תשובות הרמב"ם ק״פ

« תשובות הרמב"ם קע״ט תשובות הרמב"ם קפ״א »

1 כתובות פתח ↗

תְּנַן: כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים — תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה. כְּתוּבָּה הוּא דְּלָא בָּעֲיָא, הָא גִּיטָּא בָּעֲיָא. מַאי לָאו, קִידְּשָׁה עַל תְּנַאי וּכְנָסָהּ סְתָם, תְּיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל!

2 כתובות פתח ↗

לָא תֵּימָא טַעְמֵיהּ דְּרַב כֵּיוָן שֶׁכְּנָסָהּ סְתָם אַחוֹלֵי אַחֲלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ, אֶלָּא טַעְמָא דְרַב: לְפִי שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת. הָא פְּלִיגִי בַהּ חֲדָא זִימְנָא, דְּאִתְּמַר: קְטַנָּה שֶׁלֹּא מֵיאֲנָה, וְהִגְדִּילָה, עָמְדָה וְנִישֵּׂאת — רַב אָמַר: אֵין צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי. צְרִיכָא, דְּאִי אִתְּמַר בְּהָהִיא: בְּהָהִיא קָאָמַר רַב מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא תְּנָאָה, אֲבָל בְּהָא דְּאִיכָּא תְּנָאָה — אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל. וְאִי אִתְּמַר בְּהָא: בְּהָא קָאָמַר שְׁמוּאֵל, אֲבָל בְּהָךְ — אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַב, צְרִיכָא. תְּנַן: כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים — תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה. כְּתוּבָּה הוּא דְּלָא בָּעֲיָא, הָא גִּיטָּא בָּעֲיָא. מַאי לָאו, קִידְּשָׁה עַל תְּנַאי וּכְנָסָהּ סְתָם, תְּיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל! לָא, קִידְּשָׁה סְתָם, וּכְנָסָהּ סְתָם. אֲבָל, קִידְּשָׁה עַל תְּנַאי וּכְנָסָהּ סְתָם — הָכִי נָמֵי דְּלָא בָּעֲיָא גִּיטָּא? אַדְּתָנֵי הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, לִיתְנֵי: כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וְכׇל שֶׁכֵּן הָא. הָכִי נָמֵי קָאָמַר: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וּכְנָסָהּ סְתָם, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. קִידְּשָׁה סְתָם וּכְנָסָהּ סְתָם — תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה. כְּתוּבָּה הוּא דְּלָא בָּעֲיָא, הָא גִּיטָּא — בָּעֲיָא. וּמַאי שְׁנָא כְּתוּבָּה דְּלָא בָּעֲיָא — דְּאָמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה נַדְרָנִית, אִי הָכִי גֵּט נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי! אָמַר רַבָּה: צְרִיכָה גֵּט מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן אָמַר רַב חִסְדָּא: צְרִיכָה גֵּט מִדִּבְרֵיהֶם. רָבָא אָמַר: תַּנָּא סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, גַּבֵּי מָמוֹנָא לְקוּלָּא, גַּבֵּי אִיסּוּרָא לְחוּמְרָא. אָמַר רַבָּה: מַחְלוֹקֶת בְּטָעוּת שְׁתֵּי נָשִׁים. אֲבָל בְּטָעוּת אִשָּׁה אַחַת — דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא מַתְנִיתִין דְּטָעוּת אִשָּׁה אַחַת הִיא, וְקָמוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא מִינַּיהּ! אֶלָּא אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר, אָמַר רַבָּה: מַחְלוֹקֶת בְּטָעוּת אִשָּׁה אַחַת כְּעֵין שְׁתֵּי נָשִׁים. אֲבָל בְּטָעוּת אִשָּׁה אַחַת גְּרֵידְתָּא — דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: קִידְּשָׁהּ בְּטָעוּת, וּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְכֵן קָטָן שֶׁקִּידֵּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִיכֵּן — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח. וְאִם בָּעֲלוּ — קָנוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר: אִם בָּעֲלוּ לֹא קָנוּ. וְהָא הָכָא דְּטָעוּת אִשָּׁה אַחַת הִיא, וּפְלִיגִי. מַאי לָאו טָעוּת נְדָרִים? לָא, טָעוּת פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ: קִידְּשָׁהּ בְּטָעוּת וּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה! פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ: קִידְּשָׁהּ בְּטָעוּת כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁקִּידְּשָׁהּ בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְגָמַר וּבָעַל לְשֵׁם קִדּוּשִׁין. וּמַר סָבַר: אֵין אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְכִי קָא בָעַל, אַדַּעְתָּא דְּקִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים בָּעַל. אֵיתִיבֵיהּ: ״הֲרֵינִי בּוֹעֲלִיךְ עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא״, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצָה הָאָב — מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: רָצָה הָאָב מְקוּדֶּשֶׁת, לֹא רָצָה הָאָב אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְהָא הָכָא, דְּכִי טָעוּת אִשָּׁה אַחַת דָּמֵי, וּפְלִיגִי! הָתָם בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, מָר סָבַר ״עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה הָאָב״ — עַל מְנָת שֶׁיִּשְׁתּוֹק הָאָב, וְהָא שָׁתֵיק לֵיהּ. וּמָר סָבַר ״עַל מְנָת שֶׁיֹּאמַר אַבָּא ׳הֵן׳״, וְהָא לָא אָמַר אַבָּא ׳הֵן׳. אֵיתִיבֵיהּ: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, וְנִתְגָּרְשָׁה וְהִיא יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב, וְהֶחְזִירָהּ — שֶׁחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, מִפְּנֵי שֶׁגֵּירוּשֶׁיהָ גֵּירוּשִׁין גְּמוּרִין, וְאֵין חֲזָרָתָהּ חֲזָרָה גְּמוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁגֵּירְשָׁהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, וְהֶחְזִירָהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה. אֲבָל גֵּירְשָׁהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְהֶחְזִירָהּ כְּשֶׁהִיא גְּדוֹלָה, אוֹ שֶׁהֶחְזִירָהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְגָדְלָה אֶצְלוֹ וָמֵת — אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.

1 שאלה על ענין המקדש על תנאי וכנס סתם וכו' כתובות ע"ג וכתבתם בשאלות שלכם שיש מי שפירש כגון שבעל ושהה וחזר ובעל ויש מי שפירש כגון שבעל וחזר ובעל ותמהתם ואמרתם למה לא העמידוה המפרשים כגון שגירש והחזיר שהדעת נוטה לכך וכך הוא תורף דבריכם:

2 תשובה כל הני פירושי דאמריתו לית בהו ממש ולא חזו לעיוני בהן שהם דברים שאין בהם טעם כלל ומעולם לא שמענום וראוי לתמוה מן התמיהה שתמהתם ואמרתם למה לא העמידו אשה אחת כעין שתי נשים כגון שגירש והחזיר ואי אפשר להעמידה בכך היאך עלה על דעתכם להעמידה בדבר זה אם קידש על תנאי וגירש כשאמרתם וחזר וקדש קדושין שניים ומה הם הקדושין השניים אם על תנאי קידש אותם ובעל סתם היינו בעיין מה הועילו הקידושין הראשונים וכבר נתגרשה מהם ואם סתם קידש בפעם שנייה ובעל מה מקום נשאר כאן לספק הרי קידש סתם ובעל סתם ואם בעל אחר הגירושין סתם היינו קידושין בביאה ואין כאן מקום לישאל ודאי אין ראוי להעמידה אלא כמו שפירש בעל ההלכות הרב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל שכבר פירש זאת ההלכה בהלכות שלו פירוש מבואר ומדוקדק ומשם תעמדו עליו וכל אותם הדברים אליבא דשמעתא נינהו:

3 משה ב"ר מימון זצ"ל

« תשובות הרמב"ם קע״ט תשובות הרמב"ם קפ״א »