חידושי רמב"ן על עבודה זרה מ״ח

1 הא דאותבינן לשמואל גדעו ופסלו אין לא גדעו ופסלו לא. א"ל ונימא ליה גדעו ופסלו אע"פ שלא השתחוה. השתחוה אע"פ שלא גדעו ופסלו וכיון דלענין ביטולה גדעו ופסלו והשתחוה חד הוא חד חשיב להו. וא"ל כולה מתניתין מצרך צריכה ליה רישא קמ"ל בנה אע"פ שלא השתחוה דע"ז של עכו"ם אסורה מיד וסיידו וכיירו לשם ע"ז וחידש נוטל מה שחידש אע"פ שלא חידש בגופה כגון דשיעא והדר שיעא נוטל מה שחידש ומציעתא דאבנים קמ"ל שאע"פ שחדת בגופה לא מתסרא כלה אלא סיפא דאשרות ל"ל קס"ד דהא אתא לאשמועינן גדעו ופסלו אין לא גדעו ופסלו לא דמחובר לא מתסר בהשתחוה אפי' תוספתו דאי ס"ד אפי' בהשתחוה ליתני הכי לאשמועינן דאע"פ שאין ע"ז במחובר נאסר להדיוט גדולים אסורים והיינו נמי דלא מפרקינן גדעו ופסלו אצטריכא ליה מהו דתימא ליתסר כוליה קמ"ל כדאמרן באבנים משום דקס"ד דכבר תנא ליה הא עד דאתא רב אשי ופרקה משום דגדעו ופסלו סד"א כיון דאוקומי אילנא הוא אפי' בעיקרו נמי כמי שנטעו דמי משא"כ באבנים וליתסר כוליה קמ"ל. ולשון הראב"ד ז"ל גדעו ופסלו למה לי נרא' דהיינו לענין תוספתו באילן שנטעו מתחלה לכך ול"ל למתנייה הו"ל לאשמעינן השתחוה אע"ג דמחובר תוספתו אסורה, ואינו מחוור. והרב ר' שמואל ז"ל מתרץ דכיון דקס"ד השתא דהך סברא דר' יוסי בר יהודה היא ניחא ליה לאוקמי סתם מתני' כרבנן דלשמואל לא ליתותב דאמר כר' יוסי בר יהודה הוא.

2 והא דאמרינן ואחת מחלוקת ר"ש ורבנן. נראה דטעמא דר"ש משום דלית ליה משמשין במחובר כלל ואפי' תוספתו ע"ז מונחת תחתיו דלע"ז גופה רבי רחמנא אשרה ולא למשמשין ואפי' נטע של ע"ז כיון דשמושו לאחר השרשה שיוציא ענפים היא לא מיתסר ליה.

3 הא דאמרי' מה שהשביח בנמיה פוגם בצל. ואד"ל דהא גבי השוחט בהמה בשב' לע"ז אמרינן דחייב שהרי תקן להוציאו מידי אבר מן החי כדאי' בפסחים בפ' אלו דברים ובמקומות אחרים ולאו מילתא היא דשאני התם דמלאכ' מחשבת אסרה תורה וכיון דאיכא תקון כל דהו מלאכת מחשבת היא אבל הכא הנאה אסר רחמנא והא ליכא.

4 והא דתנן לא ישב בצלה כו' ואוקימנא בגמ' דאפי' בצל צלה אסור פי' הראב"ד ז"ל דוקא אשרה דלצלה עבידא בין לתתתיה בין לחוצה לא אבל בית ע"ז תוכו ונגד פתחו ד' אמות אסור אחוריו מותר דאינה עומדת לצל כדאמרי' בעלמא שאני היכל דלתוכו עשוי וזה הענין בעצמו משמע בירוש' בפ' הזה.

5 הא דאקשי' וסבר ר' יוסי זה וזה גורם אסור. ק"ל ודילמא אף לא ירקות בימות הגשמים בלכתחלה הוא דאסר דהכא נמי תנן ואין נוטעין אגוז של ערלה וי"ל דנטיעה הוא מעשה ביד ראוי לגזור עליו לכתחלה אבל בשנתנו משנתנו הנאה דממילא הוא ולא על דעת אותה הנאה נטעו מתחלה ואפי' לכתחלה אין ראוי לגזור עליו כלום.

6 הא דתניא מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר. פירש"י ז"ל אם נטע אגוז של ערלה מותר ואם הבריך והרכיב יחור של ערלה באילן זקן מותר מיד דזה וזה גורם מותר וה"נ אמרו בעלמא ילדה שסבכה בזקנה מותרת. וזה הפי' אינו מחוור, דבאגוז מותר לאחר ג' ולא בתוך ג' ובהבריך והרכיב יחור מותר אפי' בתוך ג' אלא שזו אינה קושיא דה"ק אם הבריך והרכיב של ערלה מותר כאילו נטע והבריך והרכיב של אילן זקן האי כדיניה והאי כדיניה אלא מיהו הבריך לא משמע דבהרכבה דהברכה באילן אחד בעצמו הוא. ועוד ק"ל, וכי פליגי ר' יוסי ורבנן בכל הרכבה דלא נהגה בה ערלה והא סוגיין בפ"ק דר"ה דכ"ע מודו בהרכבה וקי"ל נמי כוותיה וקי"ל דערלה ורבעי נוהגין בהרכבה וי"ל התם במרכיב בילדה ובא לומר שאף פירות שבאותו יחור אסורין שהרכבתו זו היא נטיעתו כך פירש"י ז"ל בפ' משוח מלחמה ומ"מ מה שהזכיר בכאן זה וזה גורם מותר בילדה שסבבה בזקנה התם אפי' רבנן מודו דטעמא משום ביטול נגעו בה כדמפורש בפ' משוח מלתמה אבל ילדה בילדה שנטעה לסייג ולקורות הוא דאסירא לרבנן ומודה בה ר' יוסי דאי ממליך עלה מצי לאהדורה וכיון שכן החייב מושך את הפטור משום דאפשר להיות כמוהו ואין הפטור מושך את החייב שא"א לעשות כמוהו ואע"פ שזה וזה גורם הוא ומי' בירוש' במס' ערלה אמרי' תני ר' יהושע אוניא לית כאן מרכיב אבל לגמ' שלנו עיקר הדברים כמו שפירשו. ועוד קשיא לפירש"י ז"ל לישנא דגמ' דקאמר מודה ר' יוסי כדדייקינן בעלמא למאן מודה לאו לת"ק דהוא בר פלוגתיה וה"נ למאן מודה ר' יוסי דהא רבנן דפליגי עליה דר' יוסי ס"ל זה וזה גורם אסור. והראב"ד ז"ל פי' שכפניות היינו מתחלי דאמרינן בפסחים דף נב,ב ומפני שנעשה שומר לפרי בשעת עבודו נאסר ור' יוסי לטעמיה דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי והיינו דקאמר ר' יוסי שאם נטע אגוז או הבריך יחור שיש בו כפניות שהן עצמן מוציאין יחורין או הרכיבן מותר לאחר ג' משום דהו"ל זה וזה גורם דאע"ג דאמר ר' יוסי אין נוטעין ואין מרכיבין כפניות מפני שהספרי אפ"ה מודה הוא שאם עשה כן מותר שזה וזה גורם מותר ולאו למימרא דסבר ת"ק דידיה זה וזה גורם מותר אלא דס"ל לרבנן נטע מותר דלכתחילה נמי נוטעין אותן דלא ס"ל סמדר פרי הילכך הן עצמן מותרין ונקט לשון מודה משום הבריך והרכיב דמודה בהו לת"ק ובירושלמי במקומה מצאתי שאם עבר ונטע אגוז לרבנן מותר משום שהוא כלה בארץ עד שלא יצמח, והוא טעם יפה.