חידושי רמב"ן על עבודה זרה ל״ב

1 מדקא מקשינן מנודות של עכו"ם וכו'. למאן דשרי רוצה בקיומו של חרס האדרייני שמעינן מינה דמאן דאסר ה"ה לנודות ולקנקנים וכיון דהלכתא כמאן דאסר ש"מ אסור ליתן מים בכליהם ולהשתמש בהם כלל וזו הרחקה יתירה. אבל במקצת נוסחאות מצאתי כעין פירושם של ראשוני' ולמ"ד רוצה בקיומו ע"י דבר אחר אסור מ"ש קנקנים דשרו בהנאה אמר לך התם ליכא איסורא בעיניה הכא איכא איסורא בעיניה ומשמע מהאי לישנא דמאן דאס' לא אסר אלא בחרס אדרייני דכיון גופיה הוה ואיתיה לאיסור' בעיניה אבל בשאר כליהן של עכו"ם לא וכן עיקר דאי לא לישמע' רבותא בשאר כלים והא דאקשינן מנודות של עכו"ם בדרך ק"ו אקשינן כלומר בשלמא למאן דאסר לאו דוקא בחרס אדרייני אלא ה"ה לנודות אלא למאן דשרי ודאי קשיא והרבה מקומות בתלמוד דיכול למימר וליטעמיך לדידך מי ניחא ולא אמר הכי ופריק רבא לכ"ע התם טעמא מאי משום שמא יבקע נודו וקם ליה תירוציה דרבא א"נ לשטיחין כמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה דמי דהעור מתקשה ביין שעמד בו הרבה ומהני לשטיחין וניכר הוא דומיא דחרס אדרייני שבליעת היין גדולה שבו מסייעת בסמיכת כרעי המטה שלו הילכך נודות העכו"ם וקנקניהם אינם אסורים בהנאה ורוצה בקיומן מותר וכ"נ דעת רבינו ז"ל שלא כתבה לפי שאין חרס אדרייני מצוי עכשיו.

2 דלא כר"א האמר סתם מחשבת עכו"ם לע"ז. אבל מריש' נמי ש"מ דלא כר"א דקתני עורות לבובין ואי ר"א בלא לבובין נמי שהרי כל שחיטתן לע"ז וסיפא נמי דלא כר"א דקתני גבינת בית אונייקי אי לר"מ מפני שרוב עגלי' שבאותו מקום נשחטין לע"ז אי לרבנן דשרו שמעינן דלא אמרינן סתם מחשבת עכו"ם לע"ז וניחא ליה מרישא ליכא למשמע מינה דלבובין לאו כעין שחיטה נינהו ואי לאו כעין שעושין לע"ז מותרין וגבינת בית אונייקי דלא כר"א וכיון דאמרוה ברישא דמתניתין דמפקא מיניה תו לא אצטריך למימר הכי בסיפא.

3 הא דאמרינן ומני ריב"ב היא. פי' רש"י ז"ל דאיהו אית ליה תקרובת ע"ז אסורה בהנאה דדריש מה מת מטמא אף תקרובת מטמא ומינה מה מת אסור בהנאה אף תקרובת ע"ז אסורה בהנאה. וק"ל מי איכא דלית ליה הכי והא רישא קתני היין והחומץ והיינו משום נתנסך ממש לע"ז משום תקרובת כדפרישו עלה בגמ' וכ"ת רישא נמי ריב"ב הוא א"כ לימא ברישא וכן נמי עורות לבובין משו' תקרוב' הן אסורין בהנאה ועוד דלקמן בפ' ר' ישמעאל כ"ע אית להו דתקרוב' ע"ז אסור בהנאה ועוד דהו"ל לפרושי איסור הנאה בדריב"ב דהא איהו לא קתני לה מפורש והו"ל בגמ' למימרא ובפ"ק דחולין ה"נ מוכח דתנן שחיטת עכו"ם נבלה ומטמא במשא והוינן בה נבילה אין איסור הנאה לא מתני' דלא כר"א דאמר סתם מחשבת עכו"ם לע"ז אלמא כל דלע"ז איסור הנאה היא לכ"ע. לפיכך נ"ל דמתני' דייק דקתני מפני שהוא זבחי מתים כלו' הרי הוא כמת ומטמא טומאה חמורה ומאן שמעת ליה הך סברא ריב"ב אבל לרבנן טומאה לית להו. ואי קשיא לך כי היכי דאמרי רבנן מה מת אסור בהנאה אף תקרובת אסור אמאי לא דרשי נמי מה מת מטמא אף תקרובת ע"ז א"ל דאיסור הנאה כיון דכתיב איסור אכילה באורייתא אמרינן דאתא דוד ואמר דבההוא איסור יש בו נמי איסור הנאה אבל טומאה שלא הוזכרה בתורה לא דרשי לה מההוא קרא.