1הני אבולא דמחוזא מאי טעמא ל"ע להו מזוזה פרש"י מחוזא רובן ישראלים הוי משמע מפי' דאלו רובא נכרים ומיעוט ישראלים היו פטורין מן המזוזה ולא הי' קשיא לי' מ"ט לא עבדו להו מזוזה ונראה מזה דס"ל לרש"י דאע"ג דשותפים חייבים במזוזה היכא דרובא של נכרים ומיעוט של ישראל הוי ליה כאלו כולה של נכרים ופטור ממזוזה דבתר רובא אזלינן ומש"ה פטור הואיל דרובן נכרים דאל"כ לא הי' קשה לו מאי טעמא לא עבדי מזוזה וה"ה אי היו נכרים וישראלים מחצה על מחצה הי' שפיר נמי קשה לו מ"ט לא עבדי מזוזה אלא דברובן פסיקא מילתא יותר ממחצה על מחצה:2ומאי נאותות רוחצות הא סתמא חייבים והכי הוא מסקנא דשמעתין דסתמא חייבין אלא א"כ רוחצות בו דעומדות שם ערומות בשעה שרוחצות ואין כבוד המקום להיות בו מזוזה וק"ל דהכא משמע דבית תבן ובית בקר ובית העצים ובית האוצרות מיקרו בית מדמחייב במזוזה ואלו בפ"ז דסוטה דף מ"ג אמרינן גבי מערכי מלחמה איש אשר בנה בית אין לי אלא בית מנין לרבות בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות ת"ל אשר בנה מ"מ פי' מדלא כתיב אשר בית בנה וכתיב אשר בנה מ"מ טעמא דרבי קרא אשר בנה הא לא"ה מינים הללו לאו בכלל בית הם ואמאי חייבים במזוזה ועוד דאמר ראב"י התם בית כמשמעו פי' ולא הני בתים דלית לי' האי דרשא דת"ק אשר בנה וש"מ דהני ד' מיני בתים לאו בכלל בית הם ואמאי מחייבינן לי' במזוזה וליכא למימר דבתר דגלי קרא התם אשר בנה לת"ק דהני ד' בתים דינם כבית גמרינן נמי מיני' בית דמזוזה מגז"ש דבית בית מה התם הני ד' דינם כבית אף כאן גבי מזוזה דינם כבית אי נמי במה מצינו מהתם ואל תתמה על זה מהא דקי"ל אין אדם דן גז"ש מעצמו דכה"ג מצינו בפ"ז דיבמות דף ס"ו דאמרינן שם אליו לרבות את הבוגרת והא אמר ר"מ בתולה אפי' מקצת בתולה משמע איצטריך סד"א נילף בתולה בתולה מהתם מה להלן נערה אף כאן נערה קמ"ל וא"כ ה"נ נימא הכי דכוותי' לגמור גז"ש דבית בית מ"מ אכתי קשה לפי"ז לראב"י דאמר התם בית כמשמעו ולא הוי שם הני ד' בתים בכלל בית דקרא ה"נ הכא דאינם כבית ופטורים ממזוזה דהא אף התם לדידי' אינם בכלל בית דקרא ומהיכי תיתי לחיובינהו במזוזה והשתא מאי איתותב ר"י דאמר דהני ד' בתים סתמא פטורים ממזוזה מדתניא מתבן ואוצרות חייבין במזוזה לימא ההיא רבנן היא דמרבי להו התם כבית וגמרינן מזוזה מהתם ור"י דאמר כראב"י דסבר התם נמי בית כמשמעו ולא הני דאינם בכלל בית וממילא גבי מזוזה נמי פטרינן דהא לאו בכלל בית הן וי"ל דודאי ר"י לא איתותב לקמן בעיקר מלתא דאמר סתמא פטורים והא תניא חייב דשפיר אפשר לומר ההיא רבנן דמרבי התם להני מיני בתים וגמרינן מיניה למזוזה כמו שפי' ואנא דאמרי כראב"י דלא מרבה לי' התם ואינם בכלל בית לא הכא ולא התם אלא בהא לחוד איתותב דאמר סתמא ד"ה פטור וליכא למ"ד דחייב אלמא ס"ל דאפי' לרבנן דפליגי אראב"י התם ומרבי להו אפ"ה לא גמרינן מזוזה מהתם א"כ הא דתניא סתמא חייב אמאן תרמי' לא ארבנן ולא אראב"י אלא ודאי לרבנן כיון דמרבי להו התם גמרינן מזוזה לחיוב מהתם וההיא דמחייב סתמא רבנן היא ומ"מ לראב"י סתמא ודאי פטור דלאו בכלל בית הן כדשמעינן לי' התם דאמר בית כמשמעו ולא הני דאינן בכלל בית ממילא דלגבי מזוזה נמי פטרינן כיון דאינן בכלל בית מהיכי תיתי לחייבן במזוזה:3ביתך המיוחד לך פרט לבית תבן משמע דמדכתב רחמנא ביתך ולא כתיב בית משמע המיוחד לך לדירתך פרט לאלו שאינן מיוחדים לדירת אדם עצמו אלא לצורך תשמישו ובהמותיו ולר"נ דמשמע לי' דפליגי בסתם האי דרשא דביתך המיוחד לך ת"ק קאמר לי' דפטר אפי' בסתם אבל לתנא בתרא דבסתם חייב ואינו פוטר אלא ברוחצות בע"כ לית לי' האי דרשא דביתך המיוחד לך דהא מחייב בסתמא להני אע"ג דאינן מיוחדין לו ואע"ג דמ"מ ברוחצות פטור היינו מטעם אחר משום דהוי דרך בזיון לקבוע מזוזה במקום רחיצה ולר"י דמפרש דפליגי במתקשטות אבל בסתמא ד"ה פטור הך ביתך המיוחד לך לד"ה ואפי' לתנא בתרא א"ש האי דרשא ומש"ה מודה בכל הני דסתמא פטורין הואיל ואינן מיוחדין לו אלא דבמתקשטות לחוד פליגי דלתנא בתרא הו"ל בכלל מיוחד לך לדירת אדם עצמו הואיל ונשים מתקשטות בו ות"ק מש"ה לא חשיב מיוחד לך לצרכך הואיל ואין זה קבוע אלא ארעי ולפרקים מיהו למאי דפי' צ"ל דלר"נ דאמר דבסתמא פליגי דכ"ע ל"ל הא דראב"י דאמר התם גבי מערכי מלחמה בית כמשמעו ולא הני בתים דאינן בכלל בית דא"כ תנא בתרא אמאי מחייב להו במזוזה בסתם ועד כאן לא פליג עלי' דת"ק אלא משום דכתיב ביתך דמשמע המיוחד לך הא אי לא כתיב ביתך אלא בית היו חייבים אלא ודאי הני תנאי כת"ק דהתם ס"ל ואע"ג דלת"ק דהתם נמי אי לאו ריבוי דאשר בנה הני פטורים אלמא לאו בכלל בית הן י"ל דתנא בתרא מ"מ מחייב הכא במזוזה בסתם דגמר בית דמזוזה מבית דהתם דאתרבו כל הני כבית ות"ק ס"ל דאתי ביתך דמשמע המיוחד לך ואיפטר כל הני בסתם ולר"י דפליגי במתקשטות אבל בסתמא ד"ה פטור איכא למימר דת"ק דהכא ותנא בתרא פליגי אליבא דכ"ע דהא דפטרי בסתמא אי משום דס"ל כראב"י דאמר התם בית כמשמעו לאפוקי כל הני ה"נ בית כמשמעו לאפוקי הני אלא ת"ק ס"ל מדכתב רחמנא ביתך דמשמע ביתך המיוחד לך בע"כ למעוטיה הני אפי' במתקשטת דמ"מ אינו מיוחד לו הואיל ואינן אלא ארעי ולפרקים דאי למעוטי סתמא ביתך ל"ל דהא אפי' כתב רחמנא בית נמי הני אינן במשמע ודרשא דביתך ל"ל ותנא בתרא לפיכך מחייב דהו"ל בכלל בית ולדידי' י"ל דבמתקשטות בכלל בית נינהו נמי גבי מערכי מלחמה ומודה ראב"י דחוזר עליהן וכי קאמר בית כמשמעו היינו בסתמא וי"ל נמי דת"ק דהתם ס"ל דמרבי לכל הני מאשר בנה הא לא"ה לאו בכלל בית הן ודכ"ע דרשו ביתך המיוחד לך אלא דת"ק לא גמר בית בית מהתם ואפי' אי לא כתיב אלא בית הני פטורין דאינן בכלל בית ולא גמיר הגז"ש ומהשתא דכ"ר ביתך דמשמעו מיוחד לך לפטור אפי' מתקשטות דמ"מ אינו מיוחד לגמרי אלא ארעי ולפרקים ותנא בתרא גמיר ואית לי' הגז"ש ואי לא כתב רחמנא ביתך ה"א דהני חייבים בסתם בגז"ש דבית בית מהתם כ"ר ביתך דמשמע מיוחד לך למעוטי הני בסתם אבל מתקשטות בכלל מיוחד לך הוא:4ביתך ביתך המיוחד לך מכאן קשה לי לפי' התוס' דתרי ביתך הנאמרים במזוזה חד לדרך ביאתך וחד למעוטי של אחרים והא חד ביתך דריש לי' הכא למיוחד לך ובע"כ אידך ביתך לדרך ביאתך אתי א"כ למעוטי של אחרים מנ"ל:5מהו דתימא ביתך ולא ביתה ק"ל אי הוי כתיב ביתו ה"א שפיר ולא ביתה כדאמ' לקמן גבי נגעים לו ולא לה אבל השתא דכתיב ביתך לנוכח איש ואשה במשמע והכל בכלל וי"ל דסד"א מדשני קרא בדבורי' בפרשה שני' דכל הפרשה בלשון רבים נאמרה וקשרתם על ידכם בין עיניכם ולמדתם את בניכם הכל בלשון רבים וכתיב מיד בתרי' וכתבתם על מזוזות ביתך לשון יחיד ולא בתיכם בלשון רבים כהני לכן ה"א לדרשא ולמעוטי ביתך ולא בית אשתך אתי קרא דכה"ג אמרינן בפ"ק דקידושין דף ל"ה גבי נשים דפטורים מהשחתת זקן א"ק לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית פאת זקניך מדשני קרא בדבורי' דא"כ לכתוב זקנכם כדכתיב ברישא בלשון רבים מאי שני וכתב זקנך לשון יחיד זקנך ולא זקן אשתך ה"נ ה"א מדשני קרא למיכתב ביתך לשון יחיד ולא לשון רבים כהני דרישא למידרשי' ביתך ולא בית אשתך קמ"ל למען ירבו ימיכם דאפי' אשה נמי במשמע:6ביתך ולא בתיהם נ"ל דאין צ"ל דהא אתי כר' אילעי דס"ל ברפי"א דחולין דף קל"א דבהמת השותפים פטורים מראשית הגז דדריש צאנך ולא של שותפים ולא כרבנן דמחייביםבשל שותפים ודרשי צאנך למעוטי שותפות נכרי ואמרינן התם אדר"א מזוזה אע"ג דכתיב ביתך דידך אין דשותפים לא כ"ר למען ירבו ימיכם ואלא ביתך למאי אתי לכדרבא דרך ביאתך אלא אפי' כרבנן שם נמי אתיא ואע"ג דלא דרשי מדכתב רחמנא בלשון יחיד דלמעוטי שותפות אתי אפ"ה גבי מזוזה מודו דבלא ירבו ימיכם ה"א למעוטי שותפות אתי מדשני קרא בדבוריה למכתב ביתך בלשון יחיד וכל הפרשה כולה בלשון רבים נאמרה וכמו שפי' בסמוך ועוד אני אומר הא דקאמר הגמ' ביתך ולא ביתה לאו למימרא דהייתי ממעט מביתך את שניהם בית אשה ובית שותפים דזה ליתא דמנ"ל למעוטי תרתי מחדא מיעוטא והא ליכא למימר דמתרי ביתך דכתב רחמנא ה"א למעט שניהם והיינו דהדר וקאמר הגמ' פעם שני ביתך ולא בתיהם ולא כייל להו בחדא ביתך ולא ביתה ולא בתיהם משום דמהני תרתי ביתך ס"ד למעוטי הני תרתי דא"כ מאי קאמר אלא ביתך ל"ל לכדרבא לדרך ביאתך אכתי ביתך שני למאי אתי אלא ודאי מחדא ביתך הוי ס"ד למידרש ולא ביתה ולא בתיהם ועוד הא ע"כ לא אפשר למעוטי ביתה או בתיהם מביתך קמא אלא מהשני לחוד מדשני קרא ביה למכתב בלשון יחיד אבל בקמא לא שני מידי ומהשתא קשה שפיר איך ס"ד למעוטי מחד ביתך לחוד תרתי ביתך ולא ביתה ולא בתיהם ונראה לפרש דאין ה"נ דלא הוי ממעט אלא חדא והגמרא נמי ה"ק מהו דתימא ביתך ולא ביתה וא"כ לא הוי דרשינן לי' למעוטי מביתך אלא ביתה לחוד או ביתך ולא בתיהם ולמעוטי של שותפין לחוד אתי ולא של אשה והיינו דפליג להו ולא כייל להו בחדא מהו דתימא ביתך ולא ביתה ולא בתיהם משום דאי אפשר למעוטי לתרווייהו מחד ביתך אלא או או קאמר:7מהו דתימא ביתך ולא ביתה מכאן ק"ל על פי' התוס' פ"ד דמנחות דף מ"ד דתניא התם הדר בפונדקי בא"י והשוכר בית בחו"ל כל שלשים יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב אבל השוכר בית בא"י עושה מזוזה לאלתר משום ישוב א"י ופי' התוס' דמה"ת פטורה לעולם דביתך כתיב ולא של אחרים וכדדרשינן רפי"א דחולין ראשית גז צאנך ולא של אחרים ואע"ג דדרשינן מביתך לדרך ביאתך מ"מ תרתי ביתך כתיבי וק"ל על דבריהם מסוגיא דידן דאי לא קרא דלמען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי ה"א דבית האשה פטורה ממזוזה ולמאי נ"מ אי לפטור אשה עצמה הא כל כמה דלא אסיק אדעתיה האי דרשא דנשי לא בעי חיי בלא"ה אשה פטורה בלא ה"ט דביתך ולא ביתה אלא משום דאיתקיש מזוזה לת"ת כדאמ' בפ"ק דקדושין דף ל"ז ונקיש מזוזה לת"ת לפטור נשים לא ס"ד דכתי' למען ירבו ימיכם גברי ב"ח נשי לא ב"ח הא לאו ה"ט ה"א לפטור נשים ממזוזה מהקישא דת"ת ול"ל הא דביתך ולא ביתה אלא ע"כ דביתך ולא ביתה לאו לאפטורי נשים אתי אלא לאפטורי בי נשי אפי' אי דר בי' גברא וס"ד לפטור נשי גופייהו אפי' כי דיירי בבי גברא מהקישא דת"ת ולפטור נמי גברי כי דיירי בבי נשי מביתך ולא ביתה וה"א דאינו חייב במזוזה עד דאיכא תרתי בי גברי ודיירי ביה גברי דוקא והיינו דתנא הכא בית האשה דס"ד למיפטריה לגברי מחמת הבית שהוא של אשה דביתך ולא ביתה משמע והיקשא דמזוזה לת"ת לפטור אשה גופה אתיא אפי' דיירא בבי גברי אע"ג דהבית של בר חיובא הוא אפ"ה אשה גופה הדרה בתוכה פטורה משום האי היקשא ובפ"ג דברכות דף כ' תנן נשים חייבות במזוזה ובגמרא פשיטא מהו דתימא הואיל ואיתקיש לת"ת קמ"ל דחייבות וה"ט דנשי לא ב"ח כדאמרי' בפ"ק דקדושין הרי דאי לאו ה"ט ה"א דנשים אפי' בבי גברא לאו בנות חיוב מזוזה נינהו מהקישא דהן גופייהו פטורין כמו ת"ת והשתא אי גבי מזוזה דרשינן ביתך ולא של אחרים כדברי התוס' א"כ לעולם ליתא לחיוב מזוזה מה"ת אלא בדיירו בו בעלים עצמם שהבית שלהם והא כל כמה דלא אסיק אדעתיה להאי טעמא דנשי לא ב"ח נשים עצמן פטורין ממזוזה מהקישא דת"ת א"כ ל"ל למיפטר נשים בבי נשי מה"ט דביתך ולא בית אשה ובע"כ למיפטר בי נשא אפי' דיירי בה גברי דלנשים גופייהו ל"צ הא דת"ל מהקישא וגברי בבי נשי תיפוק ליה דבלא"ה פטורי' משום ביתך ולא של אחרים דאפי' גברי בבי גברא של אחר כה"ג פטורים אע"כ בית אחרי' חייבת מה"ת במזוזה אלא דהוי ס"ד לפטור גברי בבי נשא משום ביתך ולא ביתה וכ"ת הא דדרשינן השתא ביתך ולא של אחרים היינו למסקנא דבית האשה והשותפין חייבים במזוזה אבל למאי דס"ד דפטורין האי ביתך למעוטי בית האשה ולא למעוטי בית אחרים אתי לא קשה מידי ומצידה תברא דלמאי דס"ד למעוטי בית האשה מביתך ולא ביתה ע"כ היינו כשדיירי ביה גברי דהיינו של אחרים דאלו להאשה עצמה שהבית שלה לא צריך וכדפי' ואפ"ה מרבינן ליה במסקנא לחיובא מטעמא דגברי בעי חיי הא ממילא ש"מ דשל אחרים חייב במזוזה מה"ת וכ"ת א"כ איך ס"ד לפטור בית שותפין ממזוזה משום ביתך ולא בתיהם ומי גרע משל אחרים לגמרי שאין לו שום חלק בבית ואפ"ה חייב של שותפים דיש לו חלק בו לא כ"ש שיהי' חייב לק"מ דלמאי דס"ד לפטור בית שותפין משום ביתך ולא בתיהם כ"ש לגמרי של אחרים דפטור אבל למאי דמסיק דבית השותפים חייב ושל אחרים לגמרי נמי אין לנו שיהא פטור עוד י"ל אפי' למאי דס"ד לפטור של שותפים אפ"ה של אחרי' חייבת דשל שותפים איכא למימר דגרע משל אחרים הואיל ואינו מיוחד לבעליו משא"כ של אחרים אע"ג דאין לו שום חלק הואיל ומיוחד לבעליו מיהו יש לישב פי' התוס' דאפ"ת דדרשינן ביתך ולא של אחרים ואשה גופה פטורה ממזוזה מהקישא דת"ת אפ"ה איצטריך ביתך למעוטי בית האשה ולא בדדיירי ביה גברי דהיינו של אחרים ול"צ קרא למעוטי כה"ג אלא נ"מ לבית שיש לאשה עם איש בשותפות דהא דאמ' הגמרא מ"ד ביתך ולא ביתה ביתך ולא בתיהם לאו למימרא דשניהם כאחת היינו ממעטי' מחד ביתך דמנ"ל למעט ב' דברים מדרשא א' אלא לצדדים קאמר דהייתי ממעט א' משתי אלה או של שותפים ושל אשה חייב או של אשה ושל שותפים חייב וכמו שכתבתי לעיל וכיון שכן אס"ד למדרשי' ביתך ולא ביתה בע"כ של שותפים חייבת במזוזה וה"א אי לאו מיעוטא דביתך ולא ביתה דבית השותפין דאיש ואשה דמי לבית שותפות דב' גברי אע"ג דאם כל הבית של אחרים פטור מ"מ בשל שותפות אין חלק חבירו מעכב על חלקו להפקיע מידי חובת מזוזה וה"נ של איש ואשה אין כח בחלק האשה להפקיע חלקו של איש מן המזוזה אע"ג דאשה פטורה ממזוזה הפטור תלוי בגופה משום דאיתקש לת"ת אבל מ"מ רמי חיובא אבית אשה כמו אבית איש דאע"ג דכולו של אחרים פטור לפי' התוס' מ"מ של שותפים חייבת ואין חלק של חבירו מעכב על חלקו להפקיע ממזוזה מטעם של אחרים ה"נ של איש ואשה אין חלק האשה מפקיע חלק האיש מן המזוזה דפטור מזוזה תלוי בגופה ולא בביתה אלא רמיא חיובא אביתה כמו אביתו ואע"ג דהיא גופה פטורה וגברי כי דיירי בי' הו"ל אחרים הפטור תלוי בדבר אחר ולא משום דלא רמי חיוב מזוזה אביתה מש"ה כתב רחמנא ביתך ולמעוטי ביתה לגמרי מעיקר חיוב מזוזה ואפי' אם יש לה בית בשותפות עם איש מעכב חלקה על חלק האיש להפקיעו מחובת מזוזה ולא דמי לשל שותפות דאנשים דחייב דהתם הבית חייב במזוזה מכל צדדים משא"כ שותפות של אשה ואיש חלקה מצד עצמה אינה בת חיוב מזוזה ולהכי היא מעכבת על חלק האיש להפקיעו מחובת מזוזה ודמי לבית של ישראל ונכרי הואיל וחלק נכרי אינו בר חיוב מזוזה מעכב נמי על חלק ישראל מלחול עליו חובת מזוזה לדעת קצת פוסקים אלא דאכתי ק"ל לפי' התוס' דפטרי של אחרים מדרשה דביתך מכדי מביתך יש למעט של אשה ושל שותפים ביתך ולא ביתה ולא בתיהם אלא משום דכתיב למען ירבו מרבינן להו מטעמא דהני לא ב"ח והשתא מאי חזית לרבויי הני ולמעוטי של אחרים אדרבה תרבה של אחרים מה"ט דלא בעי חיי ותמעט הני ובשלמא הא דלא ממעט לאשה איכא למימר דה"ט דנשי לא ב"ח אלים טפי דאי פטרינן לאשה לגמרי מן המזוזה ליתא לגמרי כלל בכלל ברכה דרבוי ימים לעולם ואי כד דרשת לי' למעוטי של אחרים הא אפשר להיות בכלל ברכה זו בבית שלו אבל הא ודאי קשה מאי חזית לרבות של שותפים יותר משל אחרים אדרבה נרבה של אחרים מה"ט דלא ב"ח ונמעט של שותפים ואפילו הכי אין אתה מוציאו מכלל ברכה זו דהא אפשר לו לקיימו בבית שלו לגמרי שאין לאחרים שותפות בו ומיהו להאי תי' דפי' לעיל דשל אחרים גרע משל שותפים א"א לרבות של אחרים ולמעט של שותפים דהשתא של אחרים לגמריחייב של שותפים דיש לו חלק בו לא כ"ש וכ"ת א"כ לא נרבה אלא בית האשה מה"ט דברכה זו דאל"כ לא תהי' לעולם בכלל ברכה ונמעט מביתך של שותפים וכ"ש של אחרים לגמרי ומ"מ איתנייהו בכלל ברכה זו בבית המיוחד לו שאין לאחר חלק בו לא קשה מידי דודאי מצד הסברא ראוי לחייב כל הני תלת אשה ושותפים ושל אחרים לגמרי מה"ט דהני לא ב"ח אלא דביתך מיעוטא משמע ובע"כ צריך אתה למעט א' מג' אלה הלכך די למעט א' מאלה והקטן שבהם והשתא למעט אשה א"א דא"כ לעולם לא תהי' בכלל ברכה זו ואי אתה ממעט שותפים דא"כ כ"ש שנתמעט ממילא של אחרים מק"ו וא"כ אתה מפקת לתרתי מכלל ברכה זו לפיכך מוקי לי' למיעוטא דביתך על של אחרים ובשנים הנותרים מקיימת לברכה זו ולפ"ז ליתא לתי' ב' שפי' לעיל דשל שותפים גרע משל אחרים לגמרי דא"כ תקשה נרבה לשל אחרים ונמעט של שותפים מיהו אכתי ק"ל הא פי' לעיל דאי לאו ה"ט דהני לא ב"ח ה"א דאשה גופה נמי פטורה מהקישא דמזוזה לת"ת ובית האשה נמי פטור אפילו דר בו איש משום ביתך ולא ביתה השתא לבתר דמרבית אשה עצמה וביתה לחיוב מה"ט דבעי חיי ומוקמית למיעוטי דביתך לשל אחרים לא שנא אם השוכר והמשכיר שתיהן נשים ל"ש שניהם אנשים די לך אם נמעט ונוציא מכלל ברכה של אחרים אם שתיהם נשים אבל אם א' מהם איש כ"ש שניהם אנשים לא דהבית של אשה ודר בו איש ובפרט איש ודר בבית של אחרים של איש יהי' בכלל ברכה זו:8לא לה נ"ל דה"נ מיתורא דלו הוא בעי למעוטי אשה והיינו דמסיק אלא לו ל"ל ועוד אי ממשמעותי' מאי שני מבע"ל למי שמיחד ביתו לו אכתי נמעט אשה מגופי' דקרא משמע לו ולא לה א"ו ממשמעותי' דלו ליכא למעט אשה דכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה:
