גבורת ארי על יומא מ״ה

1 בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערביים מדקאמר בכל יום משמע אפילו בשבת כדאמרינן לקמן גבי בכל יום היה שם ד' מערכות וקשה לי הא תניא בפ' י"ג דזבחים דף ק"ט המקטיר קטורת כזית בחוץ חייב חצי פרס בפנים פטור ומפ' רב מאי פטור פטור צבור שיצאו ידי חובתם קטורת שבכל יום דבהכי הוי הקטרה והוא הדין דבכזית לחוד נמי יצאו ידי חובתן דהאי שיעורא פרס בשחרית ובין הערביים אינו אלא מדרבנן דמן התורה בכזית סגי כדפירש"י וכן מוכח סוגיא דהתם והשתא כיון דמן התורה בכזית האיך מקטיר בשבת חצי פרס הא כל מה שמבעיר מן הקטורת ע"ג בשבת יותר מכזית הוה ליה מבעיר שלא לצורך גבוה והא א' במס' מנחות דף ס"ד עומר היה בא בשבת מג' סאין ובחול מחמש ומפרש בגמ' דהיינו טעמא כיון דאפשר לא טרחינן ואע"ג דאין עשרון מובחר אתי מג' סאין אלא בטרחא אפילו הכי מוטב שירבה במלאכה א' בהרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה כדאמרינן בגמ' התם והשתא התם הא מ"מ בין כך ובין כך הוי חילול השבת שוה אפילו הכי אפילו מחילול מלאכות הרבה ולהעמיד על חילול מלאכה א' פעמים הרבה דייקינן ואע"ג דקצירת עומר דחי שבת כ"ש הכא גבי קטורת דסגי בחילול מועט של הבערת קטורת בכזית האיך התירו לו לפזר ולהבעיר פרס שיש בו כמה זיתים ולהרבות במלאכת הבערה שלא לצורך והא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' יהודא התם ואמרו אחד שבת ואחד חול משלש היה בא אלא משום דסברי עשרון מובחר מג' סאין בא א' שבת וא' חול כדמפרש התם אבל לכולי עלמא מטרח לא טרחינן היכא דאפשר וה"נ אמר ר' יהושע בנו של ר' יוחנן בן ברוקה התם ערב פסח שחל בשבת מפשיט את הפסח עד החזה ותו לא הואיל ויכול להוציא את האימורין מטרח לא טרחינן ואפילו רבנן לא פליגי עליה וא' עד שיפשיט את כולו אלא משום שלא יהא קדשי שמים מוטלין כנבילה כדאמרינן בפ' כל כתבי דף קי"ו ועוד הא לא שרו רבנן התם אלא בדשקיל ליה בברזא דליכא אלא שבות כדא' התם אבל מלאכה גמורה לא והא הכא פיזור קטורת על האש יותר מצורך מצוה הוי מלאכה וליכא טעמא להתירא אמאי שרי פרס כיון דסגי בכזית והכי נמי קשה לי אהא דר' יהודא בפ"ב דמס' תמיד ביררו משם עצי תאנה יפים לסדר מערכה ב' של קטורת כו' באומד ה' סאין גחלים ובשבת באומד ח' סאין גחלים ששם נותנים ב' בזיכי לבונה של לחם הפנים וטעמא שהיו נותנים באומד ה' סאיןמשום שכך שיערו לחתות בתוכה בראש המזבח שהוא מחתה של סאה לר"י דמתניתין דהא ההוא דתמיד כר"י מוקי לה התם ובעל כרחך הא דבשבת נותן בשל ח' סאין היינו ה' סאין לצורך מחתה של קטורת והמותר לבזיכין דהא בשבת נמי היה חותה כשיעור של חול דהא בכל יום חותה בשל סאה תנן בדר"י דמשמע אפילו בשבת והשתא קשה טובא שהרי בקטרת דיום הכפורים דנפיש שהיה מלא חפניו סגי במחתה של ג' קבין גחלים כדתנן והיום חותה בג' ובה היה מכניס א"כ כחצי בפרס בכל יום דזוטר טובא סגי בפחות מכאן הרבה והאיך התירו בשבת להרבות הבערת עצים בכשיעור זה וכ"ש דהקטורת דכל יום דסגי בכזית בהבערתו בעצים מועט סגי ועוד האיך התירו בשבת לחתות בשל ד' קבין לתנא קמא ובשל סאה לר' יהודה ולפזר קב או קביים לאיבוד ובשביל זה צריך להבעיר עצים רבים במערכה ואין בזה צורך גבוה כלל והוה ליה הבערה שלא לצורך והרי לכולי עלמא היכא דאפשר דלא אמרינן מטרח לא טרחינן וכמ"ש. וי"ל דודאי דבר שהוא צורך גבוה שניתן שבת לדחות אצלו ואין לו שיעור למעלה אע"ג דיש לו שיעור למטה כל כמה דבעי מוסיף ומרבה ודוחה את השבת דלא ניתנה תורה למלאכי השרת לכוין ולצמצם בשיעורו שלא להוסיף ולא לגרוע מן השיעור וקצבה והמדה שנתנה לו תורה הלכך הקטרת קטורת אע"פ שיש שעור למטה דבכזית סגי כיון דאין לו שיעור למעלה כל כמה דבעי מרבה ומוסיף והקטרת הכל דוחה שבת והוא הדין הבערה לצורך גחלים של קטורת מוסיף ומרבה כל כמה שירצה ואין לו שיעור למעלה והכל דוחה שבת אבל עומר דיש לו שיעור למעלה דאין להוסיף על עשרון ואם הוסיף גרע ופסול כדאמרינן בספ"ז דמנחות דף ע"ו כל המנחות שריבה במדת עשרון או שמועט במדת עשרון פסולה וכמו שכל עצמו של עומר יש לו שיעור למעלה שאין להוסיף על עשרון משום הכי כל דיחוי שבת לצורכו אינו דוחה אלא לפי מדת שיעור עשרון לבד ולא יותר משום הכי לר' יהודא אינו נקצר בשבת אלא ג' סאין הואיל ועשרון מובחר כשיעורו של עומר אתי מיניה אם קוצר יותר הא מחלל שבת שלא במקום מצוה כיון דאין לגבוה צורך בו ואפילו אי בעי לעשות ממנו צורך גבוה אי אפשר וההיא דערב פסח שחל בשבת היינו טעמא דאינו מפשיט אלא עד החזה דכיון דכל עצמו של הפשט שדחי שבת אינו מצד חשיבות עצמו אלא בשביל הוצאת אימוריו להקטיר שהן צרכי גבוה וכיון דבהפשט עד החזה כבר יש בו די להוצאת אימוריו כדאמרינן התם תו אין לדחות שבת דאי אפשר שיעלה לגבוה איזה דבר א' מחילול שבת של הפשט שמן החזה ואילך וגרע מהא דקצירה יותר מכדי צורך עשרון של עומר הלכך לא דחי שבת:

2 בכל יום מקריב פרס בשחרית וכו' והיום מוסיף מלא חפניו לכאורה נראה לי מדקאמר והיום מוסיף מלא חפניו מכלל דכל הני בבי דחשיב עד השתא דהיום חותה בשל זהב ובשל ג' קבין והיתה קלה וידה קצרה לאו מאותו קטורת שהיה מוסיף בו ביום לחוד מיירי אלא אפילו קטורת של היכל דבו ביום היו בו כל השינוים הללו מקטורת דכל השנה ודברים של טעם הן דהא טעמא דכל הני משום חולשא דכהן גדול להקל משא מעליו לפיכך האי טעמא שייך נמי בהקטרת היכל דבו ביום שאינה נעשית נמי אלא בכהן גדול כדתניא לעיל בפ"ג נכנס להקטיר את הקטורת והא נמי דבכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום לר' מאיר אע"ג דלמאי דפי' לעיל טעמא דהיום אדום לא שייך אלא בקטורת דבפנים מ"מ כיון דבשאר דברים היתה שוה מחתת היכל דבו ביום למחתת פנים לכל דבר וחלוקה ממחתה דכל יום הושוו נמי מחתת היום של היכל לשל פנים במראית הזהב נמי אי נמי י"ל כיון דמלאכת מחתת היכל ופנים דבו ביום שוין בגודל ובכובד לכל דבר הושוו נמי במין זהב של מראה א' כדי שלא יצטרך לבו ביום ב' מיני מחתות מיוחדים א' לצורך קטורת היכל וא' לצורך הקטרת פנים לפיכך היתה מחתת היכל נמי מזהב אדום כשל פנים כדי שתהא ראויה מחתה זו של היכל להקטיר בה גופה בפנים ולא יצטרך לב' מחתות חלוקים מכל השנה לבו ביום כי התורה חסה על ממונם של ישראל מיהו אין טעם זה מספיק כל כך דאם כן בהקטרת היכל בין הערביים שהיתה לאחר הקטרת פנים ונעשית נמי על ידי כהן גדול יצטרך מחתה א' חדשה דבשלמא הקטרת שחרית בהיכל שהיה קודם הקטרת פנים בא' סגי ליה ומשתמש בה תחילה להקטרת היכל ואחר כך משתמש בה להקטרת פנים דמעלין בקודש אבל להקטרת בין הערבים בהיכל שהיה לאחר עבודת פנים אי אפשר להשתמש בה בההיא מחתה גופה דהא קי"ל מעלין בקודש ולא מורידין וכדהשיב רבי בפ"ק אדברי ר"ד דאמר בגדי לבן של פנים כשרים לכהן הדיוט בגדים שנשתמשו בהן קדושה חמורה ישתמשו בהן קדושה קלה ואפילו רבי דוסא לא קאמר אלא משום כיון דאינו ראוי שוב לקדושה חמורה דהא והניחם שם אמר רחמנא שלא ישתמש בהם יום הכפורים אחר לית בה משום אין מורידין כיון דאסרם רחמנא מעתה לקדושה חמורה אבל מחתת פנים דראוי ליום הכפורים אחר כולי עלמא מודי דאין מורידין להשתמש בה קדושה קלה לצורך הקטרת היכל כיון דעדיין ראוי לקדושה חמורה לא ישתמש בה קדושה קלה וכיון שכן דבהקטרת היכל בין הערבים אי אפשר להשתמש במחתה זו עוד אם כן במחתה זו דבין הערבים ישתמש נמי לקטורת של שחרית והכי עדיפא דהא לשנה הבאה אי אפשר להשתמש במחתה זו להקטרת היכל כלל אפילו לשל שחרית אחר שכבר נשתמש בה קדושה חמורה דהקטרת פנים אשתקד משום אין מורידין ואם כן יצטרך בכל יום הכפורים למחתה חדשה אלא ודאי לשל שחרית ושל בין הערבים להקטרת היכל דיום הכפורים היתה מחתה א' מיוחדת לעולם מיום הכפורים ליום הכפורים א' סגי במחתה א' ולצורך פנים היתה מחמת א' מיוחדת לעולם ואם כן תקשה אי סלקא דעתך דמתחת היכל דיום הכפורים שוה לכל דבר דמתניתין למחתת פנים וממחתת היכל דבו ביום נמי מיירי מתניתין דנחלקה משל כל יום בכל הני אכתי תקשה תינח בכל מילי דהיינו טעמא דנשתנה מחתת בו ביום ממחתת כל יום משום חולשא דכהן גדול האי טעמא י"ל נמי במחתת היכל דבו ביום אבל הא ודאי תקשה מה נשתנה מחתת היכל דבו ביום במראיתה להיות של זהב אדום ממחתת כל יום כיון דאין משתמש בה לפנים אלא ודאי פירוש א' עיקר דהשוו חכמים כל מחתות יום להדדי מטעמא דפי' ולישנא דמתני' הכי דייקא מדקאמרינן בכולה מתני' בכל יום היה כו' והיום ואי אקטורת פנים לחוד קאי הני שינויי אבל הקטרת היכל דבו ביום ובכל יום שווין לא היה לו לתנא לתלות הני שינויי בין כל יום לבו ביום הא בו ביום דומיא דהקטרת כל יום דהיינו הקטרת היכל דאיתנייהו בו ביום ובכל יום שוין הן ואין היום גורם לשינויי הללו אלא הקטרת פנים חלוקה מהק', היכל אפילו משל בו ביום אלא ודאי כדפי' דכל הקטרה דבו ביום בין של פנים בין של היכל שוין הן לכל הני דקחשיב נמצא דהיום לכל הקטרות גורם לכל הני שינויים דקחשיב ולא הקטרת פנים לחוד והיינו נמי דתנא בההוא בבא בכל יום מקריב פרס בשחרית וכו' והיום מוסיף כלומר חוץ משל שחרית וערבית היה היום גורם עוד למלא חפניו. והא דתני בתר הכי בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה והא לא היה אלא בהקטר פנים לחוד ולא דהיכל י"ל דההיא אבבא דלפניה קאי דמיירי מהקטרת פנים לחוד הנוספת בו ביום על של היכל ועלה קאי והיום בנוספות זו דאיירינן בה היתה דקה מן הדקה וזה היה נראה נכון אלא מדברי מסדרי עבודת היום מפעלי הפיוט הקדמונים לכאורה ל"מ כן והדבר צריך תלמוד:

3 והיום מן הקיתון של זהב ומ"מ אותו קיתון מקודש לכלי שרת היה ולא של חול וכדאמרינן בפ"ב דזבחים דף כ"ג של חול אין מקדשין ק"ו מכנו שנמשח עמו ואין מקדשין אבל כלי שרת מרבי ליה התם מדכתיב ירחצו יתירא:

4 א' מערכה גדולה כו' משמע דהני תנאי קא חשיבי להני מערכות כסדרן הקודם קודם כדאמרינן לעיל פ"ג מערכה גדולה קודמת למערכה ב' של קטורת וכמו שאפרש:

5 וא' שמוסיפין בו ביום ליטול ממנה גחלים לצורך קטורת של פנים לעיל פ"ג איכא תרי טעמי בהא דמערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת אע"ג דמכניסין ממנה לפנים משום דכפרתה מרובה עדיף והאי טעמא פי' שם דאההיא שמוסיפין בו ביום לא סגי דלקדום לה מערכה גדולה דכיון שמכניסין ממנה לפני ולפנים אין כפרתו מרובה דמערכה גדולה עדיפא מינה כמו שהוכחתי התם:

6 מלואים: שסודרן על גב הכבש או על גב הסובב פי' התוס' בשם ריב"א אבל ע"ג היסוד לא דא"כ הי' נפסל בלינה אם ירד אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה ה"ה כמזבח ואין לינה מועלת בראשו של מזבח וכן כבש ואני תמה ע"ז הניחא לרבה דאמר בפ"ט דזבחים דף פ"ז אין לינה מועלת בראשו של מזבח אלא לרבא דאמר התם דאפילו בראשו של מזבח מועלת לינה מאי איכא למימר ואע"ג דהא דמועלת לינה לרבא ה"מ דאם ירדו מן המזבח דלא יעלו אבל אם לא ירדו מקטיר והולך דהא המזבח מקדש פסולין ליקרב אם עלו וכן כבש כדאמ' התם הא מ"מ מב"ל התם אויר מזבח כמזבח דמי או לאו כמזבח דמי ואתינן למפשט דכמזבח דמי מדכבש מקדש פסולין ואי אויר מזבח לאו כמזבח אויר כבש נמי לאו ככבש האיך מסיק ליה מכבש למזבח הו"ל ירוד ודחי דנגיד ליה פי' גוררן מן הכבש עד המזבח ואינו מגביהן והשתא לרבא דלינה מועלת בראשו של מזבח וה"ה לכבש וסובב ואי אויר מזבח לאו כמזבח דמי ה"ה לאויר כבש וסובב והשתא האיך מסיק ליה מסובב שהוא למטה מראשו של מזבח ד"א כדא' בפ' ב' הלחם דף צ"ז והיכא מסיק ליה לאותן ד"א דמן הסובב למזבח הו"ל ירוד בשלמא של כבש למזבח א"ל דנגיד ליה שהרי ראש הכבש מחובר לראש המזבח בשוה לו כדאמ' בפ"ו דזבחים דף ס"ב וס"ג אבל סובב שנמוך ד"א מראש המזבח היכא מסיק ליה לאותן ד"א שמן הסובב למזבח בע"כ באויר סובב מסיק ליה הא הו"ל ירוד וכיון דלרבא לינה מועלת שם ונפסל בלינה הו"ל ירוד ולא יעלה שוב למזבח והא הכא אמר שסודרן ע"ג סובב עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן האיך סודרן שוב על מערכה גדולה הא מן סובב למזבח לא סגי דהו"ל ירוד ולא יעלה עוד ועוד אני תמה דלא מצינו שסובב יהא כמזבח והתם לא מרבינן פסולים שאם עלו לא ירדו אלא לכבש אבל לא לסובב כדאמר התם אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל את המזבח ועוד אפי' כבש לא שוה למזבח לכל דבר והא לענין מעלה שאור ודבש למזבח דעובר בל"ת א' בפ"ה דמנחות דף נ"ז מזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל ואל המזבח ואי לאו דרבי קרא ה"א כבש לא ואפי' התם ס"ל לר"א דלא רבי קרא כבש כמזבח לענין כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אלמא כבש לא שוה למזבח אלא למאי דרבי קרא אבל למאי דלא רבי לא רבי וכ"ש סובב דלא רבי קרא שיהא כמזבח למידי דאינו כמזבח לקדש פסולים שלא ירדו מיהו הא אינה קושיא כ"כ דבפ"ו דזבחים דף ס"ה אמר' עושה מערכה ע"ג סובב איכא בינייהו פי' לת"ק דהתם הרוצה לעשות מערכה ע"ג סובב ולהקטיר עושה ולר"נ וראב"י אינו עושה וא"ל דההיא דהכא כת"ק דהתם דסובב כמזבח לכל דבר מ"מ קושיא א' ודאי קשה דקאמר הכא סודרן ע"ג סובב עד שעושה מערכה גדולה וסודרן והרי סתם עשיית מערכה גדולה ע"ג המזבח הוא ועוד שם בפ"ב דתמיד אמר' בהדיא שמחזירין אותן אחר סידור ב' מערכות ע"ג המזבח למערכה והא הו"ל ירדו כדפי'.עוד פי' התוס' דאיסור יש להוריד מן המזבח אבל כשסודרן ע"ג הכבש וסובב לא מקרי ירידה ולפ"ז י"ל דהיה מחזירן משם למזבח קודם עלות השחר שלא נפסלו עדיין בלינה ואע"ג דחזרת איברים הללו היו אחר סידור ב' מערכות כדתני הכא עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן ובפ"ב דתמיד בהדיא שאחר סידור ב' מערכות היה מחזיר לאיברים הא אמרינן בספ"ב דף כ"ז שסידור המערכה כשר בלילה:

7 מלואים: מנין לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שסודרן ע"ג המזבח ק"ל מדקאמר שלא נתאכלו מבערב אלמא שכבר התחילו בהקטרתן אלא שלא נתאכלו לגמרי עדיין א"כ מאי האי דקאמר שסודרן על גב המזבח וכי מי הורידן משעה שעלו להקטר שאתה מצריך לחזור ולהעלותן ועוד מאי האי דקאמר ואם אין מחזיקן סודרן על הכבש כיון דאיירי באותן איברים ופדרים שכבר עלו למזבח להקטיר אלמא בהחזיק מזבח איירי וכי מפני שכבר מקצת הוקטרו אלא שלא נתאכלו לגמרי מעכשיו אין המזבח מחזיקן אדרבה הא בתחילה הוו נפישי טובא וצריך מקום יותר גדול להחזיקן מדהשתא שנשרפו קצת והמותר נצטמק ואם אין מקום המזבח יכול להחזיק עכשיו כ"ש מעיקרא ונ"ל דה"ג שסודרן על צידי המזבח ואם אין הצדדים מחזיקן שסודרן על הכבש וכו' וה"ג בהדיא בפרק ב' דתמיד והתם קאי בלילה לאחר תה"ד ורוצין לעלות האפר ע"ג תפוח וצריך לסלק האיברים ופדרים מתוך האפר שבאמצע המזבח והכי תני התם ראוהו אחיו שירד נטלו את המגריפות וכו' האיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב סילקו אותן על צידי המזבח אם אין הצדדים מחזיקן סודרין אותן בסובב על הכבש וכו' וה"נ מיירי ברייתא זו דהכא:

8 מלואים: אפילו מאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש ק"ל לר"מ דדריש וי"ו לחוד הו"ל למכתב ה"נ ואש וי"ו יתירא לחוד כמו התם ל"ל דכתב רחמנא וי"ו ה"א יתירא וה"נ ק"ל אההיא דפ' הערל דף ע"ב דדריש ר"י נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואיתיבי' ר"א לר"י אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום נימול לט' לי' לי"א לי"ב מנין ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו פי' ראב"ש דאמר התם שלא בזמנו נימול אפי' בלילה וי"ו ה"א כגון הכא גבי נותר דכתיב והנותר דריש והשתא לת"ק דדריש וי"ו לחוד ה"נ גבי נותר ל"צ למכתב אלא וי"ו לחוד וי"ו ה"א יתירא דכתב רחמנא ל"ל ונ"ל דאפי' מאן דדריש וי"ו לאו לגמרי בכל מקום דריש אלא דוקא לדרשא דאינו נגד השכל והסברא אבל לדבר חדש דלא מצינו טעמא ולא מצינו כיוצא בה לא דריש לה וכהאי גוונא פירשו התוס' בפרק ד' דסוטה דף כ"ד גבי האי איש איש מאי עביד ליה מיבעי ליה לרבות אשת חרש אע"ג דאמר' בפ' הנחנקין אליבא דר"י איש איש דברה תורה כלשון בני אדם ה"מ בדרשה רחוקה יותר לא דריש וא' יותר דברה תורה כלשון בני אדם והכי צ"ל אליבא דכמה תנאי כמו שהאריכו התוס' התם וכהאי גוונא מצינו עוד בסוף פרק קמא דחגיגה דף י"א דפריך ודילמא לעבור עליו בב' לאוין ועשה ופירשו התוס' אע"ג דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן לה בלאוי יתירא מ"מ הכא מוקמינן בלאוי יתירא מלמידרש מיניה קרבן חדש של חגיגה שלא מצינו כיוצא בו בתורה ודומה לו מצינו בריש יבמות דמוקי לה לא יגלה בשומרת יבם של אביו בלאוי יתירא ולא מוקי לה באנוסת אביו וכיון שכן ה"נ א"ל דר"מ נמי לא דריש וי"ו יתירא לדבר חדש שלא מצינו כיוצא בו הילכך אי לא כתב רחמנא הכא והאש אלא ואש כמו באידך קרא לא הוי דרשינן כלל להנך וי"ו יתירא למערכה חדשה לא זו לאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב ולא זו למוסיפין בו ביום בשביל מחתת קטורת של פנים דהו"ל דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו שלענין א' של הקטרה יהי' ב' מערכות לאיברים ופדרים של היום ולאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב דהא דא ודא א' הא שתיהן הקטרה א' של אימורין הן מה לי של היום מה לי של אתמול וה"נ אידך וי"ו לא הוי דרשינן לשל בו ביום מערכה חדשה לצורך קטורת פנים ולא יכול ליה ליטלו ממערכה ב' של כל השנה שהיא נמי נעשית לצורך קטורת דהא לא מצינו לענין מין הקטרה א' ב' מערכות דהא דבעי מערכה גדולה לצורך איברים ופדרים ומערכה ב' לצורך קטורת היכל היינו מפני שהן דברים חלוקין לגמרי זה מזה שזה מיני דמים וזה אינו מיני דמים וזה הקטרתן בחוץ וזה בפנים בהיכל לפיכך ל"ל נמי למיני מנחות שאינן מיני דמים והקטרתם על מערכה גדולה משום דמ"מ בהא דמו להדדי שהקטרתן בחוץ כמיני דמים אבל הקטרת היכל ולפני ולפנים דשתיהן הקטרה א' של קטו' אין זה חילוקא יתירא מה שזה מקום הקטרתו נשתנה קצת משל זה שזה בהיכל וזה לפני ולפנים אין זה שינוי יתירא להצריך ב' מערכות חלוקות לצרכן כיון דמ"מ בהא שווין שאין הקטרתן על מערכתן אלא במקום אחר וכל עצמן של מערכתן אינן אלא ליטול הימנו גחלים להביא למקום הקטרתן להקטיר עליהם וכיון שכן אינן ראויין לב' מערכות ובחד מערכה סגי להו ולא הוי דרשינן וי"ו יתירא למערכה חדשה להק' פנים לבו ביום שלא מצינו כיוצא בו אבל השתא דכתב רחמנא וי"ו ה"א יתירא דגבי והאש ובע"כ ו' ה' אפי' לדבר חדש לגמרי נמי דרשינן מיניה דו' ה' אלים למדרש ככל דרשות שבתורה וא"כ כיון דמן והאש דרשינן בע"כ למערכה חדשה לבו ביום ולא סגי לה בההיא מערכה של קטורת של כל יום וכיון דכבר מצינו כה"ג ב' מערכות לענין הקטרה א' של קטורת מעתה אין זה דבר חדש אי דרשינן לוי"ו לחוד דואש למערכה בפני עצמה לאיברים ופדרים דאתמול ואין זה דבר חדש שלא מצינו דמין הקטרה א' יהי' זקוקים לב' מערכות ואין ראוי לדרוש דבר חדש כזה מוי"ו יתירה דהא כבר מצינו כיוצא בו ב' מערכות למין הקטרה א' של קטורת נמצא מכח דרשה דוי"ו ה"א דוהאש אתי ליה לר"מ נמי אידך דרשא דוי"ו מואש ואי לא כתב רחמנא אלא וי"ו יתירא לחוד בשניהם לא הוי דרשינן לא האי וי"ו ולא האי אבל השתא חדא מכלל חברתה אתיא לן וה"נ התם בפרק הערל אי לא כתב רחמנא ו' ה' יתירא גבי והנותר אלא וי"ו לחוד כמו גבי מילה דכתיב וביום ו' יתירא לחוד לא הוי דרשינן לא וי"ו דנותר ולא דמילה למעוטי שלא בזמנה בלילה דהוי דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו שלאחר זמן יהיה לילה פסולה למצותן דבשלמא בזמנם כגון מילה בליל יום ח' ונותר אור ליום ב' לק"ק דאין נשרפים עד הבוקר א"ל ה"ט דלילה לא משום דאכתי מחוסר זמן הם וליל ח' דמילה דומה ליום שלפניו וכן של נותר ומידי דהוה אחייבי טבילה של טומאת ז' כגון זב וזבה יולדת ומצורע וט"מ שאין טובלין אלא ביום ז' דוקא אבל בליל ז' אכתי מחוסר זמן הואי כדתנן בסוף פרק ב' דמגילה ומ"מ לאחר זמנם דהיינו מיום ז' ואילך טובלין אפילו בלילה כמו שפי' המפר' וכמ"ש שם בחי' וא"כ ה"נ גבי מילה ונותר לאח"ז לילה ויום ראוין להיות שוין ולא דמי למצות שנוהגין ביום ולא בלילה כמו ציצית ותפילין למ"ד לילה לאו זמן ציצית ותפילין הן דהתם לאו משום דאין הכשר מצותן בלילה אלא זהו זמן מצותן שקבע להן תורה ביום ולא בלילה ודמי לשאר מצות שקבע להו תורה זמן שהזמן גרמא למצותן כמו שופר סוכה לולב וכיוצא בו דאין זמן חיובן אלא באותן הימים שקבע להו תורה אבל לא בשאר כל השנה וה"נ חיוב זמן ציצית ותפלין רמי רחמנא עליה ביום ולא בלילה ואין יום זה תשלומין לזמן חיובו של יום חבירו אלא בכ"י בפ"ע רמיא חיובא עליה ואם קיים ביום זה מצות הללו אכתי חיובא של יום מחר רמיא עליה בפ"ע וחייב לעשותן בעד חובת היום והרי מצינו מצות דוגמתן שאין זמן חיובן ומצוותן אלא בלילה דוקא ולא ביום כאכילת פסח ומצה וקצירת העומר כדתנן בספ"ב דמגילה וכן ק"ש של ערבית אלא לא ביום תליא מילתא אלא כל מצוה ומצוה מכיוצא באלו קבע תורה זמן לחיוב מצות מהן ביום מהן בלילה מהן לזמן הגורם למצותן כגון מצות הנוהגין למועדים ולזמנים אבל מצות כיוצא באלו כנותר ומילה שאין זמן מצותן אלא חדא שעתא ואם מל תינוק זה או שרף נותר זה פקע חיוב מצותן של אלו מעליו לגמרי אלא שאין זמן קבוע למצותן לומר שאם עבר זמנם בטילים כמצה וכיוצא אלא הכשר מצותן נוהג לעולם ואין זה זמן חיוב מצותן שחייב לעולם במצות הללו כמו ציצית וכיוצא דכל שעתא ושעתא רמי עליה חיובא בפ"ע והללו אינן כן דאין זמן חיובן אלא שעתא חדא אלא זמן הכשרן לעולם ואי לא עביד האידנא עביד ליה למחר ומ"מ לא פסק חיובן ומצותן מעליו ודמין לחייבי טבילות דאמרן שזמן מצות טבילתן ביום ז' ובליל ז' לא דאכתי בלילה מחוסר זמן הוי כמו בימים שלפניהם ואין זמן חיובם אלא שעתא חדא ומ"מאם לא טבלו ביום ז' לא פסק מצותן ויש להם תשלומין להכשר מצותן לעולם ובין ביום ובין בלילה הכשרם מזמנם ואילך וה"נ דכוותיה הילכך אי לא כתב רחמנא גבי נותר ו' ה' יתירא לא הוי דרשינן מוי"ו יתירא של נותר וכן דגבי מילה לדבר חדש שלא מצינו כיוצא בו דלאח"ז לא יהא הכשירן אלא ביום ולא בלילה אדרבא בחייבי טבילות שהן כיוצא בהן ובלאח"ז הכשרן בין ביום בין בלילה אבל השתא דכתב רחמנא ו' ה' יתירא גבי נותר דמההוא יתורא אפי' דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו נמי דרשינן ליה ובע"כ נפקא ליה מיניה לנותר דשלא בזמנו נמי אין הכשר שריפתו אלא ביום מעתה סגי לן וי"ו יתירא לחוד גבי מילה ללמד על שלא בזמנו שאין הכשירו אלא ביום כיון דאין זה דבר חדש וכבר מצינו כיוצא בו גבי נותר אלא דאכתי קשה הא בלא"ה נמי מצינו כיוצא בו בכל הקרבנות שאין הכשירן אלא ביום ואפי' שלא בזמנן כגון קרבן מחוסר כפורים אחר יום ז' שלהם שהוא זמנם ועוד ק"ל דבפ' הערל דף ע"ב קאמר ר"י נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואיתיביה ר"א אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום לט' לי' וכו' ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו ו' ה' דריש אישתיק והשתא קשה תרתי נהי דר"י לא שמיע ליה הא ברייתא דלט' לי' מנין כדמוכח התם מהא מנין דפלוגתא דתנאי דבמתניתין דר"י ור"י פליגי אדר"מ אמערכה דאיברים ופדרים דדריש ליה מוי"ו דואש ומודו ליה בשל ב"ב ש"מ דאפי' מאן דלא דריש וי"ו ו' ה' דריש וגבי נותר דכתיב ו' ה' לכ"ע דרשינן ליה ואפי' שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום ודלא כר"י ועוד ר"א דפשיטא ליה דאפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש ומנ"ל הא ע"כ מההיא סוגיא דשמעתין נפקא ליה הא א"כ הו"ל לאקשויי לר"י מההיא דשמעתין ואפי' אם תדחק לומר דהא דאמר התם אפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש לאו משמעתין נ"ל הא אלא מסברא דנפשיה פשיטא ליה הכי מ"מ כיון דר"י ס"ל אפי' ו' ה' לא דריש למה לי' להקשות מסברא דנפשיה יותר הו"ל להקשות מהא דמערכות דמשנתינו דמוכח בע"כ דאפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש דהכי ס"ל לר"י ור"י וכדפי':

9 מלואים: לימד על מערכה ב' של קטורת ק"ל מנ"ל דבשל קטורת מיירי דילמא מיירי משל ב"ב דכ"ע מודים בה וקמ"ל שתהא על מזבח החיצון ואע"ג דהא נ"ל במסקנא מעל המזבח מלפני ה' מ"מ בתחילת דינא דקאמר אש מחתה ומנורה מנין ואלו לא נאמר האי קרא קאמר ורוצה להביא בדינא דנאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה ומנורה אלמא פשיטא דאפילו לא נאמר האי קרא אפ"ה הוי מוקי לה לקרא דאש תמיד במערכה של קטורת וללמד שתהא על מזבח החיצון והא מנ"ל דילמא מיירי האי קרא דאש תמיד במחתה שמוסיפים בו ביום וכ"ת הא אש תמיד כתיב דמשמע דמיירי מאש תמידית ואש מחתה אינו אלא בו ביום לבד ליתא הא מתמיד נ"ל לאש של מנורה דאש תמיד שאמרתי לך כו' והשתא מנ"ל ללמוד מיתורא דתמיד מנורה דילמא להכי כתב רחמנא להאי תמיד שלא תימא דהאי קרא מיירי מאש של מחתה ולא מאש ק' של היכל וי"ל דאי הוי מוקי להאי קרא בשל מחתה ואפ"ה צריך שיהיה על מזבח אע"ג דקטורת של מחתה רחוק טפי ממזבח החיצון כ"ש של היכל דקרוב וסמוך לו יותר שיהא עליו דהא מילתא מסברא בלא קרא בסמוך ורחוק תליא כדמפרש ואזיל אבל כדמוקי לה בקטורת של היכל לא ש"מ של מחתה דאינו סמוך לו כ"כ כמו דהיכל ואיכא למימר או כלך לדרך זו מה להלן בסמוך לו וכו' כדמפרש ואזיל גם אש מנורה נמי ש"מ ממילא משל מחתה דהא מנורה נמי סמוכה למזבח החיצון יותר משל מחתה אבל השתא נקיט התנא ואזיל כפי סדר הקרוב וסמוך יותר ואח"כ הרחוק ממנו דבתחילה אין לנו לרבות אלא קטורת דמזבח הפנימי דסמוך למזבח החיצון יותר משל מחתה ומנורה ואח"כ מייתי לה של מנורה דסמוך טפי משל מחתה ואח"כ מייתי לה לשל מחתה דרחוק מכולן ממזבח החיצון ולמאי דפי' ניחא דלבתר דנ"ל מיתורא דאש תמיד דמיירי מאש מנורה קאמר אש מחתה מנין ודן דינא והדר מחליף לה ורצה ללמדו מקטורת דבסמוך לו והשתא כיון דקרא דאש תמיד מוקי לה כבר דאיירי ממנורה א"כ קטורת גופיה מנ"ל דבמזבח החיצון דבעי למילף מחתה מיניה א"ו ה"ט כיון דקרא מיירי ממנורה דאינו אלא על מזבח החיצון כ"ש קטורת דמזבח הפנימי דקרוב לחיצון יותר ממנורה כדתניא לעיל בפ"ג שולחן בצפון ומנורה בדרום מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא דאינו אלא על מזבח החיצון ובסמוך אפרש יותר:

10 מלואים: הוי אומר זה מזבח החיצון והקשו התוס' ל"ל קרא לקטורת דהיכל שלוקחים ממזבח החיצון נגמור ממחתה ותי' דממחתה לא מצינו למילף דשאני ק' דכל יום כיון שמקטירין אותה על מזבח הפנימי יעשו לה מערכה כמו כן על מזבח הפנימי קמ"ל וק"ל אם איתא דאיכא למימר דיש טעם לומר דאע"ג דשל מחתה דרחוק מכולן ממזבח החיצון ניטל ממנו אפ"ה של מזבח הפנימי אינו ניטל משל חיצון אלא מיניה וביה עדיף יותר א"כ תקשה הא דהקשיתי בסמוך דאמאי מוקי בתחילת דינא להאי קרא דמיירי בשל קטורת דהיכל יותר מבשל מחתה ומנורה וכן באמצע דינא דכבר נ"ל מתמיד דבאש מנורה איירי האי קרא מדכתיב תמיד ומ"מ אכתי קם ליה דאש דקטורת היכל נמי ניטל משל חיצון וכדקאמר נאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה כו' דילמא לא מיירי מקטורת היכל כלל ואינו אלא על מזבח הפנימי דהו"ל מיניה וביה ועוד ק"ל דאפי' לפי המסקנא לא אתי שפיר דנ"ל לאש מחתה מקרא מעל המזבח מלפני ה' וקרא דאש תמיד למנורה שנאמר בה תמיד אכתי של היכל מנין שניטל ממזבח החיצון דילמא קרא דאש תמיד לא מיירי אלא ממנורה לחוד ואין לנו ללמוד של היכל. לא ממנורה ולא ממחתה דהא בשל היכל יש טעם לומר דיטול גחלים מיניה וביה עדיף ויעשה מערכתה ע"ג עצמה א"ו הא טעמא דמיניה וביה עדיף לאו מילתא היא עוד תי' התוס' דקמ"ל דעושין לה מערכה בפני עצמה דאי הוי גמרינן מהכא ה"א ביוה"כ סגי חדא מערכה לקטורת דהיכל ודלפני ולפנים ותי' זה יתכן גם למאי דפירשתי דלפי המסקנא דנ"ל לאש מחתה מהאי קרא דמעל המזבח מעתה ל"צ קרא להיכל כלל לא לקטורת דשם ולא למנורה דבק"ו נ"ל השתא מחתה דאינה סמוכה כ"כ למזבח החיצון כמו הני מערכתה עליו כ"ש הני דסמוכין לו וכי איצטריך קרא ליוה"כ שעושין לקטורת דהיכל מערכה בפ"ע ובע"כ האי מערכה בפ"ע דרבי קרא לעשות ביוה"כ הוא לקטורת דהיכל כמו בכל יום דאי למנורה הא בכל יום אין עושין לה מערכה בפ"ע ומ"ש בו ביום מכל יום א"ו מערכה זו בפ"ע דרבי קרא ביוה"כ לקטורת של היכל רבי דלא סגי לה במערכה של מחתה אלא עושין לה מערכה בפני עצמה בו ביום כמו בכל יום דהא אש תמיד תוקד כתיב וכל מוקד יקידת מערכה משמע כדפי' רש"י בפי' התורה ומיהו מדכתב רחמנא תמיד יתירא ש"מ דמיירי נמי ממנורה שנאמר בה תמיד ולעשות מערכה בפני עצמה אי אפשר דמ"ש היום מכל יום אלא קמ"ל קרא דגם להדלקת מנורה אינו נוטל בו ביום מערכה של מחתה אלא ממערכה של קטורת ובזה ניחא הכל:

11 מלואים: אבל דהאי גיסא ודהאי גיסא אימא לא צריכא ומ"מ לכתחלה כנגד הפתח בעינן כדמשמע בפ"ו דזבחים דף נ"ח וקרא קמשמע לן דאי שקיל להו שלא כנגד הפתח אינו מעכב בדיעבד ואע"ג דלר"י חוקה לא קאי אלא אדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים סד"א צורך פנים כפנים דמי מידי דהוה אקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר דלא עשה ולא כלום אפי' לר"י דצורך פנים כפנים דמי כן פי' התו' ולפ"ז הא דכ"ר מעל המזבח מלפני ה' תרתי מילי נינהו מעל המזבח דהיינו אפי' שלא כנגד הפתח אלא דהאי גיסא ודהאי גיסא היינו בדיעבד דוקא אבל לכתחלה מלפני ה' דהיינו כנגד הפתח בעינן דווקא וק"ל א"כ מעל המזבח דפתח ביה קרא קודם מלפני ה' מיירי בדיעבד והא בדיעבד לא פתח קרא אלא כתב רחמנא המקרא לסדר תחילה הענין כמצותו ואח"כ מרבי מקראות יתירים לדיעבד כדאמר' רפ"ג דסוטה דף י"ט דאמר' גבי מגילת סוטה תלתא קראי כתיבי והשקה קמא ואחר ישקה והשקה בתרא ודרשי רבנן והשקה קמא לגופה שמשקה ואח"כ מקריב ואחר ישקה וכו' ור"ש דריש ואחר ישקה לגופה שמקריב את מנחתה ואח"כ משקה והשקה קמא שאם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה כשירה ואמרינן ורבנן בדיעבד לא פתח קרא והשתא למאי דאמרינן הכא הא פתח קרא בדיעבד ועוד ק"ל מנ"ל דלכתחילה בעינן כנגד הפתח דווקא חסרון הניכר יש כאן:דף מ"ז ע"א כף ביוה"כ ל"ל מלא חפניו והביא א"ר נ"ל דאין לפרש כיון דכתיב הכי צריך להביא בתוך חפניו דווקא ולא ע"י כלי הא קרא הכי כתיב ולקח מלא מחתה ומלא חפניו אלמא ולקח אמלא חפניו נמי קאי ועד כאן לא מבעיא לן לקמן מהו שיעשה מדה לחפינה אלא אי ילפינן מלא מלא מקמיצה הא לאו הכי משום ולקח ל"ל בה דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה כדפי' רש"י שילהי שמעתין וכיון שכן אם הביא בכלי ל"ל בה ואפי' את"ל דילפינן מלא מלא ממנחה הא מנחה נמי אם רצה להוליך בכלי אצל המזבח מוליך כדאמרינן בפרק ג' דמנחות דף כ"ו בכלי עובדה ביד כו' אלא ודאי ה"פ כף ביוה"כ ל"ל כלומר טורח זה למה כיון דלא קפיד קרא להוליך בכלי דווקא ואפי' בחפניו סגי משום חולשא דכה"ג הו"ל להוליך בחפניו דליכא כובד כ"כ כמו ע"י כלי וכ"ת למאי דפי' הא דמסיק וכיון דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים ל"ל ה"ט דאשכחן כן ת"ל כיון דא"א בלא כף מטעמא דקאמר השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן בע"כ צריך דבשלמא אי אמרת דע"י כף איכא למיחש משום דררא דאיסורא שפיר צריך לה"ט כדאשכחן בנשיאים דאל"כ הו"ל למיעל בחפניו ואי משום לפני מלך בשר ודם אין עושין כן מ"מ מאי חזית לדחות הא מפני הא אבל למאי דפירשתי דאי מעייל בכף נמי שפיר דמי ובכלל ולקח הוא דלקיחה ע"י ד"א שמיה לקיחה ואי בעי בכף מביא ואי בעי בחפניו הא כיון דלא אפשר בחפניו מטעמא דמפרש ממילא צריך לאתויי בכף וה"ט כדאשכחן ל"ל וי"ל דאי לאו ה"ט הוה אמינא דראוי למיעל בחפניו ולא בכף דהשתא צריך ליקח המחתה בימינו והכף בשמאלו והא הולכה בשמאל פסול כדמסיק לקמן והאי פסול מה"ת הוא כדאמ' בפ"ג דמנחות גבי ריצוי ציץ דפריך ואימא עון שמאל שהותר מכללו ביוה"כ ושם בפרק קמא דף ו' ר"ל לבן בתירא דאמר התם קמץ בשמאל יחזיר ויקמוץ בימין דלאו דווקא בשמאל מכשיר וה"ה לשאר פסולים דמ"ש שמאל דאית ליה הכשירה ביוה"כ שאר פסולים נמי כו' ש"מ ההיא דשמאל פסול מה"ת מדרוצה לחלק להקל בין שמאל לשאר פסולים מה"ט דאית ליה הכשירה ביוה"כ וכיון שכן ה"א לעייל הקטורת בחפניו ונחתיה למחתה עלה דאין כאן משום הולכה בשמאל וכי מטי התם נישקול בשיניה ואי משום לפני מלך ב"ו אין עושין כן מ"מ מאי אולמא דהאי מהאי לדחות הא מקמי הא מש"ה מסיק כדאשכחן בנשיאים מש"ה הא עדיפא וכ"ת השתא תקשה מאי קאמר המקשה לישנא כף ביוה"כ ל"ל דמשמע דליכא דררא דאיסורא אלא דק"ל ל"ל הא איכא דררא דאיסורא נמי משום הולכה בשמאל וי"ל דהמקשה לא רצה למיעל נפשיה בההוא שקלי וטריא דלקמן אי הולכה בשמאל כשר אי לא מש"ה סתים הקושיא שלו וקאמר ל"ל פי' אפי' לרב ששת דמכשיר לקמן הולכה בשמאל אפ"ה קשה ל"ל דעביד כן והמתרץ דמסיים כדאשכחן בנשיאים רצה ליתן טעם לכ"ע אפי' למאי דמסיק לקמן דהולכה בשמאל פסול אפ"ה הא עדיפא וכדפירשתי וראיתי מי שהקשה כיון דהולכה בשמאל פסול האיך התירו כאן מפני טעמים הללו ותי' דהולכה בשמאל אינו פסול אלא מדרבנן וליתא וכמ"ש דע"כ פסול מה"ת ושאני הכא דאי אפשר מהאי טעמא דמסיק מיהו ק"ל לרבה דאמר בפ"ג דסוכה דף ל"ז לא לינקוט אינש הושענא בסודרא דבעינן לקיחה תמה וליכא ורבא אמר לקיחה ע"י דבר אחר שמיה לקיחה והשתא כיון דלרבה לא שמה לקיחה האיך מוליך בכף ורחמנא אמרה ולקח מלא חפניו וע"י ד"א לא שמה לקיחה ואע"ג דא"א בחפניו מה"ט דלפני מלך בשר ודם אין עושין כן מ"מ בע"כ לא קפיד קרא אהאי טעמא כיון דכתיב גביה ולקח בעינן בחפניו ממש דע"י ד"א לא שמה לקיחה בשלמא הא דלקח המחתה בשמאל אע"ג דהולכה בשמאל פסול בכל מקום כיון דפסול שמאל בהאי הולכה לא כתיב מהאי טעמא דלא אפשר אמרינן מסתמא לא קפיד קרא בהולכה זו שתהא בימין אבל לקיחה דכתיבא גביה הא ודאי קפידא הוי תקשה: