי וישמרו מצותי ואני אשגיח עליהם ועל העיר הזאת כמאז:

83 ונתתי להם. רצה לומר אטה לבם להיות להם לב אחד ולא יהיו עוד מסופקים ופוסחים על שתי הסעיפים ולא יפנו מללכת בדרך אחד ליראה את ה׳ כל הימים:

84 לטוב להם. ר״ל לא למען יבוא לי תועלת מה כי אם למען יהיה טוב להם ולבניהם אשר יהיה אחריהם:

85 ברית עולם. ברית המתקיים עד עולם:

86 לא אשוב. לא אפנה מהם מלהיטיב עמהם:

87 לבלתי סור. לבל יסורו מעלי:

88 וששתי עליהם. יהיה שמחה לפני במה שאיטיב עמהם:

89 באמת. ר״ל בנטיעה המתקיימת:

90 בכל לבי. באהבה רבה:

91 אל העם. על העם:

92 הזאת. אשר הם עתה בה:

93 ונקנה. אז יהיה נקנה שדות בארץ הזאת:

94 שממה היא. ר״ל עד עולם תהיה שממה וכבר נמסרה ביד הכשדים לחלוטין:

95 שדות. לא כן יהיה כי עוד יבוא זמן אשר יקנו שדות בכסף ויכתבו הקנין בספר ובעל השדה יחתום שמו בו ויזמינו עדים וכדרך הנהוג:

96 בארץ בנימין. השדות יקנו בארץ בנימין וכו׳:

97 ובערי ההר וכו׳. הערים העומדים בהר ובעמק ובפאת הדרום:

98 כי אשיב. אשיב לארצם את הנשבים ללכת בבבל וכ״ז חוזר למעלה לומר הלא הכל בידי ואשיב ישראל לארצם ולכן צויתי לך לקנות השדה מחנמאל להיות לאות ולרמז שכן יקנו עוד שדות כי ישובו מבבל וישבו בארצם: