בן יהוידע על בבא בתרא ע״ד

1 אָמְרוּ לִי: כָּל אַבָּא, חַמְרָא, וְכָל בַּר בַּר חַנָּה, סִיכְסָא. עיין פירוש רשב"ם ז"ל והדבר יפלא איך בזו אותו כל כך ועוד והלא כמה תנאים ואמוראים נקראו בשם אבא דגדול החברים שהיה לרשב"י היה שמו רבי אבא וכן אבוה דשמואל וכן רב בן אחותו של רבי חייא וכן כמה אמוראים בתלמוד נקראו בשם אַבָּא ואיך יחליטו בפיהם לומר 'כָּל אַבָּא חַמְרָא'? ועוד הא דאמרו 'כָּל בַּר בַּר סִיכְסָא' מנא ליה האי והיכן נמצא 'כָּל בַּר בַּר סִיכְסָא' ומה טעם יש בזה שיהיה השוטה נקרא 'בַּר בַּר'? ונראה לי אין כונתם עליו אלא היער נקרא בלשון תלמוד אַבָּא בכמה דוכתי ואמרו כָּל אַבָּא רצונו לומר יער נמצא שם חַמְרָא לרעות בו ורצו לקנתרו בזה שהיא היה דרכו להתבודד ביערים ומדברות שראוי שיתחכם בהתבודדות שעושה שם ואיך שגג שגיאה גדולה שלא החכים לברר הענין על ידי שימנה החוטין. גם מצינו בערוך בערך 'ברבריא' שהביא לשון הגמרא דיבמות יבמות סג: על פסוק בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם דברים לב, כא אלו בני ברבריא ובני מרטייא שהולכין ערומין בשוק. גם הביא שם דברי המדרש כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן דברים יא, כב כל זמן שהקמיע הזה בידך הברברין רואין אותו ובורחין. גם כתב שם 'מֵעַם לֹעֵז' תהילים קיד, א תרגם התרגום אלו בני ברבריא עיין שם. ולכן כיון שנקרא 'בַּר בַּר' רצו לקנתרו בכך שאמר לו 'כָּל בַּר בַּר סִיכְסָא' שהולכין ערומין בשוק. ועוד יש לומר בר לשון זה הוי רבוי וחשיבות אך אין רבוי אחר רבוי אלא למעט ולכן אמר לו 'כָּל בַּר בַּר סִיכְסָא'. ודע כי בודאי היותר נראה לומר גם האי דאמר רבה בר בר חנה דאמר ליה ההוא טייעא תָּא וְאַחְוִי לָךְ מֵתֵי מִדְבָּר היה במראה החלום וגם מה שאמר כִּי אֲתָאִי לְקַמַיְהוּ דְּרַבָּנָן, אָמְרוּ לִי כָּל אַבָּא חַמְרָא, וְכָל בַּר בַּר סִיכְסָא, גם זה היה במראה החלום שראה דאתא קמיה רבנן ואמרו לי הכי והכי וזה ברור וגם לפי זה הביאור שבארתי בס"ד במשמעות אבא ובר בר כן הוא ויבא נכון על דברי החלום. ומה שראה אותם בחלום דְּדָמוּ כְּמַאן דְּמִיבְסְמֵי, נראה מפני שהם עמדו על הר סיני לקבל התורה שנמשלה ליין שעליהם נאמר הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה שיר השירים ב, ד ולכן נדמו אליו בחלום כמאן דמיבסמי. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר כָּל אַבָּא חַמְרָא פירוש אינו חכם בחכמת העיון והסברה אלא רק חכם בגרסה דדמי לחמור שנושא המשוי עליו וכמו שאמרו על פסוק יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם בראשית מט, יד ולכן לא היה לו חריפות לממני חוטין וחליות. ואומרם סִיכְסָא אינו רצונו לומר שוטה כמו שפירש רשב"ם ז"ל אלא 'סכסא' לשון סכסוך רצונו לומר בלבול שעשית דבר שנראה שהיית מבולבל מאד שהחזרת את הכנף ולא עלה על לבך למנות חליות. ונראה לי בודאי לא נעלם ממנו דבר זה ועשה כן שמנה חוליות אך אותו צדיק שחתך ממנו הכנף כעס עליו ואף על פי שהחזיר לו הכנף עם כל זה כיון דחתכו ממנו גזר עליו שישכח המנין שמנה ולא יזכור איך היה כדי שלא יהיה לו תועלת מזה והוא מרוב ענותנותו לא אמר לרבנן כבר מניתי אך שכחתי. ודע כי הגרסה הנכונה היא מה שאמר בתלמוד שהביא בספר דקדוקי סופרים דגריס הכי 'איבעי לך למימני חוטי וחליות ותיתי ותימא לן'.

2 וְרַבָּנָן? אִם כֵּן, 'אוֹי לִי' לָמָּה. קשא רבה בר בר חנה מאי סלקא דעתיה לפרש על מה אמרה 'אוֹי'? ונראה לפרש דחשב לכך אמרה 'אוֹי' על שבועת המבול שאם לא היה שבועה היו העולם יראים מן המבול ולא היו חוטאים מאחר שראו דבא מבול והחריב העולם כולו וכמו שנאמר וְהָאֱלֹקִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו קהלת ג, יד וכן הוא אומר כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל ישעיה כו, ט אך אחר שראו שנשבע שלא יביא מבול נעשה לבם בטוח לכך אמרה 'עַכְשָׁיו שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי מִי מֵפֵר לִי' כדי שאביא מבול ואז יהיו יראים מן החטא.

3 וְשַׁמְעִית דַּהֲווּ אַמְרִין: "מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִין". נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שהתורה נתנה לנו מעולם הבריאה שהוא סוד בינה לכך התחילה בבי"ת שהיא בינה ולכך משה רבינו ע"ה שזכה לבינה נתנה התורה על ידו. וידוע דהבינה היא סוד אהי־ה שהוא חותם אמת כי כ"א פעמים אהי־ה בסוד אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה 21×21=441 עולה מספר אמת 441 ולזה אמרו מֹשֶׁה אֱמֶת שזכה לבינה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת שהיא מעולם הבינה.

4 תָּא וְאַחְוִי לָךְ הֵיכָא דְּנָשְׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעָא אַהֲדָדֵי. המאמר הזה אינו כפשוטו כפירוש רשב"ם ז"ל כי באמת אין מקום בעולם אשר נושקין הרקיע והארץ ביחד כי הארץ כולה היא כדורית ועומדת בתוך החלל ורחוקה מן הרקיע מרחק עצום ונורא למאד מאד מכל הצדדין שלה כזה: הציור חסר ועוד הרקיע הוא אש ומים ואיך יצוייר שיגע בו רבה בר בר חנה ויניח סלתיה בחלון ויש הרחק מן הארץ עד הרקיע מהלך ת"ק שנה? ונראה לי בס"ד הכונה דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בספר מבוא שערים ש"ב ח"ג פ"ח שבכל תפילות מעלים התחתונים מ"ן מיין נוקבין שהם הניצוצות הנבררים וכפי כונתם ומעשיהם כך גודל תיקונם להעלות נצוצים רבים דמ"ן מיין נוקבין אם בכמות אם באיכות ובכל יום מעלים ניצוצות חדשות מחודשות וזהו גודל התפילות והמצות ואין כל האנשים שוים כי כל אחד מעלה כפי בחינתו הראויה אליו ולכן הכל צריכין זה לזה ולא יוכל זה לעשות מה שיעשה חבירו והבן זה היטב עד כאן לשונו. ועוד כתוב שם כי מ"ן מיין נוקבין שמעלים בזה היום אין נשלם ונגמר תיקונם באותו היום אלא עד יום שני שאז יוצאים מהם בריות ונשמות מתוקנות ומתלבשות בגוף בעולם הזה עיין שם. ובשער הכונות דף נו"ן ע"ד כתב רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל: אמר לי מורי ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים וכל שבט עולה תפלתו דרך שער מיוחד לו והוא סוד י"ב שערים הנזכרים בספר יחזקאל עד כאן לשונו עיין שם. והנה ההוא טייעא היה צדיק אחד מן עולם הבא שבאה נפשו לעולם הזה ונתלבש בצורת טייעא וכמו שתמצא בתיקונים ובזוהר הקדוש בסבא דמשפטים ובמקומות אחרים בזוהר שהיו נשמות קדושות של צדיקים באים לעולם הזה ומתלבשים בצורת טעין חמרי וכיוצא וכן היה אותו טייעא שנגלה לרבה בר בר חנה וגילה לו סוד עמוק ביחוד התפילות שבהם יהיה זווג תפארת ומלכות הנקראים 'שמים וארץ'. וזהו שאמר תָּא וְאַחְוִי לָךְ סוד הֵיכָא דְּנָשְׁקֵי אַרְעָא המלכות וּרְקִיעָא התפארת או ארעא המלכות ורקיעה היסוד כי לימדו סוד של יחוד וזוג שלהם אשר יהיה על ידי התפילה וְחַזָּאֵי דְּעָבֵיד כַּוִּי כַּוִּי פירוש שראה ברוח מבינתו סוד י"ב חלונות שיש ברקיע שבהם עולים התפילות של י"ב שבטים שַׁקְלִיתָא לְסַלְתָּאִי וְאַנְחָתָהּ בְּכַוְּתָּא דְּרָקִיעַ פירוש סלתאי היא התפלה שלו שהתפלל בו ביום העלה אותה בחלון אחד השייך לו ולשבטו אַדְמַצְלִינָא בָּעִיתָהּ וְלָא אַשְׁכְּחִיתָהּ פירוש חשב דאותם מ"ן מיין נוקבין שהעלה בו ביום בתפילתו יגמר בו ואמר לו אותו צדיק המלמדו גֻּולְגָּלְתָּא דִּרְקִיעָא הוּא דְּהָדַר, נָטַר עַד לְמָחָר כִּי הַשְׁתָּא וּמַשְׁכַּחַת לָהּ פירוש דאין שום מ"ן מיין נוקבין שהוא בירור ניצוצי קדושה הנברר ועולה על ידי התפלה נגמר תיקונו ביום עלייתו אלא ישאר עד יום שני בתפלה השנית.

5 הָתָם נַמִּי לִיסַרְסֵיהּ לַזָּכָר וְלִיצַנְּנָהּ לַנְּקֵבָה. קשה למה הזכיר המקשן בדבריו סרוס הזכר דהא סירוס הזכר בלויתן גם רב נקטיה ורק ליקשי למה הרג את הנקבה ליצננה כדעבד גבי בהמות? ונראה לי בס"ד דאי הוה מקשי רק על הנקבה הוה אמינא דדעת המקשן גבי דגים אין חשש נזק מן הזכר ולא אצטריך סרוס ורק די בצינון הנקבה ועל כן הוה אמינא דמקשי תרתי דהוה ליה לצנן הנקבה בלבד ולמה סרס הזכר והרג הנקבה? ולכך הוצרך המקשן לפרש דבריו דהוא אינו מקשי אסרוס הזכר כלום ורק מקשי על הנקבה דסגי לה בצינון ולמה הרגה.

6 דָּגִים פְּרִיצֵי. נראה הטעם כי הזרע הוא מן יסוד המים ולכן נקרא בשם מים ומאחר דנבראים במים וגדלים במים לכן יש להם כח הזרעה טפי הרבה וחזק מאד ולכן אמרו חכמינו ז"ל לא יאכל אדם דגים בסעודה המפסקת בערב כיפור שמרבים הזרע ולכן דגים פריצי בטבעם.

7 אִי בָּעִית אֵימָא: כֵּיוָן דִּכְתִיב: "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֵק בּוֹ", בַּהֲדֵי נְקֵבָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא תהלים קד, כו. דע כי הבריאה של לויתן שבראו הקדוש ברוך הוא זכר ונקבה בלבד ותוקף עצמו וגודלו באיכות ובמידה הכל הם דברי אמת והדברים כפשוטן אך לויתן זה שהוא זכר ונקבה נבראו דוגמא לדבר אחר שיש בעולמות העליונים על דרך שאמרו על גוף האדם התחתון שהוא דוגמה לצלם ספירות הקודש ודרך משל נאמר לויתן התחתון הזכר בראו דוגמה לעולם היצירה שבעולמות היושר ולויתן הנקבה בראו דוגמה לעולם היצירה שבעולמות העיגולים וחיבור עולם היצירה דיושר עם עולם היצירה דעגולים זה נקרא בשם לויתן, יען כי לויתן הוא לשון לווי וחיבור ועל זה החיבור של עולם היצירה דיושר עם עולם העשיה דעיגולים אמר אשר נקרא זה החיבור בשם לויתן אמר הכתוב 'לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֵק בּוֹ'. וענין השחוק היא כינוי להשפעה כידוע כמו שאמרו ברכות ז: שעה משחקת לו וכן דרשו חז"ל שבת ל: על פסוק קהלת ז, ג 'טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק' שהוא על מה שמשחק עם הרשעים בעולם הזה ומה שמשחק עם הצדיקים לעולם הבא. כן כאן השחוק הכתוב אצל לויתן הוא ענין השפעה והארה כי הקדוש ברוך הוא נותן שפע בעולם ומשלשלו על ידי לווי וחיבור של יצירה דיושר עם יצירה דעיגול ולכן זכר של לויתן התחתון שהוא דרך משל כנגד יצירה דיושר עם יצירה דעיגולים הוא עומד זקוף ונקבה של לויתן שהיא כנגד יצירה דעיגול בראה עקלתון שמקפת העולם. ומה שבראם דוגמה רק לעולם זה דוקא הנה כל זה מפלאות תמים דעים אין לך עסק בנסתרות כאלה. ומה שאמר תלמודא בַּהֲדֵי נְקֵבָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא הכונה הוא דאף על גב דשחוק זה האמור בלויתן הוא דרך משל ודמיון להשתלשלות השפע על ידי לווי הקדוש הזה עם כל זה לאו אורח ארעא למנקט המשל הזה על הנקבה כאומרו 'לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֵק בּוֹ' לכן השאיר את הזכר בחיים כדי שיתפוס המשל הזה של 'לִוְיָתָן יָצַרְתָּ לְשַׂחֵק בּוֹ' על הזכר.

8 בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראֹת אֶת הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּתַח פִּיךָ וּבְלַע כָּל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי. נראה כונתו יתברך הוא שעל ידי כח האש שבו ישרפו המים היתרים ויתמעטו והוא חשב שישארו המים כמו שהם בתוך הים לכן אמר לו דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי. או אפשר דכונתו לומר שיבלע מימות של הנהרות הבאים לים וחוזר ויוצא כנגדן דרך מחילות אחרים מן הים לנהרות ועל דרך זה הולכים ושבים, והוא לא הבין כוונתו יתברך דלא הבין שיצאו כנגדן מן הים דרך מחילות לנהרות ולכך אמר לו דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי. ובזה ניחא קושיא אחרת כי אחר שהרגו היכן נבלעו אותם מימות שבעולם? וכפי האמור מובן שפיר דבאמת כנגד מימות הבאים לים יוצאין ממנו דרך מחילות לנהרות וכמו שאמר הכתוב אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת קהלת א, ז.

9 בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ איוב כו, יב. נראה לי בס"ד בעיטה זו היתה בדיבור כי אף על גב דשר של ים הוא מלאך רוחני גזר עליו שיתגשם כמו גוף בעל חי כדי שבהריגתו יעלה בו ריח קשה מאד ויצטרכו מים רבים לכסותו שלא ירגישו הבריות בריחו וכל זה עשה השם יתברך לפרסום הענין הזה שבודאי בעודו מלאך רוחני אי אפשר שיהיה מוסרח ויצא ממנו ריח סרחון קשה אלא כך היתה הגזרה מלפניו יתברך שיתגשם השר הזה ויהיה כבשר בעל חי ממש ויצא ריח בסרחונו ויתפרסם הדבר. ולכן אמר 'בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ' דתרי מילי קאמר תחלה בעט בו במאמרו שירד ויפול למטה בים התחתון כדי שיתגשם כדרך שנעשה בנפילים דסוף פרשת בראשית, שהם עזא ועזאל שהשליכם ארצה ונתגשמו בבני אדם ואחר שנפל ונתגשם הרגו. ומה שעשה הקדוש ברוך הוא דבר זה שיהיה נדחה סרחונו על ידי המים, הטעם מפני כי חטאו היה בעבור המים לכך במים יהיה תיקון שלו שלא יזיק ריחו כיוצא בדבר הזה אתה רואה עץ שאכל אדם הראשון תאנה היה סנהדרין ע: ומחמת כן נעשו ערומים האדם ואשתו ובדבר זה נתקנו כי עלי תאנה נעשו להם מלבוש לכסותם בראשית ג, ז, כן הוא קלקל בדבר המים ונסרח לכך המים כיסו עליו.