מצודת דוד על ירמיהו י״ט

1 בקבק. צלוחית מן יוצר חרס:

2 ומזקני וכו׳. מוסב על הלוך ור״ל הלוך אתה וגם מזקני העם וכו׳ ילכו עמך:

3 אשר פתח. אשר מול פתח:

4 שער החרסית. הוא שער האשפות הנזכר בנחמיה ששם זורקים חרסים הנשברים:

5 אשר אדבר אליך. הוא האמור במקרא שלאחריו:

6 כל שומעה. כל השומע הרעה ההיא ירעשו אזניו תנועת הרעד:

7 יען. בעבור אשר עזבו אותי:

8 וינכרו. עשו את המקום הזה נכרי וזר ממני ר״ל לא הקריבו שם לפני כאילו היתה ארצי:

9 ויקטרו בו. אבל קטרו בו לאלהים אחרים:

10 המה וכו׳. מוסב על ויקטרו בו לומר שגם המה קטרו גם אבותיהם וכו׳:

11 דם נקים. דמי הילדים שהקריבו לפני העכו״ם:

12 עולות לבעל. להיות לעולות לבעל:

13 אשר לא צויתי. אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות:

14 ולא דברתי. אפילו דבור בעלמא מבלי צווי ואזהרה:

15 ולא עלתה וכו׳. לשאול דבר כזאת:

16 ולא יקרא. אז לא יקרא:

17 התופת. בית הבמות קראו תופת לפי שהיו מקישים שם בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו:

18 בן הנם. הגיא שעמד בו בית הבמות קראו בן הנם ע״ש נהימת הבן הנשרף:

19 גיא ההרגה. כי יפלו שם הרוגים רבים:

20 ובקותי. ארוגן עצתם ר״ל לא ימצאו עצה להנצל:

21 מאכל וכו׳. כי לא יקברו:

22 לשמה. לתמהון ולהיות שורקין עליה:

23 במצור. בסבת המצור יהיו חסרים ממאכל ויאכלו בשר בניהם וכו׳:

24 ככה אשבור. כמו שנשבר הבקבק כן אשבור וכו׳:

25 כאשר ישבור וכו׳. ר״ל כשבירת כלי יוצר אשר ישבור מי שאין למצוא תקנה לעשותו שלם כן ישבר העם והעיר מבלי תקנה:

26 ובתופת. ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד:

27 כן אעשה. כמו שאמרתי כן אעשה וכו׳:

28 כתופת. ר״ל מלאה הרוגים כתופת שהיא מלאה מהרוגי הילדים המומתים לעכו״ם:

29 והיו וכו׳. ר״ל הם יהיו מקום קברות ההרוגים כמקום התופת:

30 הטמאים. מוסב על הבתים לומר הבתים הטמאים יהיו כתופת וחוזר ומפרש מי הם מהבתים ואמר לכל הבתים אשר קטרו וכו׳:

31 להנבא. הנבואה האמורה למעלה:

32 ועל כל עריה. הערים הסמוכים לה:

33 כי הקשו. לבל יוכלו להפך אלי פניהם והוא ענין מליצה: