1אמנם התיר השאלה הכו׳ הנה נותן התורה ביאר זה בסוף דבריו כי אמר על כולם ״אשר טמאו את דינה אחותם״ אחר אשר אמר בהתחלה על שכם לבדו ״אשר טמא.״2ופירש לנו יחזקאל באמרו ״צופה נתתיך לבית ישראל,״ ואמר ״ואתה לא הזהרת ... ודמו מידיך אבקש״ | ופירש זה המורה כי הבטל מלהצל אחד יאמר שהוא הרגו. ואמרו רז״ל ״כל מי שיש בידו למחות ולא מיחה יאמר שהוא עשה.״ ובכלל כי בעברי וכל לשון ינוח וייחס פועל למי שיבטל מדחות הפעל ההוא או מעשותו הפכו.3ולכן נאמר ״וכל הבת תחיון״ וכן ״החיה יהושע״ וכן ״החיה אלישע״, ורבים כן.4ולכן אין ספק שאם כל בני העיר לא שתקו לא היה שכם יכול על זה. כ״ש שנראה שהם צחקו על זה, במה שרמז התורה ״אשר טמאו אחותם.״ וכתיב ״ותהרגו את בניו שבעים איש״. וכמו ״ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר.״5אמנם אע״פ שכותב התורה לא רמז עוד לנו בכאן, הנה מדעתי יש התנצלות זה מבני יעקב ממה שקדם לאברהם וגם ליצחק וגם ליעקב. כי ארץ כנען הוא שלהם, כמו שביאר ירמיה ואמר ״ואנוכי עשיתי וכו׳ ונתתיה לאשר ישר בעיני וכו׳.״ ואחר שהשם גזר ורצה שזרע אברהם ישחית בני כנען, הוא מה שעשו עתה בניו משכם הוא חלק מרצון השם וגזירתו. ומה שעשו עשוי. ומי יתן ועשו כן מכולם, ולא הצטרכו אבותינו לסוב המדבר ארבעים שנה.6אמנם עם היות זה כולו אמת, הראה לנו כותב התורה חכמת הזקן בעל הנסיונות, כמו שאמר אריסטו בספר המדות כי השמיעה לזקנים אינה למטה מהשמיעה למופתים. ולכן יעקב הזקן אע״פ שראה שהדין היה מחייב מה שעשו בניו, חרה לו כי אמר אין ראוי להכנס בסכנות במה שאפשר שיהיה או שלא יהיה. כ״ש למהר את הקץ הנאמר לאברהם.7בשעת פטירתו, ואמר להם ״ארור אפם כי עז.״ וכותב התורה כתב כל זה | להוכיחנו וללמדינו דעת. ואם בעונותינו חטאנו וגואלנו, אף גם היום.
