1הנה מה שכתבנו בספר הזה עד הנה וממה שכתבנו בספר מזרק כסף וספר מנורת כסף הנה התרנו כל השאלות הי״ו הראשונות שסדרנו בספר כסף סגים. לכן נתחיל עתה להסתיר האחרות אחת לאחת. ונכתוב דעתינו בהסתיר השאלה הי״ז. וכולל שתי ספקות. ואומר בהתיר הספק הראשון כי מבואר אע״פ שנח השתדל להכנס בתיבה קודם בא מי המבול בהמה ועוף לחיות בגדולו זרע מכולם. וזה כאשר החל הגשם ושקד ימים עד היות פתח התיבה בצידה עומד פתוח ימים ארבע או ה׳ או י׳ או יותר כי מהבהמות והעופות יכנסו בה דרך הפתח מעצמם למכסה ולמסתור מזרם וממטר. כ״ש אחר שנשאו המים את התיבה ותרם מעל הארץ עד שבהכרח היה נח דוחה ומכריח כמה בהמות וכמה עופות. ודי לנו במספר לחיות זרע, כ״ש כי לא היה לו מזון רב בתיבה שיכלכלם וינהלם. ואין הכרח בדקדוק מספר ז׳ או מספר שניים, אבל הכונה בשניים שזה יהיה לפחות כי זהו הכרחי זכר ונקבה לחיות זרע. והכונה במספר שבע רבים כפי ראות עינו כי כן דרך העברי לרבות בשבעה. ובעבור היות צורך האדם לבהמה הטהורה גדול בעבור המזון, לכן צוהו יי׳ שיקח מהם רבים כי יאכלו מהם נח ובניו בתיבה. וגם אחר כך אחרי שהם עומדים לאכילה תמיד, צריך שיהיו היוצאים מן התיבה רבים. גם תיכף צאתו ״ויקח מהם לעולה״ ולא כן הענין בבהמה הטמאה.2אולם בעוף הוצרך להיות שם הרבה אם מהטהור אם מהטמא. וזה מהטהור כבהמה הטהורה; ואמנם בטמא היה הרבוי הכרחי בעוף לפי שהמות והנגף בלי ספק היה גובר בעוף בכלל בתוך התיבה, כי להיותו אוירי ימות בעמדו בתיבה. ומעט נוצלו כמו שענינו | רואות תמיד בעופות הנשואות בספינות מארצינו זאת אל עבר הים מנחה למלך ישמעאל.3וגם מצורף לזה כי העוף בעבור שהוא מעופף מרחוק ויטוש מרחוק אל מקום סתר. הנה בהתמדת הגשם עפו רבים ונכנסו בתיבה בעל כרחו של נח ושלא בעל כרחו. ובזה התיר הספק מזאת השאלה.4ואולם התיר הספק השני הנזכר שם וכן יתר הספקות הנזכרות שם בספר כסף סגים שנכללו בזאת השאלה היז׳ הנה די בהתירם במה שבתנו בספר מצרף לכסף וספר טירת כסף. ואעפ״כ אכתוב בכאן מעט בקיצור מופלג. ואומר כי נותן התורה כתב חומש בראשית כמו שכתב ספר איוב. ר״ל שכתב בו סיפורים מענינים עוברים. ובפרט הסכים בראשית להגיד לנו כל פרטי הצדיקים במעשיהם ובפרטיהם. ובפרט מן האבות שלנו ובניהם, כי ברוב כל אדם יתחזק להדמות לאבותיו. והנה על דרך זה הוכיח משה לכתוב בתורה שלנו שנעשה זבחים עם היותו דבר נתעב על דרך האמת, אבל אין ראוי שידע זה ההמון. אבל צריך לקיום היישוב כ״ש בזמן ההוא שיהיה דעת ההמון הפך זה, ר״ל שהוא דבר רצוי מאד אצל השם. אבל יחויב שלא יעשה זה בשום פנים לגשמים השמימיים רק לשי״ת. וה״ה בתפילה ואם הוא דבר נכבד מן הזבח כמו שרמז המורה כ״ש בעשותינו בנין היכלות ובית המקדש ובתי כנסיות. ר״ל שזה אחר הזבח דבר בלתי מחויב על דרך האמת. אבל אחר שהאונס מכריח שבאחרית יתכן בדתינו שנעשה זבח אך לשי״ת היה ראוי למשה שיכתוב לנו דרך סיפור מה שהיה בימים הקדמונים בדברים המורים לנו היחידים האמת, והדברים מורים להמון הדעת הגס על דרך שיעשו לשם ית׳. ולכן בעבור היחידים לא זכר הכתוב באדם הראשון בעוד היותו בגן עדן שזכר לו השם | כל מיני בעלי חיים שלקח אמר לעשות ממנו זבח. ואם יי׳ לא הביאם לו לתכלית זה רק לראות מה יקרא לו, כלומר שיהיה הוא רואה ומעין בטבעו ויניח לו שם בעברי מורה על טבעו בצד. וכן עשה.5ואח״כ בכתבו שלשת בניו חלילה שזכר בשת שהיה הצדיק שעשה זבח, אבל זכר בקין והבל החסיד. אך כדי שיועיל להמון כתב שיעשו זה ליי׳, לא לאלוקים, כמו שכתוב ״זובח לאלוקים יחרם בלתי ליי׳ לבדו.״ ואח״כ בנח שהיה צדיק במדרגת הבל ואיוב וחביריו, נשמר שלא כתב שהשם צוהו שיעשה לו זבח ולא שיכניס מספר רב מבעלי חיים לקחת בתיבה מהם כלל לעשות זבח רק לחיות זרע אבל הוא מעצמו עשה כמו שעשו הבל ואיוב. אך כתב על כל פנים בנח ״ליי׳״ וכתב ג״כ ״וירח יי׳ את ריח הניחוח״ כי כן ראוי שיאמינו ההמון. והעד שכתב ״לריח ניחוח ליי׳״. ואמנם להעיר ליחידים נשמר כותב התורה שלא כתב באבות השלשה שעשו זבח ליי׳ כלל; רק הקל לכתוב שעשו מזבח ובית ומצבה. ובכלל בנין מה לזכר, כמו שכתוב על בני גד ועל בני ראובן וגם בקצת מעשה גדעון. כי זה יעידנו כי זה יותר נקל מעשות הזבח. וגם יעידנו בהשמיטו זכר עשות זבח כן, כי הזבח דבר בלתי רצוי, לכן לא יעשוהו כן האבות וכ״ש משה, במזבח שנקרא יי׳ נסי. וגם אחר כך כשהתחיל לצוות לישראל לעשות זבח, צוה לעשות זה על ידי הפעולות מהם, כמו שכתוב ״נערי בני ישראל״ ותרגום אונקלוס לבאר יותר ״זטוטי בני ישראל״ שהוא כמו פעוטות בעברי. ובכלל כי ענין הזבח המסודר בתורתנו מבואר הוא לבעלי הענים שהיה זה דרך אונס ולתכלית שזכר המורה, כ״ש שביאר זה ירמיהו על עשות הזבחים מהילדים למולך או לבעל. כ״ש שהעירנו בזה נותן התורה בכתבו ענין העקידה כמו שכתבתי בספר טירת כסף ומצרף לכסף. ואם יאריך יי׳ ימי אקבץ הכל בזה הספר עתה.6אמנם מה שכתבתי בזאת השאלה היה כי יש מבוכה בענין נח ובניו בשנפלגה. הנה כמו שמבואר התועלת הגדול המגיע לנו ממה שכתב ספור המבול וכל פרטיו, וכ״ש כמו שאמרה המורה שיקרא ספרי הנבואה | לספר כי יי׳ פקד מעשיהם. ובאמת שכל הסיפור היה כן ואיך נכחישו, וכן אנו רואים תמיד כן. וגם חלופים בין רב למעט, ובין חלק גדול מן הארץ לחלק קטן, ואין זה אלא כמו שאמר המורה על איוב בין היה בין שלא היה הנה בכמו ענינו הנמצא תמיד. הנה כן אומר בספור שכתב בהתגלות נח ומעשה בניו עמו. וכבר כתבנו כל ההכרחי בספר טירת כסף ומצרף לכסף. וכן אמר בספור דור ההפלגה. וכבר הודעתיך בספר מזרק כסף כונת ״אין מוקדם ומאוחר בתורה״, ואין הענין תמיד שיהיה הקודם בסדר קודם בסבה, אבל פעמים אינו סבה כלל, ופעמים יהיה סבה מה, אבל במקרה כמו שיברק ברק ויזבח שור או שה, וכאלה רבות. אבל היה מן ההכרח שיקח זה הספור כל ההמון בדרך שיבינו כי כל העולם מחודש ויש מאין, אבל לא בדרך הגס שיבינו זה ההמון. ואין ראוי שיהיה החכם השלם והכסיל המופלג שוים בשוים במובן, כ״ש במושכלות. ואיך יהיה המלאך והחומר שוים. לכן היה מן ההכרח ממה שכתב במעשה בראשית וממה שכתוב מענין המבול, וכי התיבה נחה על הרי אררט שהוא בארצות בבל ושנער, כמו שכתוב על סנחריב שהעם היוצא ממנה נתישבו שם. והפליג כותב התורה כי קודם הפלגה כלל, כתב בשלשת בני נח ארצות ולשונות. אם כן אמרו אחרי זה ״ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים״ אין הארץ בכאן דרך אומה כוללת בספר סגים.
