חידושי רמב"ן על יבמות ל״ב

1 נתן גט למאמרו הותרה צרתה. פירשו לקמן יבמות דף נ"ב בתוספות דהיינו דוקא צרה דמתניתין אשת בעל הגט משום דלאו בנות בית אחד הן אלא במאמר זה והא שקליה אבל צרה של ביתה ממש מיחלפא כמותה בבעלת הגט ואסורה בין לו בין לשאר אחין אם היו רבים ולאידך לישנא דאמרינן הותרה אפילו היא אפילו לו וכל שכן לאחין דכל מאי דעביד שקלי' וקשה לי צרה דמתני' אפילו כתב גט לזו למאמר ולזיקה סתם תהא מותרת אשתו של מגרש דהא מ"מ שקלי' למאמרו כוליה אלא מסתברא צרה דביתה קאמר ולא מיחלפה אלא היא דנקט לה וכן דעת רש"י ז"ל. ופירש בפרק רבן גמליאל דף כ"ב הותרה היא לאחין ואסורה לו ומשמע שהוא אסור אף בצרתה דבדידיה גזרינן משום בעל הגט דעלמא, והרב רבי משה הספרדי ז"ל כתב כדברי רש"י ז"ל שלא הותרה אלא לאחיו והאי דקאמר רבא הותרה אפילו היא סתם ולא פירש משום דאמתניתין קאי שעשה מאמר ומת ונשאר אחיו, ועוד עתיד אני לכתוב בזה בפרק רבן גמליאל בעזרת שמים.

2 זר ששימש בשבת וכו' ובעל מום ששימש בטומאה וזר שאכל מליקה ר' חייא אמר חייב שתים. פירש"י ז"ל איסורי קא חשיב דהא משום זרות אין כאן חטאת ואחרים פירשו דמלקיות קא חשיב דכולהו לאו כתיב בהו וקסבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ומשום הכי לוקה בשבת בדאתרו ביה למלקות ולא אתרו ביה לקטלא וה"ה דמצי למימר בעל מום ששמש בשבת וללישנא דתני בת אחת משכחת לה דהוי ליה בעל מום מעיקרא ואייתי שתי שערות בשבת אלא מילי מילי אתו לאשמועינן ומיהו לא מצי למימר זר ששימש בטומאה דכי כתיב וינזרו מקדשי בני ישראל וגו' אל בני אהרן הוא דכתיב וכי תימא הא איכא משום טומאת מקדש הא אוקימנא במסכת שבועות דף י"ז בשהפך בצינורא דליכא שהות כדי השתחויה.