מצודת דוד על ירמיהו ל׳

1 אשר דברתי אליך. הם הדברים האמורים במקראות שלאחריו וכמ״ש ואלה הדברים וכו׳ ולפי שיכתבם אחר שידבר אליו לכן אמר אשר דברתי:

2 אל ספר. על ספר וקראו ספר ע״ש סופו שאחר שיכתב יהיה ספר וכן וטחני קמח ישעיה מו:

3 ושבתי את שבות. אשיב בהשקט ובמנוחה את בני השבי של עמי ישראל ויהודה והיא הגאולה האחרונה בימי המשיח ר״ל לכן כתוב הדברים בספר למען יקראו בו ויקוו אליה:

4 אל ישראל. על ישראל ועל יהודה:

5 כי כה. אשר כה אמר ה׳ הנה שמענו קול חרדה והיא בעת בוא גוג ומגוג:

6 פחד ואין שלום. כפל הדבר במ״ש לגודל הפחד שיהיה אז:

7 שאלו נא וראו. אמר בדרך מליצה שאלו עתה לאנשים וראו מה הנעשה בעולם אם דרך הזכר ללדת בנים להיות לו חבלי יולדה וכאומר הלא זה לא יהיה מעולם ומדוע א״כ ראיתי כל גבר תומך ידיו על חלציו כדרך היולדה בעת יבואו לה חבלים וכל פני האנשים נהפכו למראה ירוק כדרך האשה הכורעת ללדת:

8 הוי. יש להתאונן כי היום ההוא יהיה גדול מאד רצה לומר צרות גדולות ומרובות יהיו אז:

9 מאין כמוהו. ר״ל כמה שאנו רואים בו שאין כמוהו לכן יקרא גדול ודוגמתו מאין כמוך ה׳ לעיל י:

10 ועת צרה. אז יהיה עת צרה לישראל אבל מן הצרה ההיא תצא לו עוד תשועה:

11 אשבור עולו. עול הכשדים אשבור מעל צואריך וקשורי רצועות העול אעתיק ואסיר ממך ר״ל האומות לא ישעבדו עוד עמך ולתוספת ביאור אמר ולא יעבדו בו עוד אומות אחרות:

12 ועבדו וכו׳. רק את ה׳ יעבדו:

13 ואת דוד מלכם. זהו מלך המשיח הבא מזרע דוד:

14 אשר אקים להם. אשר אעמיד עליהם:

15 ואתה אל תירא. לכן מעתה אל תירא שלא תשתקע בגולה:

16 ואל תחת ישראל. כפל הדבר במילות שונות כי הנני מושיעך מרחוק. כי אני הוא המוכן להושיעך ולגאלך מארץ מרחק ממקום שאתה שם:

17 ואת זרעך. ר״ל לא אותך אגאל כי אם זרעך הנולדים לך אותם אגאול מארץ שבים:

18 ושב יעקב. ומאז והלאה ישב יעקב בשובה ונחת והשקט ושאנן ולא ימצא עוד מי יחרידו:

19 אנוש לשברך. הן אמת את השבר שהיה לך היה כאוב ביותר:

20 נחלה מכתך. המכות שבאו עליך היו מחליאים מאד:

21 אין דן דינך. לא היה מי מהרופאים שופט משפט מכתך לקבל רפואה ולכן להיותו חולי נואש לא עשו לך רפואה כלל כי כן הדרך כשהרופאים מתייאשים לרפאות החולי לא יעשו עוד רפואה כלל:

22 כל מאהביך. כל האוהבים אותך שכחו בך ולא ידרשו אותך לבקרך בעת החולי:

23 כי מכת אויב הכיתיך. הכיתי אותך כאויב המכה בייסורי אכזרי ולכן חשבו כולם שמאסתי בך:

24 על רוב עוונך. ר״ל אולם לא על חנם הכיתיך כי אם על רוב עוונך כי רבו חטאתיך:

25 מה תזעק. לכן מה תצעק להתרעם על שברך באמרך שאנושה מכתך הואיל ועל רוב עוונך ומרבית חטאתיך עשיתי אלה לך לשלם גמול ולא באו בחנם:

26 לכן. הואיל ואני משלם גמול המפעל לכן כל אוכליך יאכלו ר״ל המשחיתים אותך ישחתו גם המה בגמולם:

27 וכל צריך. כל הצרים אותך ילכו בשבי:

28 והיו שאסיך למשיסה. הרומסים אותך יהיו לרמיסה וכל השוללים אותך אתן לשלל ביד האויב כי גמול אני משלם:

29 כי אעלה. רצה לומר אלא לך לבד אעשה חסד ואעלה רפואה וארפאך ממכתך לשוב להיות כמאז:

30 כי נדחה. ר״ל עם כי יקראו לך נדחה ואמרו ציון היא עיר אשר אין לה דורש לא כן היא כי אני אקבצם ואדרוש אותם:

31 הנני שב. אושיב בהשקט את שבי אהלי יעקב שגלו מהם:

32 ומשכנותיו ארחם. לבל יהיו שוממים:

33 עיר. זה ירושלים:

34 על תלה. ר״ל על גבהה וחזקתה שהיתה לה מאז:

35 וארמון. זה בה״מ:

36 על משפטו. ר״ל בדרך ובענין שהיה מאז:

37 ויצא מהם. מאהלי יעקב יצא השמעת הודאה למקום וקול משחקים ושמחים על רוב הטובה:

38 והרביתים. בבנים ובבנות ולא ימעטו כדרך שהיו מתמעטים והולכים בהיותם בבבל:

39 והכבדתים. יהיו עם כבד וכפל הדבר במ״ש:

40 כקדם. חביבים עלי כבימי קדם:

41 לפני תכון. יהיו נכונים לפני רצה לומר אשגיח בם להכן אותם ברוב טובה:

42 ופקדתי. אשגיח להשיב גמול על כל הלוחצים אותו:

43 והיה אדירו ממנו. רצה לומר מלכו יהיה מישראל:

44 ומושלו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

45 והקרבתיו. אני אקרב אותו והוא יהיה נגש אלי להתקרב ר״ל אטע בלבו יראת ה׳ והוא יהיה מוסיף והולך:

46 כי מי הוא זה. בא ליתן טעם למה בתחלה אקרבו ואח״ז יגש אלי ואמר כי מי הוא זה האיש אשר התחייב את לבו לגשת אלי להתקרב אם לא אסייעו לקרבה ולהתדבק בי:

47 והייתם לי לעם. ר״ל כולכם תאמינו בי ותהיו עמי ואני אהיה לכם לאלהים להשגיח בכם ולהיטיב אתכם:

48 חמה יצאה. תצא בחמה עבר במקום עתיד:

49 סער מתגורר. הסער הזה הוא מלא מכריתה וחתוך והוא יהיה חל ושוכן על ראש הרשעים:

50 לא ישוב וכו׳. לא ישיב מהם חרון אפו עד יעשה ויקיים מחשבות לבו:

51 באחרית הימים. רצה לומר אם יתמהמה הנה בסוף הימים כשתתקיים תתבוננו בה שלא שב ה׳ מחרון אפו עם כי נתארך הזמן: