דגול מרבבה על שלחן ערוך אורח חיים תקנ״ג

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

« דגול מרבבה על שלחן ערוך אורח חיים תקנ״א דגול מרבבה על שלחן ערוך אורח חיים תקנ״ד »

1 דין סעודה המפסקת. ובו ב סעיפים: אע"פ שאכל סעודה המפסקת מותר לחזור ולאכול אלא א"כ קבל עליו בפירוש שלא לאכול עוד היום הגה וקבלה בלב אינה קבלה אלא צריך להוציאו בשפתיו: בית יוסף בשם התוס':

2 תשעה באב לילו כיומו לכל דבר ואין אוכלים אלא מבעוד יום ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים: הגה ומותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל עד בין השמשות ומיהו בחול נוהגין לחלוץ מנעלים קודם שיאמר ברכו ואם הוא שבת חולצים לאחר ברכו מלבד ש"ץ שחולץ קודם ברכו הגהות מיימוני רק אומר תחלה המבדיל וכו' מנהגים בשם מהרא"ק ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בתשעה באב ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות מהרי"ל ומנהגים וכן לא יטייל ערב תשעה באב:

פירוש דגול מרבבה על שלחן ערוך אורח חיים תקנ״ג

1 ונ"ל דהרמ"א בד"מ הגיה עט"ב לומר שאף בעט"ב אסור אבל בט"ב מודה רמ"א שאינו אסור רק אחר חצות דאל"כ למה לא כתב רמ"א בשום מקום שאם חל ט"ב בשבת שלא לומר בליל שבת משניות פ' במה מדליקין ולומר שפ' במה מדליקין נחשב יותר סדר היום מפ' אבות במנחה זה דו"ק ולכן נראה לעניות דעתי כמ"ש:

« דגול מרבבה על שלחן ערוך אורח חיים תקנ״א דגול מרבבה על שלחן ערוך אורח חיים תקנ״ד »