חידושי רמב"ן על יבמות פ״ד

1 מתני':יש מותרות וכו'. מתני' סדרא דרישא מפר' ואזיל דהכי אורחיה דתנא כדאמרינן בנדרים והא דמאחר מותרות לאלו ואלו מפני שהן שאר כל הנשים ומשום שארא קתני לאלו ולאלו דמאי קמ"ל ותימה כולה מתני' למה לי דהא תנינא בפ' כיצד דף כ' איסור מצוה ואיסור קדושה איכא למימר אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן דלא תנן.

2 שניות מדברי סופרים שני' לבעל ולא שני' ליבם. תמיהא לי אמאי לא נקיט כסדרא דרישא מעיקרא שני' ליבם ולא שני' לבעל וא"ל כיון דשניות מדאורייתא שרו איסורא חביבא ליה דאפי' מבעל תצא.

3 ואין לה כתובה ולא פירות וכו'. אבל לענין מציאתה ומעשה ידי' והפרת נדרי' לא תנן א"ל כיון שהיא מרגילתו לדידה קנסינן בדידי' לדידי' לא קנסינן בדידה וא"ל ק"ו כתובה דלמשקל ומיפק קנסו' כ"ש בהנך דלמיקס קמי' דקנסי' כדי שתהא כזונה אצלו. אבל מצינו בתוספתא הדבר מפורש אלמנה לכהן גדול גרושה וכו' הרי הן כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות מזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידי' ובהפרת נדריה יורשה ואין מטמא לה שניות מדברי סופרים אינן כאשתו לכל דבר אין להם כתובה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואין זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידי' ולא בהפרת נדריה יורשה ומטמא לה ע"כ בתוספתא מסכת זו פ' ב'. אבל ראיתי בירושלמי ט,ד לשון אחר: ולא פירות אמר ר' ירמיה שאין לו עליה אכילת פירות תנא ר' יוסי צירניי' קומי ר' ירמיה ופליג על ר' ירמיה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה מהו ולא פירות שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל ונראין הדברים שאלמנה לכהן גדול כאשתו לכל דבר ושני' אינו כאשתו לכל דבר כדתניא בתוספתא, ועיקר. מיהו נראה דמעשה ידיה בזמן שהוא מעלה לה מזונות כגון שזן ועשתה ואח"כ באו לב"ד יש לו וכן לאחר מיתה יורשין זנין נוטלין מעשה ידיה אבל מחיים בזמן שלא זנה כיון שאין לה עליו מזונות אף הוא אין לו מעשה ידיה שאפילו בשאר הנשים נמי קרוב הדבר לדון כן כשתבעה ולא רצה לזון ועשתה לעצמה ובאו לב"ד. ומה שאמרו שיש להם פירות תמהני לרבא דאמר במסכת כתובות דף נ"ב אלמנה לכהן גדול אינה פודה וגם הוא האיך יאכל פירותיה ושמא י"ל שיכולה להוציא ממנו על פדיונה פירות שאכל כיון שאין עליו לפדותה ודומיא דאין להם פירות דסיפא קתני אבל דין פירות ממש אין להם.

4 גמ': הא דאמרינן כל היכא דאיהו מוזהר היא נמי מוזהרת. קשה לי תיפוק ליה דהא איכא מ"מ משום ולפני עור לא תתן מכשול דהא שוה בכל ועוד הא דמדמי לה בסמוך ללאו דטומאה מי דמי התם משום קדושה דכהנים הוא וכהנות לית להו קדושה זו אבל היכא דאיהו מוזהר משום לתא דידיה היא מוזהרת משום לפ"ע ואמאי לא תהא מדה זו נוהגת בהן ויש לומר לעולם משום לפני עור לא תתן מכשול איכא אבל ללקות עליו משום לאו המיוחד בה מהדרינן והא דמדמה לה ללאו דטומאה משום דבכל עסק דין כהנים אין נשים בכלל לא כהנית ולא ישראלית ואפי' משום ולפני עור לא תתן מכשול נמי י"ל דגבי השוה בכל כתיב אבל לאו שאינו שוה בכל אינו נוהג בהן לא מחמת עצמן ולא מחמת אנשים ובמסקנא איתרבי להו לכל מילי, חוץ מדבר הבא מחמת קדושת עצמן כגון טומאה ולינשא לפסולין.